ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ו׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ה׳:ד׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ח׳:ג׳ »

6 משנה: קָמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר וְאֶת הַקָּמָה. וְהָעוֹמֶר אֵינוֹ מַצִּיל לֹא אֶת הָעוֹמֶר וְלֹא אֶת הַקָּמָה. אֵי זוּ הִיא קָמָה שֶׁהִיא מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כֹּל שֶׁאֵינָהּ שִׁכְחָה אֲפִילוּ קֶלַח אֶחָד. סְאָה תְּבוּאָה עֲקוּרָה וּסְאָה שֶׁאֵינוֹ עֲקוּרָה וְכֵן בְּאִילָן הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים אֵינָן מִצְטָרְפִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם בָּאָת רְשׁוּת לְעָנִי בְאֶמְצָע אֵין מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.

7 הלכה: אָמַר רִבִּי אִילָּא כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קְצִיר וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה. וְלָמָּה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין מַה שֶׁתַּחְתָּיו שָׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה מַה שֶׁתַּחְתָּיו קַשִּׁין.

8 תַּנָּא קָמַת חֲבֵירוֹ מַצֶּלֶת אֶת שֶׁלּוֹ. שֶׁל גוֹי מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שֶׁל חִיטִּין מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל שְׂעוֹרִין דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא מִמִּינָהּ.

9 תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּשֵׁם שֶׁהַקָּמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כָּךְ הָעוֹמֶר מַצִּיל אֶת הַקָּמָה. וְדִין הוּא וּמַה אִם הַקָּמָה שֶׁיִּפֶּה בָהּ כֹּחַ הֶעָנִי וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע בּוֹ כֹחַ הֶעָנִי אֵינוֹ דִין שֶׁיַּצִּיל. אָמֵר לוֹ רִבִּי מַה אִם קָמָה שֶׁיִּפֶּה כֹּחַ הֶעָנִי בָהּ וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע כֹּחַ הֶעָנִי בּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵין דִין שֶׁיַּצִּיל. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן נִלְמַד מַצִּילִין עוֹמֶר מֵעוֹמֶר וְאֵין מַצִּילִין קָמָה מִקָּמָה.

10 הָא אִם שָׁכַח שִׁכְחָה. תִּיפְתָּר בְּשֶׁשָּׁכַח אֶת הַקָּמָה תְחִילָּה.

11 הָא אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עֲקוּרוֹת לְבַעַל הַבַּיִת. מַתְנִיתָא כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

12 וְתַצִּיל עֲקוּרָה שֶׁאֵינָה עֲקוּרָה. הָדָא אָמְרָה דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן תִּיפְתָּר בְּקוֹצֵר שׁוּרָה וּמְעַמֵּר שׁוּרָה וּכְבָר שָׁכַח אֶת הַקָּמָה עַד שֶׁלֹּא שָׁכַח אֶת הָעֳמָרִים.

13 מַה עַד שֶׁתָּבוֹא מַמָּשׁ אוֹ אֲפִילוּ נִרְאֵית לְהָבִיא. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא כְּגוֹן תְּבוּאָה וְכֶרֶם. וְכֶרֶם לֹא עַל אֲתָר הוּא. הָדָא אָמְרָה אֲפִילוּ נִרְאֵית לָבוֹא.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ו׳

6 כתב יד א למה עומד שסביבותיו עומרין. פי' הוי שכחה ולא אמרינן עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו עומרין וגבי קמה אמרינן כן עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה:

7 ומשני עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה כו'. פי' ושפיר קרינן ושכחת עומר בשדה:

8 כתב יד ב ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא עומר שסביבותיו קמה. כלומר מ"ש דדרשת מקציר שסביבותיו קציר ולא שסביבותיו קמה ולמה לא תדרוש ולא שסביבותיו עומרין. ומשני וסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה. ושפיר קרינן בי' ושכחת עומר בשדה:

9 כתב יד א שיפה בה כח העני. פי' שהרי יש בה לקט שכחה ופאה:

10 מצלת. פי אם שכח עומר או קמה בצדו:

11 עומר שהורע בו כח העני. שהרי אין בו לא לקט ולא פאה:

12 אינו דין שיציל. פי' אם שכח קמה בצדו פי' דהשתא הוי ק"ו מה אם קמה מציל את הקמה כ"ש העומר שיהא מציל את הקמה:

13 א"ל רבי מה אם קמה שיפה בה כח העני ניצולת עומר שהירע בו כח העני א"ד שיציל. פי' דה"ק ליה לדבריך הרי יכול לעשות ק"ו שיהא עומר מציל אפי' את העומר דמה אם מציל את הקמה דבקמה יפה כח העני בה אפ"ה אם שכח בצד העומר העומר מצילה. העומר שהורע בו כח העני א"ד שיהא ניצול אם שכח בצד עומר אחר וזה ודאי א"א אלא ודאי אין למדין בק"ו כה"ג:

14 ה"ג מדברי שניהם למדנו שאין מצילין עומר את עומר. פי' מדדחי ליה בזה דא"כ יציל אפי' את העומר משמע דפשיט ליה שאין מציל:

15 כח העני ושכחה תיבת ושכחה מיותר:

16 הרי מצלת צ"ל הרי ניצולת. א"ד שיציל. צ"ל א"ד שנצולת:

17 מצילות עומד מעומר. צ"ל שאין מצילין עומר את העומר ותי' אין מצילין קמה מקמה מיותר:

18 כתב יד ב עומר שהורע כח העני אינו דין שיציל. וילפינן בק"ו מה אם קמה מציל את הקמה כ"ש עומר שהוא מציל את הקמה:

19 א"ל רבי מה אם קמה כו'. כלומר לדבריך נילף בק"ו שיהא עומר מציל את העומר אלא ע"כ דלא ילפינן ק"ו בכה"ג:

20 מדברי שניהם נלמד אין מצילין עומר את עומר. מדדחי לי' רבי דא"כ יציל עומר את עומר ש"מ דפשיטא להו לשניהם דאין מציל:

21 כתב יד א ה"ג כל שאינו שכחה הא אם שכח פי' אח"כ שכחה:

22 כתב יד א הדא אמרת דבר שהוא ראוי להציל ושכחה הרי זו שכחה תיפתר וכו':

23 תציל עקורה את שאינו עקורה. צ"ל להיפך ותציל שאינו עקורה את העקורה:

24 כתב יד א לא על אתר. תי' לא מיותר וה"ג ותבואה וכרם על אתר הוא. פי' בתמיה וכי על אתר בא רשות העני באמצע הרי אפשר לאשכחי ששכח תיכף עד שלא היה לקט כלל בינתים וא"כ מקרי לא בא רשות העני באמצע אלא ודאי דראוי לבוא קאמר אף שעדיין לא בא אין מצטרפין ולכך קאמר שפיר תבואה וכרם שהן ראוין לבוא:

25 כתב יד ב ותבואה על אתר הוא. בתמיה וכי על אתר בא רשות העני באמצע הרי מצינו ששכח מיד עד שלא הי' שם לקט כלל בינתיים ולא בא רשות העני באמצע אלא ודאי אף שעדיין לא בא אלא ראוי לבוא אין מצטרפין ולכך קאמר כגון תבואה וכרם דראוין לבוא המה:

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ה׳:ד׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ח׳:ג׳ »