1חדיא דארמותא אמר הצעיר וזעיר חדי"א דארמותא ידעי רבנן אשר מרן בבית יוסף מעלה בזכור"ו כמה זמני ספר חזה התנופה. ונעלם דבר למאן אימ"ר והאי ספרא היולדה והמחזיקה גלגלת א' שצפ"ה ברוח חכמה מאן ניהו מר דן את הדין אפיק שפ"ה. איכו השתא תא חז"ה התנופה על יד חדי"א דארמות' דאפיק לחירות"א חרות על הלוחות פוריה וענפה. הגדתי היום כי ספר זה קראו בשמו מחברו הרב ר' משה ברושיליי"ש זלה"ה יען כי קצר קצר שו"ת הרא"ש ז"ל לפום חורפא. המורם מהם כותב ומעלה ויהי הקצר אמיץ הכי קרא שמו חזה התנופה אשר הורם מזבחי תורת שלמי רבינו אדונינו הרא"ש ז"ל אגב אסיפ"ה. ועל כל תשובה כתב ראיה או סברא לרמוז אם תשו' זו הביא עליה ראיה או דן כן מסבר' גל"י ומלפ'. וקיצורי התשובות אשר ישנם באורך בדפוס אינם נצרכים לא נצרכה אלא לקונטריס אשר בסוף הס' קיצור תשובות הרא"ש שלא נדפסו ולא אתנו יודע חבל על אילפ"א. ומהקונטרס הזה זמנין דמייתי מיניה מרן בבית יוסף ויען בל ימצא אף בב"י כי אם לאחד בריבוא נפשי אוותה משום כיסופ"א. אמרתי אעלה חז"ה הוית על מזבח הדפוס כאן ברדופה. וראה בעיניך מ"ש מרן בב"י י"ד סי' רכ"ח קודם דין נדר שעל דעת רבים שכ' וז"ל כתוב בס"ד דינים שבסוף ס' חזה התנופה ע"ש וקונטריס זה ישנו בהקפה. והרב המקצר הרב ר' משה ברושילייש ז"ל זכרו כיין לבנון בשאלת הריב"ש סימן ר"ט לקבל אלפ"א. סימן א ראובן תבע לשמעון מנה וכפר בו שמעון והביא ראובן עדים וראיה לדבריו ואומר שמעון שהעדים אלו הודו בפני עדים שיש להם חלק בחוב זה שתובע ראובן לשמעון. אם נודע דקודם שהעידו לראובן הודו שיש להם חלק בחוב זה אז אין עדותם עדות כי הם נוגעים בעדותם והנה הא' בע"ד וב' עדים. אבל אם כבר העידו לראובן קודם שהודו שאין להם חלק בחוב הזה, שוב אינם נאמנים לומר שיש להם חלק בחוב זה כדי להפסיד זכותו של ראובן בעדות זה אחר שבתחילה העידו כדברי ראובן. סברא
