ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר, סדר חליצה

1 בנימוקי יוסף כתב כו'. וכן משמע בגמרא שם ור"י הדיוטות מנ"ל כו' דאי ס"ד סנהדרין כו' ואם איתא אכתי יושבי קרנות מנא ליה דאינהו פסלי אפילו היכא דאין צריך מומחין כמו שכתבו בסנהדרין ג' א' אבל בירושלמי משמע כסברא הראשונה דאינן רק משום הקרייה כמ"ש בס"ד:

2 ובסדר כולי ובירושלמי מפורש כדברי הרמב"ם דאמרי שם אית תני תניי והן היה הדיינים יודעין להקרות אית תניי תני אפילו אין הדיינין יודעין להקרות מ"ד והן שיהיו יודעין להקרות עד שנא סמכו' למקרא ומ"ד אפילו אין הדיינים יודעין להקרות משסמכוהו למקרא וט"ס וצ"ל להיפך ואמר' וענתה ואמרה אין עונה אלא מפי אחר א"ר יוסי ובלבד מפי הדיין ולא עבדין כן ר"ל אפילו מי שאינו דיין מקרא כשר:

3 ולכתחלה כו משום פרסומי מילתא לקיים דברי ירושלמי שם כתיב זקנים ואת אמר הדיוטות מצוה בזקנים מנין אפילו הדיוטות ת"ל חלוץ הנעל מ"מ וכן בספרי ועלתה יבמתו השערה מצוה לב"ד שיהא בגובה של עיר ושיהא בזקנים:

4 ושלא כו'. עתוס ק"א ב' ד"ה ש"מ כו' אבל הם מפ' מש"ש ואידך ההוא לעיני כו' לא דאינו ממעט סומא דהא אמר מר לעיני כו' אלא תרתי נפקא מינה מדסמיך לעיני אל וירק' אבל ל"ל לעיני דצריך נמי לכדרבא:

5 אפי' באחת מעיניהם. דבשתי עיניו אפילו בדיעבד ולא משום רוק דבדיעבד משום זה פסול אלא משום דין כמ"ש בח"מ סי' ז'. וז"ל ראבי"ה ולא יהיו סומין אפילו באחת מעיניהם דלפני הזקנים כתיב והכי איתא בירושלמי ומיהו באחת מעינו לא מוזכר שם ור"ת מכשר בא' מעיניו לחליצה והנה מ"ש סכ"ה בירושלמי הוא שם על מתני' חליצה בלילה כו' מ"ט דר"א לעיני הזקנים ומה מקיימין רבנן לעיני הזקנים פרט לבד הסומא ומ"ש ואיהי באמת כו' אין דבריו נראין דודאי משמע אפילו בא' מעיניו לא מבעיא לדעת הרמב"ן ור"ן דפסלי בשתי עיניו לד"מ ע"כ המיעוט בא' מעיניו אלא אפילו לדר"ת בנדה מ"ט א' שמכשירין לד"מ אפילו בשתי עיניו ס"ל דסומא דכאן אפילו בא' מעיניו מדכ' כאן בד"ה ש"מ הדר כולי פ' ר"א כו' כיון כו' ועתוס' דחגיגה ג' א' ד"ה חרש כו' בירושלמי כו' אבל מנ"י ס"פ אחד ד"מ משמע דסומא דהכא בשתי' שכתב שם דסומא בב' עיניו פסול לד"מ ממ"ש בר"פ מ"ח ור"י הדיוטות מנ"ל כו' ומדאצטריך כו' ואם איתא דלמא סנהדרין הוא דלא בעינן אבל מ"מ מומחין בעינן אלא דא"כ לא גרע משאר ב"ד דפסולי אבל דבריו תמוהין הרבה דא"כ אמאי נקט נמי הא דרב יוסף כשם שב"ד כו' ועוד קשה גם לת"ק דקא' זקני לרבות הדיוטות דלמא מומחין ולכאורה משמע משם להיפך דנקט רב יוסף אלא דאין קושיא דפרט לסומין היינו בא' מעיניו ולכך צריך לרב יוסף ודברי נ"י א"ל שחר כלל:

