1
וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ובפ' לא נז' כלל מה שייכות יש לאהרן. זאת חוקת התורה. ובזוהר זאת חוקת התורה גזירה דאורייתא. וזאת התו' פי' התורה עצמה. כללא דדו"נ. וכן בלוים זאת אשר ללוים זאת לבד. וזאת עשו להם וחיו הוא להמתיק דינין שלהם. וצ"ל את זאת לקרב אל הדעת והשכל. וגם מה שהכתוב בפ' זו אומר זאת התורה אדם וגו' הרי שאומר זאת גם על התורה ולא על החוקה. ויקחו אליך פרה אדומה וגו'. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. מי הם הנותנים לשון רבים. ולמה הלקיחה הוא אל משה לבדו. אל אלעזר ארז"ל ובזוהר מצותה בסגן ואלעזר הי' סגן. וי"ל למה כל הפרות חוץ מזו נעשו ע"י כהנים גדולים דוקא. בפהק"ו בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים. י"ל שהרי הוא מדבר עם הלוים לנוכח כמ"ש ואמרת אליהם בהרימכם. למה חזר לדבר בל' נסתר ללוים וחוזר ומדבר לנוכח ואכלתם אותו כי שכר הוא לכם וגו' ולא תשאו עליו חטא בהרימכם וגו'. פשיטא שכשיעשו כמצוה עליהם שלא ישאו חטא ואת קדשי בנ"י לא תחללו ולא תמותו. אינו מובן מה שייכות חילול קדשי בנ"י ללוים דוקא. ידוע שיש בחי' אדם ובחי' בהמה. וכתיב ואני בהמות הייתי עמך שיש ב' מיני בהמות וכמ"ש בתניא בהמה שלמטה מן הדעת ובהמה שלמעלה מן הדעת. בהמה דתהו למעלה מן הדעת ובהמה דבחי' עולם התיקון היא בהמה שלמטה, מן הדעת דבחי' תהו אורות תקיפין. ד"מ אדם שכל תכלית שלו הוא מילוי חפצו ורצונו ואינו משגיח על שום ד"א מה שיצא מפעולתו לזולתו כי אין לו רצון וחפץ פנימי' בגוף הפעולות והמעשים יהי' מה שיהי' רק שחפצו הוא השליט בקרבו וזה הוא בחי' וימלוך וימת שמזה בא בחי' הישות ופירוד לעצמו שנמצא בעולמות, והיינו שאין האור וכח. אלקי המהווה מתחבר עם מהות המתהוה. אלא וימת פי' שנסתלק למעלה מן המציאות. ומשם הוא שורש אל הנמצא ממנו בבחי' עולמות ואין שום גילוי בעולמות מן שרשם הזה. ובחי' עולם התיקון הוא לאנהגא עלמין שכל המכוון הוא בהנהגה העולמות כפי רצונו שזהו ד"מ שתכלית המכוון של פעולת האדם הוא לעשות דברים טובים וישרים בעולם ומסלק כוונת מילוי חפצו רק שיהי' מה שיעשה טוב בעיני אלקים ואדם. וזה נק' בחי' אדם שיש בו ג' מדרי' חב"ד חג"ת נה"י. עיקר האדם הוא חג"ת ג' קוין לימין חסד ושמאל גבורה ואמצע ת"ת. כלומר כפי הרכבת הנשמה בגוף בג' קוין הללו שישנם לכל אדם. רק אעפ"כ יש שנוטה לחסד בכל הג' קוין שלו. ויש שנוטה לרחמים שהוא ת"ת וכו'. כלומר שלפי הרכבתו נחשב אצלו זה הדרך לטוב לילך בו בכל הג' קוין שלו וכו'. ובחי' חב"ד המשפיע לאדם הזה ומורה לו דרך במה יתעסק בג' קוין שלו לטוב לפני אלקים ואדם כנ"ל. ובחי' נה"י הוא ההסכם למעשה בפו"מ כי מן המדות שהן עיקר האדם כנ"ל, עדיין אפשר שלא יבוא לידי מעשה בפו"מ. הדמיון באדם התחתון שמצד הנשמה יש לכאו"א אהבה טבעיית לה' וכן מדת הגבורה ופחד וכו' טבעיי' רק שהן מסותרות בגוף ונפש הטבעיית. אבל בהסתר ישנם באדם תמיד לא יחסר. אבל בחי' חב"ד ונה"י יש לפעמים שאינן מצויים כלל בקרבו כי אין כח באהבתו הטבעיית לבוא אל הפועל מפני כח נה"ט המכסה על האה' שלו ומצד המדה הוא תאב ואין לאל ידו לעשות. וכן