1למקום שלבי אוהב וכו'. לפנינו פתגם עממי, והלל השתמש בו כלפי מעלה, אם רגליך מוליכות אותך לביהמ"ק, משום נטיית לבך, והנך בא לביתי, אף אני אבוא לביתך ואברכך.1בדפלסטטון. בבסיליקי הבנויה בעמודים כפולים, עיין בבה"א.2סטיו לפנים וכו'. כלומר, שורה של עמודים בתוך שורה של עמודים.3נטל וכו'. כלומר, התחיל וכו'. עיין בבה"א.4טרסיים. גרדיים אורגים אומנין בעלי הכשרה מיוחדת על שם האורגים מעיר טרסוס.1ולוים וכו'. חוזר לתאור שמחת בית השואבה, כמשנ' פ"ה מ"ד.1שתי חצוצרות וכו'. כלומר, בידי הכהנים שעמדו בשער העליון, עיין במשנ' הנ"ל.2משבע וכו'. ר' יהודה חושב תקיעה תרועה ותקיעה לתקיעה אחת, ונמצא שאין פוחתין במקדש מעשרים ואחת, עיין בבה"א.3למעלה העשירי. כלומר, שתוקעין כשמגיעין למעלה עשירית, עיין במשנ' פ"ה מ"ד.1נטל וכו'. כלומר, התחיל, עיין בבה"א.2הוא נכנס וכו'. כלומר לתקוע באחרונה, כדי להבדיל בין קודש לחול.1וטומנין לו וכו'. כלומר, למאחר, והוא הדין שאף הוא טומן לעצמו, ועיין בבה"א.1כיצד תוקעין וכו'. כלומר ביום טוב שחל להיות בערב שבת.1החליל וכו'. כלומר החליל של קרבן.2בתחלתו. מלה זו אינה בכי"ע והיא באה לכאן באשגרה מלעיל רפ"ג, וצריך למוחקה.1חוץ משתים וכו'. שהרי לא היו שם אלא שבעים פרים, שלש פעמים עשרים וארבע, פחות שתים.2חוזרות חלילה וכו'. כלומר, אחרי שזכה משמר אחד ע"י ראש המשמר שלו כבר אין צורך בפייס נוסף אלא כולם חוזרים אחריו כסדרן במקרא.1בכולייס. צ"ל: ככוכליאס, בעיגול בתוך עיגול, כפיתולי החילזון, עיין על כל הברייתא לעיל יומא פ"א, שו' 49 ואילך.1רגל לעצמו. ואם הוא אבל בתוך שבעה, נחשב לו יום טוב האחרון כשבעה ימים לשלשים.2שנ' ביום. כלומר בשמיני נאמר ביום, ולא "וביום", כבשאר הימים, עיין בבה"א.3השמיני וכו'. צ"ל: ביום השמיני וכו'.1לא היו טעונין וכו'. שהרי אין בו לא עולת ראייה ולא שלמי חגיגה. ועיין בבה"א.1חטאות צבור וכו'. כגון פר העלם דבר ושעירי ע"ז, אבל כל שאר חטאות ציבור שביו"ט הרי הם באים מחמת החג, והן לכל המשמרות.2ועולת חובה וכו'. כגון עולת נזיר ומצורע.1טבעו' וכו'. שעליהם שוחטים את הקדשים.1חלונות וכו'. פירש הר"ח: שבהם היו נותנים כלי שיר.