6 ויש מחמירים כו'. דמ' לכאורה שם דסומין פסול משום מום אבל מעיקר דינא ליתא לכ"ז:

7 וטוב כו' כמ"ש בנדה מ"ט כל שפסול להעיד כו' ונאמר אל תשת רשע עד:

8 ובסמ"ק כולי. נוסח משובשת נזדמנא לו דבספרים שלנו כ' לא יהיו הדיינים גרים לא מאב ולא מאם והוא כדברי רש"י:

9 ושלא כו'. עמש"ל ס"א:

10 ורבותא כו'. קאי אאשה ובת אחותה כמ"ש בסנהדרין כ"ח ב' וערש"י ותוס' שם ד"ה גיסו כולי והרי"ף מפ' דקאי אבנים וחתנים מאשה אחרת וכמ"ש בירושלמי והביאו הרי"ף שם אבל שתי בנות אתייא לד"ה כשר כמ"ש בח"מ סימן נ"ג ס"ד:

11 שלא כו'. מתני' ק"ד ב' כנ"ל שם ס"א:

12 אחר כו' ק"ד א':

13 ולא מדינא כו' שם כמאן כר"י הא כו':

14 וכהדיא כו' ומ"מ כו' תוס' שם ד"ה לכתחלה כו':

15 ופירש"י כו'. וצ"ע דא"כ בגט נמי ויותר נראה כמש"ל בסי"ז דצריך מקום פרסום ואין לנו עכשיו ועושין כדי לפרסום ולכן דוקא בחליצ' כמ"ש בספרי מועלתה:

16 ואפילו הם כו' כמ"ש בירושלמי הנ"ל ובלבד מפי הדין דוקא מאותן הג' שהן הדיינין:

17 או שהם כו'. דפסול דידהו אינם משום לתא דידהו דהא אינם דיינם אלא משום חששא דג' דיינים ותרי חששא לא חיישינן:

18 כיון שהג' כו' כמ"ש בספ"ק דמכות אי לאסהודי כו':

19 וקביעות מקום כו'. הוא ענין בפ"ע ואינו מדברי רש"י אלא הוא פי' המחבר:

20 ובהגמ"ר כו' ובגמ' איתא להדיא דצריך דאמרינן תא סליק כו' ופירש רש"י בד"ה לזרזא כו' לשם חליצה זו ר"ל לשם קביעות כמ"ש בד"ה למיקבע וכמ"ש למטה הוא עצמו וכ"מ בגמרא דא"ל רב כו':

21 ומ"מ מהגמ"ר כו'. ואין ראייתו של הר"ר ישראל מכרעת די"ל דכולם אמרו ולא חשיב להו כמ"ש ברפ"ב דר"ה:

22 אמר כו' אמנם כו'. אבל בגמרא משמע דצריכין לילך שאמר תא סליק כו' וברש"י שם ד"ה לזירזא פ' לישב שם וכנ"ל , וע"ל ס"ח בהג"ה ס"ו:

23 שקביעות כו'. ערש"י בסנהדרין י"א א' ד"ה במזומנין כולי:

24 וכן נוהגין כו' משום פירסום ועבה"ג בס"ה שם:

25 וטעמא כו'. ובב"י כתב שאינן נראין דברו וכתב בד"מ משום הכנה וכמ"ש בספ"ג דעירובין:

26 משום דבפרק אע"פ כו'. צ"ע דשם ענין אחר הוא:

27 משום דבההיא עידנא כו'. כמ"ש בפסחים ו' ב':

28 ופי' נ"י כו'. וכן פרש"י שם וכמ"ש בסוף יבמות לענין עידי מיתה:

29 הגדול באמצע כמ"ש בספ"ג דיומא:

30 והיבם כו'. ערש"י דסנהדרין ל"ו ב' ד"ה כחצי כו':

31 כדאמרינן כו' ערשב"ם שם וכמ"ש בכתובות ז' ב' ואידך אי ס"ל כו':

32 וכל הבאים כו'. שלפעמים הן קרובים וכההיא דספ"ק דמכות שם וז"ש בסי"ד בהג"ה גם בוררים כולו אצל הספסלים ג"כ מה"ט:

33 והיבם יתעטף בו'. כמ"ש בהג"מ בשם ר"י גאון לקמן ספ"ב חלוץ הנעל כו':

