מקור תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ה׳:ג׳
5 מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. מִשּׁוּם דְּחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה אוֹ מִשּׁוּם דַּהֲוֵּי כְּמוֹכֵר לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָקַח גֵּז צֹאן חֲבֵירוֹ אִם שִׁיֵיר הַמּוֹכֵר הַמּוֹכֵר חַיָיב וְאִם לָאו הַלּוֹקֵחַ חַיָיב. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אִית לָךְ לְמֵימַר תַּמָּן שֶׁחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה לֹא מִשּׁוּם דְּמֹכְרוֹ לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ. וְכֹה בְּמֹכְרוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ה׳:ג׳
5 כתב יד א דחובת הקציר בקמה. פי' והקמה אצל המוכר:
6 או משום דמכר לו חוץ מחובתו. פי' דהוה כמו מוכר לו חוץ מחובתי:
7 ופשיט נמי מדמדמי ליה לראשית הגז ובראשית הגז ליכא למימר אלא שמכר לו חוץ מחובתו:
8 ואח"כ מפרש הנ"מ אי נימא שמכר לו חוץ מחובתו או חובת הקציר בקמה ומפרש עבר הלוקח והפריש כו':