ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ח׳:ג׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ב׳:א׳ »

1 משנה: כָּל זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בַּשָּׂדֶה אֲפִילוּ כְזַיִת הַנְּטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁמוֹ וּבְמַעֲשָׂיו וּבִמְקוֹמוֹ. בִּשְׁמוֹ שֶׁהָיָה שָׁפְכָּנִי אוֹ בֵּישָׁנִי. בְּמַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה. בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצַד הַגַּת אוֹ בְצַד הַפִּרְצָה. וּשְׁאָר כָּל הַזֵּיתִים שְׁנַיִם שִׁכְחָה שְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין שִׁכְחָה לַזֵּיתִים.

2 הלכה: אָמַר רִבִּי לָא כְּתִיב וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה עוֹמֶר שֶׁאַתְּ שׁוֹכְחוֹ לְעוֹלָם יָצָא זֶה שֶׁאַתְּ זוֹכְרוֹ לְאַחַר זְמָן.

3 רִבִי יִרְמְיָה בְּעִי הָיָה מְסוּיָים בְּדַעְתּוֹ כְּמִי שֶׁהוּא מְסוּיָים. הָיָה עוֹמֵד בְּצֵל הַדֶּקֶל הַדֶּקֶל מְסַיְימוֹ הָיוּ שְׁנֵיהֶן נְטוּפָה זֶה מְסַַיֵים אֶת זֶה וְזֶה מְסַיֵים אֶת זֶה. הָיְתָה כָל שָׂדֵהוּ נְטוּפָה נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין שִׁכְחָה לַזֵּיתִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֶלָּא בָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיוּ הַזֵּתִים מְצוּיִין שֶׁבָּא אַדְרִיָינוּס הָרָשָׁע וְהֶחֱרִיב אֶת כָּל הָאָרֶץ. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהַזֵּיתִים מְצוּיִין יֵשׁ לָהֶן שִׁכְחָה.

4 שָׁפְכָּנִי נוֹטֵף שֶׁמֶן. וְהָתַנִּינָן נְטִיפָה אֶלָּא שֶׁהִיא עוֹשָׂה שֶׁמֶן הַרְבֶּה. וְהָתְנָן בְּמַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה. אֶלָּא שָׁפְכּוֹנִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שֶׁמֶן הַרְבֶּה. נְטוּפָה נוֹטֵף שֶׁמֶן. מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַרְבֶּה. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה זֵתִים הַרְבֶּה. בֵּישָׁנִי אִית דִּבְעִי מֵימָר בֵּישָׁנִי מַמָּשׁ. אִית דִּבְעִי מֵימָר דְּהוּא מַבְעִית לְחַבְרֵיהּ עַד דְּיַעֲבִיד אַרְבָּעָה כִיפְלֵיסִין כִּי הַהִיא דְּתַנֵּינָן תַּמָּן כָּל עוֹמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב וְאֶחָד שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּשְׁכָחוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ כְּמִי שֶׁהוּא מְסוּיָם. עַד דְּיַעֲבִיד כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רוּבָּן שֶׁל שָׁנִים כְּמִי שֶׁהוּא מְסוּיָים.

5 בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצַד הַגַּת אוֹ בְצַד הַפִּרְצָה. מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הֶבְקֵר עֲנִיִים הֶבְקֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא תַּמָּן דָּבָר תָּלוּשׁ בְּצַד דָּבָר מְחוּבָּר. בְּרַם הָכָא דָּבָר מְחוּבָּר בְּצַד דָּבָר מְחוּבָּר.

6 רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין שִׁכְחָה לְזֵיתִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֶלָּא בָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיוּ הַזֵּתִים מְצוּיִן שֶׁבָּא אַדְרִיָינוּס הָרָשָׁע וְהֶחֱרִיב אֶת כָּל הָאָרֶץ. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהַזֵּתִים מְצוּיִין יֵשׁ לָהֶן שִׁכְחָה.