34 נמצא וכו' ק"ה א' ק"ו ב':

35 וזו שרקקה כו' ק"ה א':

36 ומאן דחזי כו'. צ"ע דאין שייך כאן והוא מדברי רש"י ד"ה אמרי וכו' והוא קאי עס"ד דתתפשר לאחין:

37 ולענין שיעור אורך כו'. ר"ל מ"ש בסי"א או שהן ארוכות שסומכין אפילו בלא ידיעת שנים:

38 אפילו היא ילדה. כדעת רש"י ורי"ף כנ"ל:

39 דלאו איילונית. כ"כ שם כנ"ל דט"ס וצ"ל לאו קטנה וכרב ספרא וז"ש אפילו לא הביאה דלא כרב זביד כמש"ל:

40 וכ"נ מדעת הרמב"ם גם כאן צ"ל ט"ס דהא הרמב"ם כתב להיפך אחר י"ג שנה דוקא:

41 וז"ל הרמב"ם כו'. כר"ל סימן קנ"ו ס"ב:

42 ואומרים ג"כ כו'. דלאו אורח ארעא לשאל ע"ז ברבים שם:

43 כיצד ראובן כו' כת"ק דר"ש בפ"ב י"ז א' י"ח ב':

44 ואם יש כו'. במתני' דריש יבמות:

45 אפילו אחר כו'. דכ"מ שא"צ חליצה אין חליצה פוססלת כלל כמ"ש הרמב"ם פ"ד וכמ"ש במתני' י"ג ב' ל"ה ב' ע"ט ב'

46 וקטן זה לאו כו'. רש"י ל"ט א' ד"ה ביאת כו'. ע"ש:

47 וכ"כ הרמב"ם כו': וכ"כ רש"י שם ד"ה חולצין ובד"ה לפיכך:

48 שהר"ר אברהם כו'. מדאמרינן ל"ט ב' ואשתמודעינהו כולי אלמא א"צ שיכירו אלא בו:

49 והוא כו'. וכמ"ש בגט בב"ב קס"ו ב':

50 וכ' הרמב"ם כו'. כיון דאינו עדות כמ"ש הרי"ף כנ"ל:

51 וטעמא כו'. ר"ל כמש"ש מ"ג א' חוץ מיום כו':

52 כ' בסה"מ אפילו אטר כו'. כצ"ל וכ"ה בטור וסובר כמ"ש המפרשים דאפילו באטר הימין הוא כמו בכל אדם ושאני תפילין דלא כתיב ביה ימין אלא יד כהה כמש"ל:

53 דחליצה ביד כ' כמש"ו כתיב כו' וכמ"ש תוספת וש"פ וכמש"ל:

54 ואם היא אטרת כו'. כמ"ש בסי' שקדם דכ' מסתבר כאן א"צ לצאת לכל הדעות דהא אין מעכב כנ"ל ועתוס' ק"ב א' ד"ה ואע"ג כו':

55 מושיבים כו'. ואח"כ כו'. נראה שהוציאו ממ"ש ק"ו א' בתי עמדי. משמע שהיתה יושבת מקודם שלא הרגיש ר"ת בישיבתם מקודם:

56 ויאמרו להם כו'. שם א"ל ידעת לי' כו':

57 אא"כ לפרש כו'. ליתא פי' זה דלמה להם לעמוד באותו היום:

58 וכ' סמ"ג דלכל כו'. ר"ל להסוברים דמ"ח קודמת אבל להרי"ף וסייעתו אפילו אינה חפיצה דאפילו איגרת מרד כותבין עליה כמ"ש ר"ס ק"ה ולא כ' זה אלא לדעתם שהם סוברים דמ"ח קודם ומחולקין בפי' דאין כופין כנ"ל סימן רס"ה וע"ל ס"ח סג"ט בהג"ה וי"א כו'. ר"ל שלא יהא נראה כממושה ונראה שעושין כן כדי לצאת ידי הרי"ף ורמב"ם וזהו דעת סה"ת שכ' כאן:

59 ומכאן נמי כולי. דאל"כ היאך הוכיח דאף רב סבר אין כופין:

60 ומשמע בגמ' כו'. שם לשלח כדין בלא"ה פסול כמ"ש בגטין פ"מ ב' וה"ה בחליצה דהא בשניהם קא' שם הא דאמר כולי וכמש"ל:

61 שרא"ם הי' כולי. וכמו שכתב בסימן א' סעיף יוד בהג"ה אמנם כולי עיין שם:

62 דנקטינן כולי. ועיין לקמן סימן ק"ע ס"ה בהג"ה והא כולי:

63 צריך כולי כמו שכתבתי תוס' בספ"ה דערכין כן כתב הרמב"ם וכו':

64 וכן כו'. שהרמב"ם כ' בפ"ו שאם מסר מודעא על הביטול ג"כ מהני וכן על ביטול הביטול כמו שיכול למסור על הגט כ"ש על הביטול ולכך צריך שיאמר כל מודעי ומודעי דמודעי כו' וכל דברים כו' והוא מדברי הרמב"ם שם והרשב"א פקפק בתקנה זו דלמא מסר מודעא גם על ביטול כזה ע"כ כ' לפסול כל עדים כו' ומהני כמ"ש בגיטין ע"ו ב' ושם כ"ט ב' באומרת נאמנת כו' ומ"מ הסכימו הר"ן ומ"מ שתקנת הרמב"ם מועיל ונכלל כמ"ש בעירובין שם בביטול המודעא ר"ל שיבטל כל המודעות ע"ש ולכך כ' בס"ח דברי שניהם וז"ש בסמ"ז וכ"כ הרמב"ם כו'. ר"ל דסגי בביטול כל המודעות ושכן הסכימו הפוסקים אלא דטוב לחוש כו':

65 כלומר שיאמר כו'. כמש"ש הב ואקני כו':

66 כ' בהגמ"ר כו' הוציא זה ממה שהיו עושין סנדל בב"א כמ"ש ק"ד א' ובפ"ק דסנהדרין ואין ראיה אלא משום חומרא ומיתנא ועקב ושאר דברים היו עושין וז"ש אבל כו' וז"ש וכ' במרדכי עוד כו' של"ת מפני זה היו מייחדין וראיה הרב יוסף דא"ל לאביי הב כו' כנ"ל:

67 יכניס קרסי כו'. שזהו חומרתא דגמרא כמש"ל:

68 יקשור השתי כו'. כ"מ ממתני' וירושלמי כו' מתני' בקושר כו' אלמא דקושרין בשוק כמש"ל:

69 דקי"ל דעניבה כו' בפט"ו דשבת דלא כר"י וצריך שני קשרים כמו בשבת וכמש"ל:

70 מהודקים כמו בשבת כמ"ש שם בריש הפרק:

71 והמרדכי כו' וכ' גם טעם הראשון:

72 יעמידו כו': עס"ח כמ"ש בהגה ויזהירו כו' כמ"ש בפ"ב דזבחים ובירושלמי פ"ג דמגילה והביאו הרא"ש שם דאמרינן בזבחים כ"ד ושבת צ"ג רגלו אחת כו' כל כו':

73 וכתב ה"ה בשם כו'. דעת הרשב"א. אף בקרייה א"צ עמידה וכתב דהא דספרי פליגא אגמרא דידן וקי"ל כהגמר' וכמו שהוכיח מהא דא"ל רב אשי לאמימר ודוחק עצמו לקיים דברי הרמב"ם וספרי כדמפרש בקריאה דוקא וגמרא בחליצה והא דפריך במ"ק אלא מעתה משום דמ' להו החולצת כל עניני חליצה אלא דבחליצה אפילו לכתב ופריך רב אשי כיון דקתני בברייתא דדיעבד כשירה ע"כ דהא דבעינן לכתב משום דכתיב ועמד ואמר א"כ בחליצה אף לכתב כ"ז דחק עצמו לקיים דברי הרמב"ם וכ"ד הרי"ף והגאונים דוקא בקריאה אלא שתמה שם למה ברקיקה וז"ש ואף ברקיקה כו':

74 נהגו כו'. כדעת תוס' וש"ע וכמש"ל דמהא דרב אשי אין ראיה לפי' הרי"ף דשם אפי' בדיעבד פסול:

75 וכ"ל שט"ס כו' וכ"ה ברי"ף שלפנינו:

76 ומיהו הרשב"א כו'. דכאן אין שייך הראוי לבילה כיון דאסוקי מילתא הוא ול"ד לקריאה דגזירת הכתוב הוא:

77 והוא תימא לפיכך כו'. ולא היא אלא דמפרש דלכת' מודה רבא לאביי אם אפשר וזה שאמר דקמצטער כו' לא הוקשה לו אלא שמצטער הרבה בזה ועיין בחשן משפט סימן נ"ו סעיף ה' בהג"ה:

78 בפרק ואלו כו'. לא הוצרך לזה אלא משום ככה יעשה כו' שלא הוזכר ביבמות וע"ל ס"ח סע"א בהג"ה ואם כו'. לחומרא כיון דאינן מעכבין כ"ש סדרן ועיין בסוף פרק קמא דברכות ושם סמ"ט וקורין לו כו' דבלא ספק מ' על לקיחתה אותו כמ"ש בהרבה מקומות. ושם גם כו'. כשיטתו לקרות כל הג' תיבות יחד כמש"ל סי' קס"ט סכ"ט וכדעת הסמ"ק כאן שגם לא חפצתי כו' כנ"ל וש"ע השמיט דלא סבירא ליה הא דסמ"ק ועוד דמפרש דבריו כפי' הרי"ף כנ"ל:

79 צריך כו' וכ' שם כו' ל"ט ב':

80 ישען כולי. עס"ח סנ"א ויזהרנו כו' כמ"ש ק"ב א' בין שהתיר כו' וכמ"ש למטה בסע"ג:

81 ור"ת כ' כפי גירסת התוס' כנ"ל:

82 ומשלכת כו' ואע"פ כו' אבל הוא מנהג הקדמונים וכמ"ש בזוהר ריש חקת ומקבלת לההוא נעל לגבה כו' ובעי לבטשא ליה לההוא נעל בארעא לאחזא' דשכיב גופא דההוא מיתה וקב"ה לזמנא דא או בתר זמנא חיים עליה ויקבל ליה לעלמא אחרא האי בטשותא דההוא נעל בידה דאתתא לאחזא' דהא אתבני ההוא מיתא בעפרא אחרא בהאי עלמא והשתא יתיב עפרא דההוא מיתה בקדמית' וכדין ההיא איתתא תשתרי למעבד זרעא אחרא ואוקמיה:

83 וכשהיא על ברכי' כו' כ"ש ממוט' דדוקא דיעבד וברפ"ג דמגילה לא עומד כולי ובעירובין ק' ב' ויושבת כולי והיינו על ברכיה כמש"ש שכורעת כו' ומ"ש גם היבמה מעומד לאפוקי מ"ש הרשב"א דאין כתיב עמידה אלא באיש ועמ"מ פ"ד:

84 וכ' רי"ו כו'. דהא עיקרה אין מעכבת:

85 ומיהו כו'. עתוס' ק"ג א' ד"ה והחולצות כולי. ואפשר שסמך על הירושלמי שם א"ר אבהו מכיון שנראה הרוק שיוצא מתוך פיה אפילו הפריחתו הרוח כשר וכן בסנהדרין בירושלמי וכ"ה בפס"ח שם:

86 א"נ מפני שמעיקרא כולי. כמ"ש בב"ב קל"ז ב' וסוכ' מ"א ב' הא לך אתרוג כולי וערא"ש שם ס"ל כתב בע"ה מסתברא כולי אלא שבא לפרש דאפי' כו' וכמ"ש בא"ח סימן תרי"א ועס"ח סנ"ו י"ח כו' וע' בכתובות ס"ה א' ושם סנ"ז: מ"כ כו'. כמ"ש בתוספתא פרק בתרא דברכות העושה כל המצות כולי וכמו הרב שמסדר הקידושין שמברך. ושם והטעם כו' ור"ל שמזכירין א"א. ויש כולי שלא נזכרה בגמ' ערא"ש סוף בכורות ה' פדיון בכור סימן א':

87 כ' כו' בה"ג כו' בהג"מ שם:

88 ובשם ר"י כולי בהגמ"ר שם: