ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:א׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ז׳:ו׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:ב׳:א׳ »

1 משנה: גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לוּקָט תַּחְתָּיו כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִים. הָרוּחַ שֶׁפִּיזְּרָה אֶת הָעֳמָרִין אוֹמְדִין אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִיִים. רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹתֵן לָעֲנִיִים נִפְלָה.

2 הלכה: הָכָא אַתְּ אָמַר אוֹמְדִין אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִיִים. וְכֹהּ אַתְּ אָמַר כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן קְנַס קָנְסוּ בוֹ שֶׁגָּדַשׁ עַל גַּבֵּי לֵיקֶטָּן שֶׁל עֲנִיִים. עַד כְּדוֹן מֵזִיד אֲפִילוּ שׁוֹגֵג אֲפִילוּ כְּרִיכוֹת אֲפִילוּ חִטִּים עַל גַּבֵּי שְׂעוֹרִין אֲפִילוּ גָדְשׁוּ אֲחֵרִים חוּץ מִדַּעְתּוֹ וַאֲפִילוּ קָרָא לָעֲנִיִים וְלֹא בָאוּ.

3 רִבִּי אִימִּי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּבֵית שַׁמַּאי הִיא דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הֶבְקֵר לָעֲנִיִים הֶבְקֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יָסָא שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא פָטוּר מִמַּעְשְׂרוֹת שֶׁהֶבְקֵר בֵּית דִּין הֶבְקֵר. כְּתִיב וְכָל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הִשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ. מְנַיִין שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי יוֹנָתָן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק בַּר אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא בִשְׁבִיעִית וְלֹא בְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וְאִם עִבְּרוּהָ הֲרֵי זוּ מְעוּבֶּרֶת. בְּחֹדֶשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מוֹסִיף לֹא פָטוּר הוּא מִמַּעְשְׂרוֹת. עַד כְּדוֹן שְׁבִיעִית. מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מְנַיִין. אָמַר רִבִּי אָבוּן שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת בְּאִיסּוּר חָדָשׁ.

4 רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ הָדָא דְּתֵימַר עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אֲבָל מִשֶּׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מִחוּצָה לָאָרֶץ הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁנֵי שָׁבוּעַ. תַּנִּי אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא בִשְׁבִיעִית אֶלָּא בִשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ וְאִם עִבְּרוּהָ הֲרֵי זוּ מְעוּבֶּרֶת. אָמַר רִבִּי מָנָא הָדָא דְתֵימַר בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ הַשָׁנִים כְּסִדְרָן. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁאֵין הַשָׁנִים כְּסִדְרָן הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאַר שְׁנֵי שָׁבוּעַ.

5 תַּנִּי שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל עִבְּרוּהָ בְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד אָמַר רִבִּי אָבִין מִן הָדָא לֵית אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם שְׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב. שָׁמְרֵהוּ עַד שֶׁיָּבוֹא בְחִידּוּשׁוֹ.

6 וַיי דָא אֲמַר דָּא גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לוּקָט תַּחְתָּיו. רִבִי מָנָא בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּבֵית שַׁמַּאי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יָסָא שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא פָּטוּר מִמַּעַשְׂרוֹת. דִבְרֵי הַכֹּל הִיא מִשּׁוּם קְנָס. וּכְבֵית הִלֵּל עֲנִיִים מְעַשְּׂרִים וְאוֹכְלִין.

7 רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַרְבַּעַת קַבִּין לְכוֹר. רִבִּי זְעִירָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ אַרְבַּעַת קַבִּין לְכוֹר אוֹ לְבֵית כּוֹר. אָמַר לֵיהּ לְבֵית כּוֹר. תַּמָּן תַּנֵּינָן מַה קִיצְבָה כְּרִי אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי נִיפְלָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּנוֹפֵל לָהּ כְּדֵי לְזוֹרְעָהּ וְכָא הוּא אָמַר הָכֵן.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:א׳

1 כתב יד א גדיש וכו': הכא את אמר אומדין כו'. פי' גבי רוח שפזר את העומרין:

2 וכא את אומר כל הנוגעת בארץ ה"ה של עניים. פי' דהיינו גבי גדיש שלא לוקט תחתיו כו':

3 ומפרש קנס קנסו כו':

4 ומפרש דהיינו אפי' שוגג. דהיינו שגידש בשוגג:

5 ואפי' כריכות. פי' שא"א לערבן:

6 ואפי' חטין ע"ג שעורין. פי' דהוי מין אחר והכל לא זו אף זו קתני:

7 כתב יד ב אפי' שוגג אפי' כריכות אפי' חיטין ע"ג שעורין וכו'. לא זו אף זו קתני:

8 כתב יד א ה"ג ברם כב"ה עניים מעשרין ואוכלין. פי' בתמי' ומן הדין ודאי אינו פאה אלא כמו הפקר לעניים שהוא מפקיר אותן ויודע שלא יקחו אותם אלא עניים בתורת פאה ואי היה חייב במעשר הי' לנו לחוש שיאכלו עניים בלא מעשר דסברי שהיא פאה:

9 שמענו שהוא פטור מן המעשרות ד"ה. פי' אפי' לב"ה משום קנס שהפקר ב"ד הפקר וא"כ דעת ב"ד הוי שיהא בין לעניים בין לעשירים כדי שיפטור מן המעשרות אף שבודאי לא יקחו אלא עניים היינו משום שמעורב בתבואה שלהן אבל ההפקר היה בין לעניים בין לעשירים:

10 ה"ג מנין שהפקר ב"ד הפקר דכתיב כו': ומנין שהוא פטור מן המעשרות. פי' שההפקר פטור. הירושלמי מביא כאן מפני שעיקר הוכחה היתה מהאי מתני' דגדיש שלא לוקט תחתיו אבל עיקרה היא שנויה במקום אחר דאי עיקרה כאן קשה דהא בתחלה קאמר גבי גדיש שהוא פטור מן המעשרות משום הפקר ב"ד ועליה שאלו מנין שההפקר פטור מן המעשרות אלמא שהוא רוצה להוכיח ממקים אחר ואח"כ נוכיח גופא מכאן:

11 ה"ג עד כדון שביעית מוצאי שביעית מאי טעמא: א"ר אבין היא שביעית. פי' דהכא יש מה לאכול בשביעית:

12 כתב יד ב כרם כב"ה עניים מעשרים ואוכלים. כלומר וכי עניים מעשרים לקט ואוכלין ואיך קנסו ליתן משלו. לעניים הלא יאכלו שאינו מעושר:

13 משום קנס דהפקר ב"ד הפקר. דהפקר של ב"ד הוא הפקר גמור בין לעניים בין לעשירים והא דלא יקחו אלא העניים משום שהוא מעורב עם הלקט שלהם:

14 ומנין שהוא פטור מן המעשרות. כ"ז שנויה במס' אחרת והתם שפיר מוכיח מהאי משנה דגדיש שלא לוקט תחתיו:

15 כתב יד א תני אין מעברין כו': שאין השנים כסדרן. פי' שאינו ראוי לאכול מתבואה חדשה תיכף אחר הפסח:

16 היא מוצאי שביעית היא שאר שני שבוע כצ"ל:

17 כתב יד ב שאין השנים כסדרן. ואין אוכלין אחר הפסח מתבואה החדשה:

18 כתב יד א שומרהו שיבוא בחדושו. פי' וא"כ הוי העיבור מדאורייתא ולכך פטור מן המעשרות:

19 כתב יד א ד"ה משום קנס שהפקר ב"ד הפקר כצ"ל:

20 כתב יד א ד' קבין לכור או לבית כור. פי' דמבעיא לי' הא דקתני במתני' כדי נפילה כו' פי' כמו שראויה לפול לקט ממנה והא דפליג את"ק דאמר נמי אומדין אותה היינו דת"ק סבר דשמין לפי אותו זמן ולפי אותה שדה ולפי אותה תבואה והוא סבר שאין שמין אלא לפי רוב תבואות ורוב זמנים והיינו כדי נפילה ועליה מפרש בגמ' דשיעורא ד' קבין לכור ומבעיא ליה אם הוא לכור היינו לאותה שדה שקוצרין ממנה כור או לבית כור והיינו לאותה שדה שזורעין בתוכה בית כור:

21 תמן תנינן כו'. פי' דמייתי לה לומר דהאי כדי נפילה אינו דומה להתם דהתם אמר בנופל לה כדי לזורעה והיינו השיעור שזורעין באותה שדה והכא כדי נפילה כדי לקט הראוי לפול:

22 ומה קצבה. בפ' המקבל גבי אריס דעד מתי חייב לטפל בה דקתני אם יש בו כדי להעמיד כרי חייב:

23 כתב יד ב ד' קבין לכור. ר"ל הא דארשב"ג כדי נפילה הוא השיעור ד' קבין לכור ופליג את"ק דאמר אומדין אותה היינו אותה השדה אומדין לפי מיטב השדה ולפי רוב התבואה ולפי הזמן ורשב"ג סבר דשמין לפי רוב התבואות ברוב הזמנים והיינו ד' קבין לכור:

24 תמן תנינן כו'. דהתם איתא נמי לישנא דכדי נפילה ומפרש לי' בענין אחר:

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ז׳:ו׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:ב׳:א׳ »