7 אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא חִיֵיב אָדָם שִׁכְחָה לְזֵתִים אֶלָּא רִבִי עֲקִיבָה דּוּ דָּרַשׁ אַחֲרֶיךָ אַחֲרֶיךָ. מֵעַתָּה אֵין שִׁכְחָה לְזֵתִים כְּרִבִי יוֹסֵי דְּלֹא דָּרַשׁ אַחֲרֶיךָ. הָתִיבוּן הֲרֵי עוֹמֶר שִׁכְחָה הֲרֵי לֹא כְתִיב אַחֲרֶיךָ. מִּכֵּיוָן שֶׁכְּתִיב לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ כְּמִי שֶׁכְּתִיב אַחֲרֶיךָ.

8 רִבִי יוֹנָה בְּעִי הָהֵן זַיִת נְטִיפָה הוֹאִיל וְהוּא מְסוּיָים עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ הִתְחִיל בּוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳

1 כתב יד ב כזית הנטופה בשעתו. בשעה ששכח את הזית אף שאינו נוטף בשאר שנים ואשמעינן אף שאין לו שם רק שהוא כזית הנטופה בשעתו ובנטופה יש חסרון שאינו אוגר שמנו בתוכו ויש בו מעלה שיש בו שמן הרבה. ומעלתו פחות מזיתים שיש להם שם מ"מ אינו שכחה. כ"ה בש"א:

2 כתב יד א כל זית כו': ה"ג היו שניהן יחידין. פי' שזית אחד עומד אצל דקל א':

3 זה מסיים את זה. פי' ושניהם אינן שכחה:

4 שלא היו זיתים מצוין. פי' וא"כ הוי אז זיתים סתם כמו השתא נטופה ואפ"ה סברי רבנן דיש להם שכחה אף שודאי לא פליגי בנטופה והיינו משום דהוה כל שדהו נטופה וסברי רבנן דיש להם שכחה:

5 כתב יד ב היו שניהם יחידים. הי' זית יחיד עומד אצל דקל יחיד:

6 זה מסיים את זה. נמצא שניהם מסוימים ושניהם אינם שכחה:

7 כתב יד א ה"ג והתנינן נטופה אלא שופכני שהוא עושה הרבה והתנן במעשיו כו': ה"ג דבש"א אינו שכחה. פי' גבי נפה וגדיש כו':

8 כתב יד ב לא אמר ר"י אלא בראשונה. דאז היו סתם זיתים חשוב כמו נטופה דהשתא ופליגי עליו רבנן דהוי שכחה והא בנטופה לא פליגי רבנן דלא הוו שכחה אלא ע"כ טעמא דרבנן בסתם זיתים הוו כמו כל שדהו נטופה דיש להן שכחה:

9 כתב יד א ה"ג התיבון הרי עומר שכחה לא כתיב אחריך. פי' ואיך יליף אחריך שיהא שכחה לזיתים:

10 ומשני מכיון שכתוב לא תשוב כמו שכתוב כו'. פי' דלא תשוב הוי כמו אחריך:

11 ופריך מעתה אין שכחה לגפנים לר' יוסי פי' כיון דלא דריש אחריך דהא מאחריך ידעינן אף בגפנים ובגפנים לא פליגי:

12 כתב יד א ר' יונה בעי ההן זית נטופה כו' ע"ד דר"י אפי' התחיל בו כו'. פי' דהא דר"י דאמר אינו שכחה לזיתים ודאי שאין חילוק בין התחיל ללא התחיל דהא משמע שלעולם אין לו שכחה והוי טעמא משום דהוה כמו נטופה אלמא דסבר דבנטופה אין חילוק בין התחיל ללא התחיל ופליג אמתני' דלקמן דמחלק בין התחיל ללא התחיל:

13 כתב יד ב הדין זית נטופה הואיל והוא מסוים. הא דנטופה אין לו שכחה אינו אלא משום משיבותו הוא מסוים:

14 ע"ד דר"י אפי' התחיל בו כו'. הא דאר"י אין שכחה לזיתים משמע לעולם אין לו שכחה בין התחיל ובין לא התחיל וחשיבות הזיתים לר"י הוי כמסוים דנטופה אלמא לר"י אין חילוק בין התחיל אפי' בנטופה ופליג אמתני' דמחלק בין התחיל:

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ח׳:ג׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ב׳:א׳ »