קונטרס חיבה יתירה, שמות א׳

ויקם מלך חדש. שושלת חדשה אשר לא ידע את יוסף, דרך המצרים היתה להכחיד זכרה של השושלת הקודמת.

רב ועצום ממנו. רב וכנגדו אמר ןן ירבה יותר, ועצום ממנו פי' חזק מאתנו וכנגדו אמר והיה כי תקראנה וגו'. פרוש אחר, ממנו מיוסף באה עוצמתם, כי החזיקו טינה ליוסף שנשל אותם מאדמתם ועשאום עבדים לפרעה שהיה משבט זר.

כי תקראנה מלחמה. תקראנה מלשון קרוא פי' שהמלחמה תקרא למצרים לבוא, כי צבא מצרים לעולם לא נלחם על אדמת מצרים אלא יצא לכנען או לסוריה או ללוב לקדם את פני האויב כמו במלחמת יאשיה דברי הימים־ב לה. ולכן ויאמר אל עמו כי לא פחדו מבני ישראל בעוד הצבא שם, אבל והיה כי תקראנה מלחמה והצבא יצא לקראתה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו בעם הנשאר במצרים, ועלה מן הארץ לפני שיחזור הצבא לדכא את המרד.

ויבן ערי מסכנת לפרעה. לא בנו בתי עבודה זרה שהם בייהרג ואל יעבור, תדע שעבדו בחמר ובלבנים ואילו המקדשים במצרים נבנו מאבן ושיש.

כל הבן הילוד היארה תשליכהו. היה צריך לפרש כל הבן העברי כמו שתרגם אונקלוס, אלא מוסב על הקודם, הילוד שנולד מעצמו בלי עזרת המילדת וכמו שאמרו המילדות בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו.

כל הבן הילוד היארה תשליכהו. כיון שהיה מעורב בדעת עם הבריות והיה קרוב לנתיניו לא בקש להשמיד אנשים נשים וטף. ותדע, כי אפילו ישראל יכלו לגשת אליו, כמו שנאמר ה ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה, וכן שם ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה. והיפוכו באחשוורוש שהיה מנותק מן הבריות כמו שנאמר באסתר ד כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך וגו' אשר לא יקרא אחת דתו להמית, ולכן לא היה אכפת לו אם המן יהרוג את כולם.