בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת 18 פרקים

בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת ט״ז

מהדורה: מהדורת פרידברג

« בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת י״ד:ו׳ בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת י״ז:ח׳ »

10 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי בָּתִּים יְתֵרָה עַל בֵּית סָאתַיִם אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע. וַאֲפִלּוּ הָיָה פֶּתַח הַבַּיִת פָּתוּחַ לְתוֹכָהּ. וְאִם פָּתַח הַפֶּתַח לְשָׁם וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפָה הֲרֵי זוֹ כְּמֻקֶּפֶת לְדִירָה וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ:

19 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

צוּרַת פֶּתַח הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא אֲפִלּוּ קָנֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן. גֹּבַהּ שְׁנֵי הַלְּחָיַיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר וְהַקָּנֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בִּשְׁנֵי הַלְּחָיַיִם אֶלָּא יֵשׁ בֵּינֵיהֶן כַּמָּה אַמּוֹת הוֹאִיל וְגֹבַהּ הַלְּחָיַיִם עֲשָׂרָה הֲרֵי זוֹ צוּרַת פֶּתַח. וְצוּרַת פֶּתַח שֶׁאָמְרוּ צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא בְּרִיאָה לְקַבֵּל דֶּלֶת אֲפִלּוּ דֶּלֶת שֶׁל קַשׁ:

22 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

מְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת מֵאֵלֶיהָ הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וּמְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה. וְאִם נַעֲשֵׂית בִּשְׁגָגָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. וְהוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַמְּטַלְטֵל. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן אָדָם לְזוֹ הַמְּחִצָּה שֶׁתֵּעָשֶׂה בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְטַלְטֵל בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ הָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה אָסוּר לְטַלְטֵל בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. וְכֵן אִם נַעֲשֵׂית בְּמֵזִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה לְטַלְטֵל בָּהּ הֲרֵי זֶה אָסוּר לְטַלְטֵל בָּהּ:

1 השמיט רבינו דאם הוא רובו אפילו פחות מב"ס אסור לטלטל בכולו דהמיעוט שלא נזרע בטל לגבי רובא וה"ל ככולו נזרע ונעשה יותר מב"ס כדאי' בגמ' וצ"ע. ועי' מג"א סשס"ח סקי"א:

1 במ"מ ופסקו בהלכות כר"נ. בגמ' מוכח דהלכה כר"נ מהא דכיפה דבסמוך ה"כ ע"ש:

1 והוא שלא נתכוון. עי' ירושלמי רפי"ט ורפ"ו דפסחים במה שנחלקו ר"א ור"ס. ופריך שם ויביאוהו ע"י חולה כו' וצ"ל משום מצוה שאני ואולי אפי' לדעת שרי דל"ש לקנוס כשעושה משום מצוה. עי' גיטין נ"ג א'. וע"כ אפשר אפילו לכתחילה ומכ"ש במקום הקרבת קרבן וצע"ק:

22 גיטין פתח ↗

הַיְינוּ ״מְדַמֵּעַ״. וְאִידָּךְ – קְנָסָא הוּא, וּמִקְּנָסָא לָא יָלְפִינַן. וּלְמַאן דְּיָלֵיף קְנָסָא מִקְּנָסָא – כֹּל הָנֵי לְמָה לִי? צְרִיכָא; דְּאִי תְּנָא מְטַמֵּא; אִי תְּרוּמָה – הֲוָה אָמֵינָא מִשּׁוּם דְּקָא מַפְסֵיד לַהּ לִגְמָרֵי, וְאִי מְטַמֵּא חוּלִּין – מִשּׁוּם דְּאָסוּר לִגְרוֹם טוּמְאָה לְחוּלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; אֲבָל מְדַמֵּעַ – אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן מְדַמֵּעַ – מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחַ, אֲבָל מְטַמֵּא, דְּלָא שְׁכִיחַ – אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן מְטַמֵּא וּמְדַמֵּעַ – מִשּׁוּם דְּלָא קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ, אֲבָל מְנַסֵּךְ, דְּקִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ – אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן – כִּדְרַבִּי יִרְמְיָה. וּלְהָא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַמְטַמֵּא וְהַמְנַסֵּךְ, חָזְרוּ לוֹמַר אַף הַמְדַמֵּעַ, כֹּל הָנֵי לְמָה לִי? צְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מְטַמֵּא – מִשּׁוּם דְּלָא קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ; אֲבָל מְנַסֵּךְ, דְּקִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ – אֵימָא לָא; וְאִי אַשְׁמְעִינַן מְנַסֵּךְ – מִשּׁוּם דְּקָא מַפְסֵיד לֵיהּ לִגְמָרֵי; אֲבָל מְטַמֵּא, דְּלָא מַפְסֵיד לֵיהּ לִגְמָרֵי – אֵימָא לָא; וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי – מִשּׁוּם דְּהֶפְסֵד מְרוּבֶּה; אֲבָל מְדַמֵּעַ, דְּהֶפְסֵד מוּעָט – אֵימָא לָא; צְרִיכָא. אָמַר חִזְקִיָּה: דְּבַר תּוֹרָה – אֶחָד שׁוֹגֵג, וְאֶחָד מֵזִיד – חַיָּיב. מַאי טַעְמָא? הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק. וּמַה טַּעַם אָמְרוּ בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר – כְּדֵי שֶׁיּוֹדִיעוֹ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּמֵזִיד נָמֵי! הַשְׁתָּא לְאוֹזוֹקֵי קָא מְכַוֵּין, אוֹדוֹעֵי לָא מוֹדַע לֵיהּ?! וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: דְּבַר תּוֹרָה – אֶחָד שׁוֹגֵג, וְאֶחָד מֵזִיד – פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר – לָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק. וּמַה טַּעַם אָמְרוּ בְּמֵזִיד חַיָּיב – שֶׁלֹּא יְהֵא כׇּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹלֵךְ וּמְטַמֵּא טׇהֳרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְאוֹמֵר ״פָּטוּר אֲנִי״. תְּנַן: הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ, מְזִידִים – חַיָּיבִין; וְתָנֵי עֲלַהּ: מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. וְאִי אָמְרַתְּ הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק, הַאי ״שׁוֹגְגִין פְּטוּרִין מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! הָכִי נָמֵי קָאָמַר: מְזִידִין – חַיָּיבִין; הָא שׁוֹגְגִין – פְּטוּרִין מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. מֵתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר: הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּמֵי חַטָּאת וּבְפָרַת חַטָּאת, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְאִי אָמְרַתְּ הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק, בְּדִינֵי אָדָם נָמֵי לְחַיֵּיב! הוּא מוֹתֵיב לַהּ – וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: פָּרָה – שֶׁהִכְנִיסָהּ לְרִבְקָה עַל מְנָת שֶׁתִּינַק וְתָדוּשׁ; מֵי חַטָּאת – שֶׁשָּׁקַל בָּהֶן מִשְׁקָלוֹת. וְהָאָמַר רָבָא: מֵי חַטָּאת

« בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת י״ד:ו׳ בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת י״ז:ח׳ »