53
ד"ה ומלתא. "וה"ר מנחם פירש, דהכי קאמר: מועד לאדם שהיה מועד לכל וחזר בו מבהמה ונשאר מועד לאדם, הוי מועד לבהמה, דחזרה דבהמה לאו חזרה היא". קשה לי, דלקמן לז. מפרש רב זביד רישא דמתניתין דקתני, "מועד לאדם ואינו מועד לבהמה", דקאי אחזרה, "כגון, דהוה מועד לאדם ומועד לבהמה והדר ביה מבהמה, דקאי גבי בהמה תלתא זימני ולא נגח וכו' דחזרה דבהמה מיהא חזרה היא". ורב פפא הרי מיקל בדין מועד מרב זביד, דלדידיה סתמא לא הוי מועד ממינו לשאינו מינו, אע"ג דלרב זביד הוי מועד בהכי, ואם כן, כל שכן דלרב פפא חזרה דבהמה חזרה היא, ואיך רוצה לאמר כאן דלרב פפא חזרה דבהמה לאו חזרה היא?
54
ואין לאמר דאליבא דסומכוס קאמר הכא, דפליג התם, וסבר, דחזרה דבהמה לאו חזרה היא - דאי אליבא דסומכוס אין צורך לפרש כלל אחזרה, דהא סומכוס אמר סתם בפירוש, "מועד לאדם הוי מועד לבהמה מקל וחומר". ואף על גב שאנו מפרשים התם דסומכוס אחזרה קאי? היינו אליבא דרב זביד, אבל רב פפא ודאי שמפרש הברייתא כפשוטה, דלסומכוס, מועד לאדם סתמא הוי מועד אף לבהמה, ומועד לבהמה סתמא לא הוי מועד לאדם, והיינו ממש כמו שנאמר כאן בגמרא. והא דשום מפרש אינו מתרץ כן אליבא דרב פפא, משום דלא ניחא לפרש הך גמרא דתוקמא אליבא דסומכוס דוקא, שהרי קרא קדרש הכא, ואי דלא כרבנן, איכא לאקשויי, מאי עבדו רבנן לקרא.
55
ודוחק לאמר דמהך גמרא גופה מפיק ליה ה"ר מנחם הך חידוש לרב פפא, משום דבלאו הכי אי אפשר לפרש הך גמרא אליבא דרב פפא - דהא אפשר לפרשה יפה אליבא דרב פפא לפי התירוץ הראשון של התוספות, ומנא ליה לדייק מכאן לרב פפא דין שאינו מסתבר כלל?
56
ושמא יש לאמר, דקרא גופיה המשיכו לה"ר מנחם לדייק לרב פפא חידוש זה, דחזרה דבהמה לאו חזרה היא. שהרי כתיב בקרא, "ואם נודע כי שור נגח הוא" - ולא נגף - "ישלם שור תחת השור", ומשמע, שאם היה מועד לאדם ולא לבהמה משלם נזק שלם. ולרב פפא הרי אין לפרש קרא בשור שלא היה עוד מעולם מועד לבהמה, דהא אית ליה בפירוש דשור כזה אינו מועד לבהמות. וכן אין לפרש קרא בשור שנגח שלשה מינים, כדפירשו התוספות בתירוצם הראשון, דזה אינו "נגח ולא נגף". ועל כרחך אין לפרש קרא אליבא דרב פפא כי אם אחזרה, כיון שבחזרה לא שמענוהו בפירוש דאית ליה חזרה היא. וכיון שכן, אפשר לדיין מכאן גופא דאית ליה לרב פפא דחזרה דבהמה לאו חזרה היא. ואע"ג דלא מסתבר, מכל מקום אתא קרא ועקר לה לסברא.
