1סימן טו דבר ידוע וברור שכל אדם יכול לצאת מן העיר שדרכו ללכת ולדור בעיר אחרת. ושאין בני העיר האחרת יכולים לעכב עליו מלבא לדור אצלם כי לא קנאוהו בחזקה ויבא מי שיבא ויתעסק ברבית או באיזה סחורה או באיזה מלאכ' שירצ', ואין בני העיר יכולים לדחותם מעל גבולם בטענה שהוא מונע ומפסיד חנותם כי לא לבדם נתנה הארץ. ואינו דומה לבר מבוי הנכנס למבוי אחר שיוכל למונעו שלא יכנס באותו מבוי לעשות חנות אצל חנותו כשאינו פורע מס בעיר ההיא אבל אם רוצה לפרוע ולדור עמהם פשיט' שאינם יכולים לעכבו. ובארץ שכול' לשר א' שכולם פורעים לו המס המוטל עליהם, בני עיר א' יכולים לעשות עסקם בעיר אחרת אף שאינם דרים שם. סברה עיין ב"י חו"מ סימן ק"ט:
