1ובשנה ההיא בחג השבועות הכינותי בביתי סעודה גדולה וישבתי על שלחני לאכול ואמרתי לטוביה בני לך והבא לנו מאחינו העניים לאכול עמנו ואני וכל היושבים עמי לא נאכל עד בואך.2וילך טוביה בני לבקש מהעניים וישב מר נפש ויאמר אלי אבי אחד מאחינו נהרג והושלך ברחוב העיר.3וכאשר שמעתי נבהלתי ויצר לי מאד ועזבתי את שלחני והלכתי והרימותיו מן הרחוב ושמתיו ברשותי עד בא השמש שאוכל לקברו ושבתי לביתי ואכלתי לחמי בדמעה ובקינה וזכרתי את הדבר אשר דבר עמוס הנביא בבית אל לאמר "והפכתי חגיכם לאבל וגו'" עמוס ח, י ואבכה הרבה מאד.4ויהי כבוא השמש הלכתי וקברתי את החלל וקרובי ומשפחתי מלעיגים עלי לאמר אין זה ירא על נפשו והוא קובר את החללים.5ובלילה ההוא אחרי קברי את המת עשיתי טבילה ולא יכלתי לטהר את עצמי בארץ טמאה כראוי בארץ ישראל וכאשר דבר עלינו ירמיה הנביא לאמר "לא תטהרי אחרי מתי עוד" ירמיהו יג, כז והלכתי ושכבתי אצל הקיר ופני מגלים ולא ידעתי כי צפרים עלי בקיר ונפלה צואתם על עיני ונעשית תבלול בעיני והלכתי בבקר אל הרופאים לרפאת אותי ולא יכלו והייתי עור ארבע שנים וכל אחי וקרובי עצבים על עורות עיני ואקיקר קרובי רועה אותי.6ובעת ההיא חנה אשתי עושה מלאכה לנשים ואורגת יריעות לאחרים ומקבלת שכרה ויהי היום ויתנו לה גדי אחד בשכרה ואשמע קול הגדי צועק ואומר לה מאין בא הגדי הזה השמרי בנפשו שלא יהיה גנוב.7ותאמר אלי לא כן הדבר כי נתון אלי על שכרי ולא האמנתי לה וצעקתי עליה לאמר לכי ושלמי אותו לבעליו והיינו מתקוטטים יתר על עסק הגדי.8ותען חנה ותאמר אלי איה חסדיך וצדקותיך שלא יועילו לך בעת צרתך וחרפתך מודעת לבריות:
