פירוש קצר על פאה ב׳

1 אין לו בה וכו'. כלומר, בפיאה המחוברת שזרק עליה.

2 שנתן וכו'. שנתן לאו דווקא, אלא שהניח אותה לעניים מיודעיו הר"מ, או אפילו זכה להן לא קנו, עיין בבה"א.

3 מתכשין. כלומר, מתכתשין ומתקוטטין על העומר, ולא זכו בו.

4 ובפיאה וכו'. ובפיאה ובסלע של מציאה וכו', כגי' כי"ע ד והר"מ.

5 בתוך קופותיהן וכו'. כלומר, שהיו קוצרים ישר לתוך הקופה, ומונעים ע"י זה את נפילת הלקט לארץ.

6 מבין העומרין. כלומר, שהעניים יטלו את השיבולים שנשרו בשעת העימור, כלומר דבר שאין לו דין לקט, וחייב במעשרות.

7 כל מה שליקטו וכו'. צ"ל: שילקטו כגי' כי"ע ומקבילות, כלומר לר' יהודה מפקיר בשחרית לפני שלקטו העניים, מפני שאחרי לקיטתם אין הוא יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו.

8 לעתותי ערב. והוא מפקיר דבר מסויים, מה שלקטו כבר. ולא עוד אלא שעצה טובה קמ"ל, שלא יתפקרו העניים ללקט הרבה תוספ' ב"ק ס"ט א'.

9 הפקר אונסין וכו'. צ"ל: אין הפקר אונסין וכו' כגי' הירושלמי, כלומר אין הפקר מחמת אונס הפקר גמור, שהרי בעל כרחו הוא מפקיר.

10 שאין אחריות וכו'. כלומר, לפי שאין אחריות הרמאין עלינו.

11 או' לו תן וכו'. צ"ל: אמרו לו וכו' כגי' ד וכי"ע, כלומר, שבעה"ב עדיין לא כילה את שדהו והניח פיאה בקצה האחד, והעניים בקשו שיתן להם בקצה השני.

12 הרי זו פיאה. מפני שאין פיאה אלא בסוף שדהו ובסוף הקצירה, ואם נתן בתחילה אפילו כשיעור יכול להוסיף בסוף, עיין בבה"א.

13 אינן רשאין וכו'. כלומר, החיוב להניח פיאה חל אף על הפועלים.

14 לשם פאה. כלומר, ואינה קדושה מאליה כלקט וכשכחה.

15 אין רשיי וכו'. שמא עדיין לא קראו לה שם.

16 חייב בפיאה. שהרי חובת הפיאה היא בקמה.

17 פטור מן הפאה. בתו"כ ממעט ליה מן הכתוב, שדך ולא שותף עם הגוי.

18 שהגוי ממחה וכו'. כלומר, שאין הגוי מניח לישראל שיתעסק בחלקו של ישראל כמו בשל עצמו בלבד, אבל אם לא איכפת לו לגוי אם הישראל עושה בחלקו כמו שהוא רוצה, הרי זה כאילו קנו ע"מ לחלוק, ומתחייב חלק ישראל בפיאה. עיין בבה"א.

19 פטור מן הלקט וכו'. שהרי לא קנה את הקרקע שבין השבלים, ושבלים בודדות אינן מתחייבות בפיאה ובלקט. עיין בבה"א.

20 חייב וכו'. מפני שאין קניין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשרות, או שחייב מדרבנן.

21 אין הגוי וכו'. כלומר, שמניח לכל אדם לזכות במתנות עניים שהניח פטור מן המעשר, משום שיש לו קניין נכסים והפקרו הפקר.

22 טלו זרע וכו'. כלומר, אפילו אם הרוח הוציאה את הזרע מקני הפשתן אחרי ההפרשה, שהרי כבר זכו העניים בפשתן.

23 מכבדות. כלומר, כפות התמרים.

24 משם טובה. כלומר, שיעכבם בשביל מכיריו וקרוביו בלבד, או לידידיו שיכירו לו טובה בעד מסירת המתנות.

25 שבולת שבקמה וכו'. כלומר, מקומה מוכיח עליה שנשרה אחר היד ואחר המגל, והיא לבעל הבית, כמשנתנו פ"ד מ"י.

26 ומשליכה וכו'. מפני שלקט היא בעזיבה ולא בנתינה.

27 נזיקין וכו'. לא ידעתי פירושו. ועיין בבה"א.

28 כליבה וכו'. בכי"ע: כליכא. והגר"א ז"ל מגיה: כריכה, כלומר, שנתן אלומה קטנה לעני כדי שימלא לו מים בשכרה, ולא נחשדו בעלי בתים שיפרעו חוב במתנות עניים.

29 וחייב וכו'. כלומר, העני צריך להפריש, מפני שנתן לו שבלים שעדיין לא נטבלו.

30 מעשרין וכו'. כלומר, מן הדין שיתנו לעניים המסייעין לבעה"ב בגורן חולין מתוקנין.

31 מעות. כלומר, הצנועים מקפידים שלא למסור לע"ה אוכלים המקבלים טומאה.

32 בדברים הנאכלין. צ"ל: ודברים כגי' כי"ע וכו'. כלומר, דברים הנאכלים כמות שהם, כדי שיאכלו מיד. עיין בבה"א.

33 ושאר כל וכו'. חוזר להט"ז: חורי נמלים וכו', אבל שאר כל מתנות עניים וכו'.

34 מאימתי שורפין וכו'. נראה שברייתא זו היא כר"ע בסוף פירקין הסובר שבעלי בתים נהגו עין יפה בשבלים ומניחים אותם לעניים.

35 עד הפסח. כלומר, מניחין אותם עד הפסח, ואח"כ מתחילים לחרוש את השדה, ושורפים את הקש לשם זבל.

36 בשדה אילן וכו'. צל האילנות מגן על הקרקע שלא תתייבש ותתקשה, ואין צורך לחרוש את האדמה, אלא אחרי ר"ה.

37 בית השלחין וכו'. שדה ששותה מי שלוחים שמשקין אותה בידים נחרשת מיד אחרי הקצירה, שהרי היא עושה פירות תדיר.

38 כדי שלא וכו'. צ"ל: עד שלא וכו' כגי' ד וכי"ע.

39 ושבשדות וכו'. כנראה שצ"ל: ושבשורות כגי' כי"ע והראב"ד, והיינו השבלים שנשרו בשעת העימור ונשארו בין השורות, והרי אין לקט אלא בנושרות בשעת קצירה.