להתבונן ולהתחכם בדעתו בענין אלקות הבורא ב"ה לפעמים א"א להעמיק ולתקוע דעתו בזה לפי שנתגשם הרבה בתאוות היתר וכ"ש איסור ח"ו. אבל הג' קוין דחג"ת מצויים המה תמיד לכל אשר בשם ישראל יכונה ובמ"א מבואר באריכות שזהו מה שארז"ל אין קורין אבות אלא לשלשה אי"ו, שהירושה מהם בחי' הג' מדות חג"ת לעד קיימת בכל ישראל. אבל שארי מדות טובות אין בירושה אלא מיגיעת האדם עצמו. וזהו רק בחי' בהמה דתיקון ולמטה מן הדעת. אבל בשם אדם לא יכונה כ"א מי שיש לו חב"ד חג"ת נה"י כנ"ל. וידוע דאדם בעולם התיקון נוק' אשתכחת בהדי' כמ"ש ושם אשתו מהיטבאל. והיינו מה שבא מן האדם עוז וכח פעולת התיקון בעולם. שהעולם בתכונתו ומהותו מצד עצמו אין בו כלום מאור וגילוי דחב"ד חג"ת נה"י של האדם. ואף כשהאדם פועל ע"פ החב"ד חג"ת שכל שלו בעולם ועי"ז נמצא מכח האדם בגוף העולם כדוגמא ותבנית שכל ומדות שלו לעצמו. וזהו בחי' הנוק' של האדם אינו בא בגילוי ממש אלא נעלם ונסתר בתוך העלם העולם עצמו. ולמעלה נאמר ע"ז אכן אתה אל מסתתר. אך לפי שעכ"פ בא ממנו בעולם נק' הכח הזה הבא בעולם בשם זאת לשון גילוי במורגש בלשון נקבה. וע"ז נא' בישראל למטה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. פי' דודאי כל מה שהאדם מישראל עושה בעולמו אפי' בעסקי פרנסה ומו"מ הוא הכל בחי' בירורי' מנוגה בכח הנשמה אלקות וניצוץ אלקית שבה וכח התומ"צ שנתנו לישראל. וזהו מאת ה' היתה זאת שהכח הבא בעולם ממעשה ב"ו רוח מאת ה' בא בו. אך היא נפלאת בבחי' הפלא המבואר בפהקו"ד בענין אל"ה פלא דאדם. בעינינו כפי המורגש. ועם זה יובן מה שנראה קשה ע"פ הידוע דכהנים לוים וישראלים הם בחי' הג' קוין דחג"ת כהן בחסד לוי בגבורה ישראל בת"ת. וידוע דת"ת הוא נושא הו"ק וגם הוא קו האמצעי העולה עד הכתר. ולמה מדרי' ישראל למטה ממדרי' כהן ולוי. וע"פ הנ"ל מובן דבחי' זאת דכלל ישראל כהן ולוי נפלאת למטה בבחי' אל מסתתר. אך הכהנים נתקדשו ונתעלו למעלה לשרשם. ועי"ז גם בחי' הזאת שלהם נתעלה ומתגלה מתוך העלמת. וז"ש זאת משחת אהרן ומשחת בניו למשחה לגדולה כידוע. וקדושת הכהנים נמצאת גם בחיצוני' גופם הגשמי עד שעל כל נפשות מת לא יבוא. וכן אסור גרושה וחללה כו'. וחיצוני' הגוף אין בו אלא בחי' דזאת הנ"ל. כי הגוף הוא מכלל הדצח"מ דעולם. וכן הלוים נתעלו בבחי' טהרה כמ"ש וטהרת אותם וגו' והיו לי הלוים שזהו עלי' לשרשם בקוין דדכורא גם בחי' הזאת שלהם נתעלה כמ"ש זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה יבוא לצבוא צבא וגו' בחי' עבודת הלוים בבית המקדש. ונחלה לא יהיה להם לעסוק בדרך ארץ רק בעבודת בית המקדש. ולפי שעלי' שלהם הוא בבחי' הגבורה ודין לכן אמר וזאת עשו להם המשכת הוי"ו להמתיק הדינין כמ"ש בזוהר הנ"ל. וישראל הם הנוחלין את הארץ ואמרה תורה הנהג מנהג דרך ארץ. לא נתרוממו ונתעלו בבחי' הזאת שלהם. והרי הוא בחי' נפלאת בעינינו כנ"ל. ולא שמעלת הכהנים בשרשם גדולה על שרשם של ישראל למעלה אלא שם הוא הכל בתכלית היחוד. ואדרבה העיקר הוא בחי' קו האמצעי דישראל ומעלת הכהנים והלוים הוא רק בשביל ישראל כידוע שגם במרע"ה ארז"ל ע"פ לך רד רד מגדולתך כלום אני נותן לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'. ובזה נתיישבה הקושי' הנ"ל. וגם נת' שמעלת הלוים הוא רק לענין עבודה והיו לי הלוים אבל בחיצוני' גופם לא נמצאת הקדושה בגילוי. אף שהם קדושים לעבודת בהמ"ק בגופם כמ"ש והיו לי הלוים דהיינו בגופם. אך אין מזה בא גילוי מעלה עליונה דקדושה בגופם כמשנ"ת עמ"ש אך בכור אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו. ואי' בתוספתא וברמב"ם שמצוה להקדיש הבכור בפה. ונת"ל שבעצם הקדושה לא יקדיש איש אותו אבל בכדי להמשיך במדרי' גילוי בחיצוני' מצוה לומר וכו' ועי"ז הוא מביאה לבחי' גילוי. וכן יובן גם בלוים שגם כי בעצם נא' והיו לי הלוים והרי הם קדושים לה' בעצמם. אך לא נאמרה המצוה לקדשם בפה לדורות לכן אין מעלתם באה בגילוי במדרי' הגוף כלל. ועם זה יובן מ"ש ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וגו' פי' לפי שהמעשר שמפרישין ישראל הרי הוא קדש כמשנ"ת בענין מעשר בהמה ע"ש. ונמצא שכשמפרישים הלוים תרומתם תרומת מעשר מן המעשר הוא שאין זה נחשב להם אלא הקדש עילוי ולא יהי' להם זכות כמו שמעלה מן בחי' הנוגה מחולין אל הקדושה ששכרו מרובה יותר. דוגמא לדבר מ"ש בזוהר כד אתכפיי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה ואסתלקותא דא יתיר מכולא וכידוע כ"ז בכ"ד. ע"ז אמר הכתוב ונחשב לכם כמדבר עם גופי הלוים שהם חולין כנ"ל שרק בבחי' העבודה נתעלו. לכן נחשב להם הפועל ממש של מעשה הפרשת תרומת המעשר כדגן מן הגורן וגו' של חול. כי העלאתם הגוף דחול ונוגה יחשב להם לזכות העלאה מן הנוגה אל הקודש. ושוב אומר ואמרת אליהם אל גופי הלוים בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים. פי' אף שיש להם מעלה ועילוי דלוים וזאת אשר ללוים כנ"ל. וסד"א שאף שהפרישו התרומת מעשר הואיל והוא של הלוים עדיין בקדושתו הוא עומד וכענין מעשר שני שאינו נאכל בכל מקום. אלא ונחשב כתבואת גורן וכתבואת יקב. ואכלתם אותו בכל מקום. ומפרש הטעם להיכן הלכה קדושתו של המעשר. ואומר כי שכר הוא לכם ולא אמר ללוים כנ"ל חלף עבודתכם וה"ז כמו השכר שנותנים ממעות של הקדש לאומני בדק הבית שנעשה חולין בידיהם. אף זה המעשר כמ"כ. ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. פי' כי כל דבר שבקדושה כשמורידין אותו מקדושתו הוא גרוע ממדרי' סתם חולין כמו קודש שנפסל בט"י וכדומה בטומאה ממש. וכמ"ש בישראל שמת שהטומאה שורה עליו ביותר לפי שהוא הי' קדוש ונסתלקה הקדושה מן הגוף נמשך עליו השראת הטומאה מן חיצוי'. לז"א שבמה שנעשה המעשר חולין על ידיכם לא תשאו עליו חטא. פי' שלא תגרמו בזה השראת החיצוני' ח"ו. וגם ואת קדשי בנ"י שהמעשר הוא קדש שלהם כנ"ל לא תחללו בזה והיינו מטעם הנ"ל כי שכר הוא לכם. ועל ז"א ולא תמותו וכמשארז"ל הא אם תחללו תמותו. פי' ענין תמותו הוא ע"ד מ"ש בזוהר מאן דנחית מן דרגי' קרי' בי' מיתה וזהו שאומר ללוים להודיע להם שמעלתם וקדושתם שנתעלו בבחי' והי' לי הלוים כנ"ל הוא בשביל ישראל דוקא. ולכן אם היו הם ח"ו מחללים את קדשי בנ"י היו גם הם יורדים ממדריגתם. אבל במה שתעשו המעשר שהוא קדשי בנ"י לבחי' חולין לא תמותו כי באמת לא תחללו כלל את קדושת המעשר בזה: