ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר נ׳

1 אפילו קדשה כו'. שם דתניא קדשה בככר כו':

2 וכן כו' ממש"ש בב"ב גזירה שמא כו' משא"כ בממאנת דמותר בקרובותיה ולכן ג"כ בקדושי טעות הדרא:

3 וכן כו'. ע' רש"י בכתובות שם ד"ה ארנב"י כו' ודקשיא לך כו' ובקדושין מ"ו ב' וש"מ מעות כו':

4 וכן אם היו קדושי ספק. שם בכתובות וערש"י שם ד"ה אליבא דמ"ד כו' הלכך כו':

5 וכ"ז כו' אבל כו'. דלא שייך האי גזירה כמ"ש ביבמות צ"ד ב' אלא נישואין כו':

6 השולח כו'. רמב"ם וכשיטת רבו רי"מ דמש"ש במתני' שלח סבלונות מרובין כו' ארישא קאי אם אכל סעודת חתן כו' אבל לא אכל אפילו סבלונות מועטין נגבין ולפרושי רישא דאבל אינן נגבין דוקא סבלונות מועטין דלא כרשב"ם ומרובין ומועטין בפיר' ראשון של תוספת שם ד"ה סבלונות כו' והביא ראיה דלפרושי רישא קאי ובשאכל ממש בגמרא ת"ש דאר"י א"ש מעשה כו' בעי רבא סבלונות כו' והתם בשאכל מיירי ואמר ת"ש סבלונות מועטין כו' וכן פירשו כל המפרשים כולם ועוד כ' מש"ש יתיב רבין כו' לדחוייה למתני' אתא דבין אכל בין לא אכל בין מרובין בין מועטין שוין מדמציין גמ' אסיפא דמתני' סבלונות מועטין כו' וקאמר יתיב כו' סבלונות הדרי דאל"כ ה"ל לציין ארישא דמתני' סבלונות מרובין כו' ועוד דאי בסבלונו' מרובין דוקא א"כ ל"ל למימר דמאכל ומשתה לא הדרי השתא סבלונות מועטין דזמנין לא בלי הדרי כ"ש מאכל ומשתה ול"ל נמי דבשלא אכל מיירי דהא מציין אמתניתין סבלונו' וכבר כ' דסיפא לפרושי רישא קאי דוקא שאכל וזהו דעת הרמב"ם ג"כ וכ' דמ"מ מ"ש דסבלונות מועטין הדרי דוקא היכא דלא בלו אבל אם אם בלו ואתברו לגמרי מחמת תשמיש דמי למאכל ומשתה כיון דלאשתמושי לה שדרינהו כו' וז"ש בין כו' וכן כלים כו'. אבל כל הפוסקים חולקין עליהם בזה וכ' דרבין לפרוש' למתני' אתא דל"ת דוקא סבלונות מועטין הדרי באכל שם אבל כדי יין וכדי שמן הדרי אלא כל מאכל ומשתה לא הדרי באכל שם ומש"ש סבלונות הדרי היינו סבלונות מרובין וקמ"ל נמי דהדרא בה איהו אפי' כיש' כו' ומ"ש הלכתא כן אורחא דתלמודא בכמה מקומות וז"ש הרב בהג"ה וי"א כו':

7 וכן מעות. נ"י בשם הר' יונה דלהוצאה נתנו והוא בכלל סבלונות מועטין העשוי לבלות:

8 ואז אפילו כו'. בעיא שם בעי רבא סבלונות כו' ולא איפשטא ולקולא דאינן נגבין טור וכ"פ שם בכל האיבעיות דגמרא שם מהו שישלם שבח כו' שלוחו כו' הכל לקולא דאינן נגבין והרב קיצר והרמב"ם וש"ע כדין השמיטו דכ"ז אליבא דמתני' וכל הסוגיא נדחית למסקנא כנ"ל:

9 ואם היה מנהג כו'. רמב"ם שם בשם רבותיו שהרי זה גרמה לו לאבד ממון כו' ר"ל מדינא דגרמי דקיי"ל דחייב ע"ש אבל הראב"ד השיג עליו וכ' כל איבוד ממון שבעל הממון עושה אותו אע"ג שזה גרם לו פטור וכמש"ש צ"ג ב' ת"ר מהו כו' דלת"ק אינו משלם לו ההוצאה וקיי"ל שם כת"ק ובתוספתא הלוקח קנקנים מחבירו נמצא פטסאות ונשברו חייב להעמיד לו דמי קנקנים ולא דמי יין ועמ"ש שם שיישבן בדוחק והניח בצ"ע:

10 והוא כו'. שאין זה נשבע ונוטל. רמב"ם ור"ל כמ"ש ר"ח דוקא שהוציא ברשות ונשבע ונוטל האי דידע וכמ"ש בח"מ סימן צ"א בהג"ה:

11 וי"א דכ"ז כו'. דבלא קדושין לא מחיל כלום כיון דמצו למיהדר בהו ולהכי נקט בית חמיו שם:

12 וי"ח. כ"מ מדברי הרשב"א ועס"ד:

13 המשדך כו' דכי היכא כו'. דחד טעמא לתרוייהו והא דנקט השולח כו' משום דאורחא דמילתא דחתן שולח לכלה וכן בפ' האומנין הלוקח כלים מבית האומן כו' וכיוצא ואפילו נתארסה דהא דמתני' בנתארסה וברפ"ה דכתובות ראב"ע אומר מן הנשואין דעתא כו' וקיי"ל שם כר"א וז"ש דאמדן דעתא כו' ע"ד כו' ואע"ג דשם מ"ז ב' ע"כ ל"ק ראב"ע כו' לא קיי"ל כן אלא כת"ק שם ובפ"ו שם הפוסק מעות כו' ופריך בירוש' ולא בדברי' כו' ומשני פוסק ע"מ לכנוס והביא הרא"ש שם ע"ש:

14 ראובן כו'. הרא"ש ריש כלל ל"ד והאריך שם והביא כל אומדנות בש"ס וגדולה מזו דאפילו בנדר ושבועה אזלינן בתר אומדנא כמ"ש בנדרים ובפ"ד דב"ק ועבח"מ סימן ע"ג ס"ה בהג"ה וכ' שם ול"ד למ"ש בכתובות ע"ד דאם נולדו בה מומין משנתארסה דנסתחפה שדהו דהתם בשנתארסה דאז היא קנין כספו כמו עבדו ושורו אבל קודם אירוסין אינה תלויה במזלו וכן הא דאמרינן שם ב' ב' א"ד כו' ג"כ לאחר אירוסין וז"ש בהג"ה וי"א כו':

15 כשרוצין כו'. כמ"ש בב"מ מ"ח ב' הנותן עירבון כו' דאסמכתא היא כו'. וכמש"ש ס"ס ב' כל דאי כו' כו' ועח"מ סימן ר"ז ס"ע:

16 וי"א כו'. תוס' ב"מ ס"ו א' ד"ה ומניומי ומיהו כו' ועוד דבדין כו' וכמש"ש ק"ד ב' התם לא כו' וכ"כ המחבר בח"מ שם:

17 ודוקא כו' אבל כו'. כמ"ש בב"ב ע"ז ע"מ שיכתבו את השטר כו' אבל קנין סתם מהני וכמ"ש הרב בח"מ שם:

18 י"א דמי כו' אע"ג כו'. כמ"ש בגיטין ע"ג א' אונסא כו' וה"נ לא שכיח דכל הבנות מתרצות במעשה האב או הקרובים ואף ע"ג שיכול לפייסה במעות וכמש"ש ל"א א"ד אר"י מידי כו' שם:

19 ובלבד כו'. דאז הוא רצון שם.

20 וכן בשאר כו' ער"ס נ"א בהג"ה ודוקא כו':

21 ודוקא כו'. ע"ש בהגה הדברים הנקנים כו':

22 שנים כו'. כמ"ש בכתובות ק"י שלש ארצות כו'. וכ"ש קודם נישואין שא"י להוציאה בע"כ:

23 פטור כו'. כנ"ל דאונס כו':

24 אם כו'. עבח"מ סי' ר"ז סי"ז ולדברי הרב בס"ו צ"ל בלא קנין ועתוס' שם סד"ה מני: