בן יהוידע על סוטה ל״ז

« בן יהוידע על סוטה ל״ו ע״ב בן יהוידע על סוטה ל״ח ע״ב »

1 שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁם בִּנְיָמִין צָעִיר רֹדֵם״, אַל תִּקְרֵי ״רֹדֵם״ אֶלָּא ״רָד יָם״. וְהָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה רוֹגְמִים אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם״.

2 לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״.

3 אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִילָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִילָּה לַיָּם, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל״.

4 וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: ״הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ ... טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מׇעֳמָד וְגוֹ׳״, ״אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְגוֹ׳״.

5 בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מֹשֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְדִידַיי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה לְפָנַי?! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! וּמָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ וְגוֹ׳״.

6 לְפִיכָךְ, זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו״, מָה טַעַם ״הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו״ — מִשּׁוּם דְּ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״.

7 תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַטָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לְמַעְלָה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְמַטָּה.

8 הָא כֵּיצַד? זִקְנֵי כְּהוּנָּה וּלְוִיָּה לְמַטָּה, וְהַשְּׁאָר לְמַעְלָה. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כׇּל הָרָאוּי לְשָׁרֵת לְמַטָּה, וְהַשְּׁאָר לְמַעְלָה.

9 רַבִּי אוֹמֵר: אֵלּוּ וְאֵלּוּ לְמַטָּה הֵן עוֹמְדִים, הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה, כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה. מַאי ״עַל״ — עַל בְּסָמוּךְ.

10 כִּדְתַנְיָא: ״וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבוֹנָה זַכָּה״, רַבִּי אוֹמֵר: ״עַל״ — בְּסָמוּךְ. אַתָּה אוֹמֵר ״עַל״ בְּסָמוּךְ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל מַמָּשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן״, הֱוֵי אוֹמֵר ״עַל״ בְּסָמוּךְ.

11 הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה כּוּ׳, תָּנוּ רַבָּנַן: ״בָּרוּךְ״ בִּכְלָל, ״בָּרוּךְ״ בִּפְרָט. ״אָרוּר״ בִּכְלָל, ״אָרוּר״ בִּפְרָט, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, הֲרֵי

12 אַרְבַּע, אַרְבַּע וְאַרְבַּע הֲרֵי שְׁמוֹנֶה, שְׁמוֹנֶה וּשְׁמוֹנֶה הֲרֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. וְכֵן בְּסִינַי, וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה וְגוֹ׳, וּכְתִיב: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ׳״. נִמְצָא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת עַל כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה.

13 רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹצִיא הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, וּמַכְנִיס אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר.

14 וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב.

15 וְאֵין לָךְ כׇּל דְּבַר מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת.

16 רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין לְךָ מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

17 אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין לְךָ כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. נִמְצָא לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

18 מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: עָרְבָא וְעָרְבָא דְעָרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

19 דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת,

20 ״אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹ׳״, בְּ״אָרוּר״ סַגִּי לֵיהּ? אֶלָּא: זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד בֵּן, וְהָלַךְ לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה. אֲרוּרִין אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁכָּךְ גָּרְמוּ לוֹ.

21 תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנָתַתָּ אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה וְגוֹ׳״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וּקְלָלָה עַל הַר עֵיבָל, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים״, וּכְתִיב ״וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל״! אֶלָּא לְהַקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה.

22 יָכוֹל יִהְיוּ כׇּל הַבְּרָכוֹת קוֹדְמוֹת לַקְּלָלוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּרָכָה״ וּ״קְלָלָה״ — בְּרָכָה אַחַת קוֹדֶמֶת לִקְלָלָה, וְאֵין כׇּל הַבְּרָכוֹת קוֹדְמוֹת לַקְּלָלוֹת.

