קונטרס חיבה יתירה, הקדמה י׳

מהדורה: שו"ת בני בנים, ירושלים תשמ"א-תשס"ה

10 שבת פתח ↗

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הָאוֹמֵר רְאוּבֵן חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר״ — מְלַמֵּד שֶׁכּוּלָּן שְׁקוּלִים כְּאֶחָד. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו״ — מְלַמֵּד שֶׁבִּלְבֵּל מַצָּעוֹ שֶׁל אָבִיו, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שָׁכַב עִמָּהּ.

10 בבא בתרא פתח ↗

חֶלְקוֹ עִם אֶחָד, וְחֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה; מָה חֶלְקוֹ עִם אֶחָד – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד, אַף חֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד! אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ – חֶלְקוֹ עִם אֶחָד, וְחֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה; מָה חֶלְקוֹ עִם אֶחָד – פִּי שְׁנַיִם בְּכׇל הַנְּכָסִים, אַף חֶלְקוֹ עִם חֲמִשָּׁה – פִּי שְׁנַיִם בְּכׇל הַנְּכָסִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״ – הַתּוֹרָה רִיבְּתָה נַחֲלָה אֵצֶל אַחִין; הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן, אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן. וְאוֹמֵר: ״וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל, וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה״, וְאוֹמֵר: ״כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ, וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף״ – נֶאֶמְרָה ״בְּכוֹרָה״ לְיוֹסֵף, וְנֶאֶמְרָה ״בְּכוֹרָה״ לְדוֹרוֹת; מָה בְּכוֹרָה הָאֲמוּרָה לְיוֹסֵף – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד, אַף בְּכוֹרָה הָאֲמוּרָה לְדוֹרוֹת – פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד. וְאוֹמֵר: ״וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמוֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״ – וְכִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ לָקַח?! וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח, וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי״! אֶלָּא ״חַרְבִּי״ – זוֹ תְּפִלָּה, ״קַשְׁתִּי״ – זוֹ בַּקָּשָׁה. מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא הַאי לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הוּא דַּאֲתָא – תָּא שְׁמַע: ״וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל״. וְכִי תֵּימָא ״בְּכוֹרָה״ מִ״בְּכוֹרָתוֹ״ לָא גָּמְרִינַן – תָּא שְׁמַע: ״וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף״. וְכִי תֵּימָא: יוֹסֵף גּוּפֵיהּ – מִמַּאי דְּפִי שְׁנַיִם כְּאֶחָד הֲוָה? תָּא שְׁמַע: ״וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אֵימָא דִּיקְלָא בְּעָלְמָא! אֲמַר לֵיהּ, עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: ״אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה – כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי״. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חֶלְבּוֹ מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁנָּטַל בְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן, וּנְתָנָהּ לְיוֹסֵף? מָה רָאָה?! ״וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו״ כְּתִיב! אֶלָּא מָה רָאָה שֶׁנְּתָנָהּ לְיוֹסֵף? אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁגִּדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ; לְיָמִים הֶעֱשִׁיר אוֹתוֹ יָתוֹם, וְאָמַר: אֲהַנֵּיהוּ לְבַעַל הַבַּיִת מִנְּכָסַי. אֲמַר לֵיהּ: וְאִי לָאו דַּחֲטָא רְאוּבֵן, לָא מְהַנֵּי לֵיהּ לְיוֹסֵף וְלָא מִדָּעַם?! אֶלָּא רַבִּי יוֹנָתָן רַבָּךְ לֹא כָּךְ אָמַר – רְאוּיָה הָיְתָה בְּכוֹרָה לָצֵאת מֵרָחֵל, דִּכְתִיב: ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף״, אֶלָּא שֶׁקְּדָמַתָּהּ לֵאָה בְּרַחֲמִים; וּמִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל, הֶחְזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהּ. מַאי ״קְדָמַתָּהּ לֵאָה בְּרַחֲמִים״? דִּכְתִיב: ״וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת״ – מַאי ״רַכּוֹת״? אִילֵּימָא רַכּוֹת מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב, דִּכְתִיב: ״מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה״; בִּגְנוּת צַדִּיקִים דִּבֵּר הַכָּתוּב?! אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁמַּתְּנוֹתֶיהָ אֲרוּכּוֹת. רַב אָמַר: לְעוֹלָם רַכּוֹת מַמָּשׁ, וְלֹא גְּנַאי הוּא לָהּ, אֶלָּא שֶׁבַח הוּא לָהּ. שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לָהּ לְרִבְקָה, שְׁתֵּי בָנוֹת יֵשׁ לוֹ לְלָבָן, גְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וּקְטַנָּה לַקָּטָן. וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וּמְשָׁאֶלֶת: גָּדוֹל מָה מַעֲשָׂיו? אִישׁ רַע הוּא מְלַסְטֵם בְּרִיּוֹת. קָטָן מָה מַעֲשָׂיו? ״אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים״. וְהָיְתָה בּוֹכָה, עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינֶיהָ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה״ – מַאי ״שְׂנוּאָה״? אִילֵּימָא שְׂנוּאָה מַמָּשׁ; אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב, בִּגְנוּת צַדִּיקִים דִּבֵּר הַכָּתוּב?! אֶלָּא רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֵׂה עֵשָׂו בְּפָנֶיהָ, ״וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ״. וּמַאי צְנִיעוּת הָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל? דִּכְתִיב: ״וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא״ וַהֲלֹא בֶּן אֲחוֹת אָבִיהָ הוּא! אֶלָּא אֲמַר לַהּ: מִינַּסְבַת לִי? אֲמַרָה לֵיהּ: אִין, מִיהוּ אַבָּא רַמָּאָה הוּא, וְלָא יָכְלַתְּ לֵיהּ. אֲמַר לַהּ: מַאי רַמָּאוּתֵיהּ? אֲמַרָה לֵיהּ: אִית לִי אֲחָתָא דְּקַשִּׁישָׁא מִינַּאי, וְלָא מַנְסְבָא לִי מִקַּמַּהּ. אֲמַר לַהּ: אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת. אֲמַרָה לֵיהּ: וּמִי שְׁרֵי לְהוּ לְצַדִּיקֵי לְסַגּוֹיֵי בְּרַמָּאוּתָא? אִין, ״עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל״; מְסַר לַהּ סִימָנִין. כִּי קָא מְעַיְּילִי לַהּ לְלֵאָה, סָבְרָה: הַשְׁתָּא מִיכַּסְפָא אֲחָתַאי. מְסַרְתִּינְהוּ נִיהֲלַהּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה״ – מִכְּלָל דְּעַד הַשְׁתָּא לָאו לֵאָה הִיא?! אֶלָּא מִתּוֹךְ סִימָנִים שֶׁמָּסַר לָהּ יַעֲקֹב לְרָחֵל, וּמְסָרָתַן לְלֵאָה – לָא הֲוָה יָדַע לַהּ עַד הַהִיא שַׁעְתָּא. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּא חֲלִיפָא קִרְוָיָא מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: בִּכְלָלָן – אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים; בִּפְרָטָן – אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים חָסֵר אֶחָד! אֲמַר לֵיהּ: תְּאוֹמָה הָיְתָה עִם דִּינָה, דִּכְתִיב: ״וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ״. אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּאוֹמָה הָיְתָה עִם בִּנְיָמִן – דִּכְתִיב: ״וְאֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ״?! אֲמַר: מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיָדִי, וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי; הָכִי אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: זוֹ יוֹכֶבֶד – שֶׁהוֹרָתָהּ בַּדֶּרֶךְ, וְלֵידָתָהּ בֵּין הַחוֹמוֹת; שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר יָלְדָה אוֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם״ – לֵידָתָהּ בְּמִצְרַיִם, וְאֵין הוֹרָתָהּ בְּמִצְרַיִם. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חֶלְבּוֹ מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, כְּתִיב: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ׳״ – מַאי שְׁנָא כִּי אִתְיְלִיד יוֹסֵף? אֲמַר לֵיהּ: רָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁאֵין זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נִמְסָר אֶלָּא בְּיַד זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ, וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְגוֹ׳״. אֵיתִיבֵיהּ: ״וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמׇחֳרָתָם״! אֲמַר לֵיהּ: דְּאַקְרְיָךְ נְבִיאֵי לָא אַקְרְיָךְ כְּתוּבֵי; דִּכְתִיב: ״בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִקְלַג, נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנָה וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי – רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה״. מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם, וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה״! אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: יִשְׁעִי מִבְּנֵי מְנַשֶּׁה אָתֵי, דִּכְתִיב: ״וּבְנֵי מְנַשֶּׁה חֵפֶר וְיִשְׁעִי״. תָּנוּ רַבָּנַן: הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּיבָה, וּבְמוּקְדָּשִׁין, וּבְשֶׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. כֵּיצַד? הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן פָּרָה מוּחְכֶּרֶת וּמוּשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹעָה בָּאֲפָר; וְיָלְדָה – בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. אֲבָל בָּנוּ בָּתִּים וְנָטְעוּ כְּרָמִים – אֵין בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. הַאי הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה – הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאָתֵי לִידֵי אֲבוּהוֹן, פְּשִׁיטָא! וְאִי דְּלָא אָתֵי לִידֵי אֲבוּהוֹן, רָאוּי הוּא – וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק! הָכָא בְּמַכִּירֵי כְהוּנָּה עָסְקִינַן, וּדְאִשְׁתְּחִיט בְּחַיֵּי דַּאֲבוּהוֹן; וְקָסָבַר: מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ, כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמוּ. מוּקְדָּשִׁין – לָאו דִּידֵיהּ נִינְהוּ! בְּקָדָשִׁים קַלִּים, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי – דְּאָמַר: מָמוֹן בְּעָלִים הוּא. דְּתַנְיָא: ״וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳״ – לְרַבּוֹת קֳדָשִׁים קַלִּים, שֶׁהֵן מָמוֹן בְּעָלִים; דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן פָּרָה מוּחְכֶּרֶת וּמוּשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹעָה בָּאֲפָר; וְיָלְדָה – בְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם. הַשְׁתָּא מוּחְכֶּרֶת וּמוּשְׂכֶּרֶת – דְּלָאו בִּרְשׁוּתָא דְּמָרַהּ דִּידְהוּ קָיְימָא, אָמְרַתְּ שָׁקֵיל; רוֹעָה בָּאֲפָר מִיבַּעְיָא?! הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּמוּחְכֶּרֶת וּמוּשְׂכֶּרֶת, דּוּמְיָא דְּרוֹעָה בָּאֲפָר; מָה רוֹעָה בָּאֲפָר – שְׁבָחָא דְּמִמֵּילָא קָא אָתֵי, וְלָא קָא חָסְרִי בַּהּ מְזוֹנָא;

