ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:א׳:ו׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:א׳:ה׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:א׳:ז׳ »

1 אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִיָיא הָדָא דְאָמְרָה הֶבְקֵר לָעֲנִיִים וְזָכוּ בָהֶן עֲשִׁירִין תַּפְלוּגָתָא דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי מֵאִיר דּוּ אָמַר כֵּיוָן שֶׁאָדָם מַבְקִיר דָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי יוֹסֵי דּוּ אָמַר אֵין הֶבְקֵר יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים אֶלָּא בִּזְכִיָיה אֵין הֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵר.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:א׳:ו׳

1 כתב יד א הדא אמרה מיותר:

2 כיון שאדם מפקיר דבר ויצא מרשותו כצ"ל. פי' כיון שיצא מרשותו א"כ ליכא שום תנאי עליה ומותר לזכות אפי' לעשרים כו':

3 כתב יד ב ויצא מרשותו הפקרו הפקר. אחרי שיצא מרשותו אין התנאי חל עליה ומותר אפי' לעשירים לזכות:

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:א׳:ה׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:א׳:ז׳ »