1 והנה במסכת שבת דף נ"ה אמרו כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וכו', וכן אמרו בבני עלי ובני שמואל ודוד ושלמה, וראיתי במפרשים שדייקו שהאומר כן אינו אלא טועה אבל אינו נתפס עליו כעוון כיון שכן פשטות הכתוב. ועדיין קשה, למה נתן הכתוב מקום לטעות ושבני אדם יוציאו לעז על גדולי האומה, וכי אפשר בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב ובגנות צדיקים דיבר הכתוב כמו שתמהו במסכת בבא בתרא דף קכ"ג לגבי לאה. והגם שאינו דומה, כי לאה לא חטאה כלל, מה שאין כן אלו בודאי חטאו ועיין בספר חסידים סימן קע"ד וקצ"ה, אף כי לא בחמורות כמו שמבואר בגמרא, וזה גופא היה עונשם שנתלה בהם עוון יותר מאשר חטאו. ומכל מקום בודאי לא היה הכתוב מייחס להם כן אם לא לאיזו תועלת.

10 ספר חסידים פתח ↗

שני בני אדם היה אחד מקשט עצמו כדי שתראנה אותו הנשים ומהרהר אחריהן ואחד אינו מתקשט ואינו מהרהר ובא עבירה בידיהם ועשו או לא עשו איזה מהן עדיף הוי אומר זה המתקשט מתועב שהרי דוד במעשה בת שבע היתה אשת איש והרג בעלה ולא רצו למנותו עם שלשה מלכים שאין להם חלק לעה"ב כמו שרצו למנות שלמה כי דוד בא לפי תומו כשטבלה בת שבע אבל שלמה היה מלמד יצרו להתאוות שהיו לו אלף נשים:

קונטרס חיבה יתירה Genesis 1:3 »