23 וּלְהַקִּישׁ בְּרָכָה לִקְלָלָה, לוֹמַר לָךְ: מָה קְלָלָה בִּלְוִיִּם, אַף בְּרָכָה בִּלְוִיִּם. וּמָה קְלָלָה בְּקוֹל רָם, אַף בְּרָכָה בְּקוֹל רָם. וּמָה קְלָלָה בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, אַף בְּרָכָה בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וּמָה קְלָלָה בִּכְלָל וּפְרָט, אַף בְּרָכָה בִּכְלָל וּפְרָט. וּמָה קְלָלָה — אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים ״אָמֵן״, אַף בְּרָכָה — אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים ״אָמֵן״.

24 מַתְנִי׳ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד? בַּמְּדִינָה אוֹמֵר אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם

פירוש בן יהוידע על סוטה ל״ז

1 שמות יד, טו לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל תהילים קיד, ב. מקשים למה גבי בנימין לרבי מאיר היה שכרו שנעשה אוּשְׁפִּיזְכָן ויהודה לסברת רבי יהודה היה שכרו לעשות מֶמְשָׁלָה מאחר ששניהם זכו מחמת דבר זה שהוא ענין אחד? ונראה לי בס"ד דזכיית בנימין שיהיה בית המקדש בחלקו לא באה לו מצד הדבר הזה וכן זכיית יהודה במלכות לא באה לו מצד הדבר אלא בנימין זכה מעיקרא להיות בית המקדש בחלקו ויהודה זכה מעיקרא במלכות אך מחמת דבר זה לרבי מאיר זכה בנימין שתהיה זכייה זו תמידית אצלו ולא תפסק כאשר היה במשכן פעם בגבעון פעם בשילה פעם במקום אחר אלא תהיה זכייתו תמידית עד עולם כי בית ראשון ובית שני ובית שלישי כולם יהיו בחלקו, וכן יהודה לרבי יהודה זכה בעבור זאת שתהיה זכייתו במלכות תמידית שלא תפסק מזרעו כאשר פסקה מן שאול המלך ע"ה דאתי מבנימין, ונמצא הם שוים בזכיה זו שזכו בעבור דבר זה שזכו בזכיה של תמידות זה בשלו וזה בשלו.

2 שֶׁנֶּאֱמַר "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" מַה טַּעַם הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו? מִשּׁוּם "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" תהילים קיד, ב. נמצא ממשלתו התמידה מכח הים. ובזה יובן בס"ד וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם תהלים עב, ח רוצה לומר וְיֵרְדְּ מִיָּם מסיבת ים כי אות מ' כאן היא מ"ם הסיבה והגיעה ממשלתו עַד יָם הוא ים אקינוס שמקיף העולם שהוא גבול של הישוב גם ירד סובל ב' משמעות אחת ירידה ואחת ממשלה רוצה לומר מסיבת ירידתו לים זכה להיות מושל עַד יָם.

3 תָּנוּ רַבָּנָן 'בָּרוּךְ' בִּכְלָל 'בָרוּךְ' בִּפְרָט, 'אָרוּר' בִּכְלָל 'אָרוּר' בִּפְרָט וכו'. קשא למה נכתבה הפרשה בפירוש על הארור ולומדין ברוך מארור, הוה ליה למימר בהפך לכתוב בפירוש על ברוך ולמדין מזה על ארור? ונראה לי בס"ד דאם לא יכתוב בפירוש דברים של ארור לא היו הרשעים יראים ומתפחדים כי לא היו למידין מן הכללות דכולי האי ואולי! גם יש לומר נכתבה בפירוש על הארור כדי שהאדם יתפעל מן הקריאה בלבד ויתעורר לעשות תשובה. אי נמי עונש של ארור בהאי עלמא דאתגלייא לכך נכתב בפירוש בגלוי אבל שכר על ברוך הוא בעלמא דאתי דאתכסייא לכן לא נאמרו דברים של ברוך בפירוש בתורה. ואמר לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת הרי כאן ארבעה, ונראה לי בס"ד לכן תמצא ארבעה למ־ד באלפא ביתא העקרי שהוא אות הפשוט ושלשה במלוי שהם 'אלף גימל דלת' כנגד ארבעה הנזכר שהם למ־ד 'למוד' ולמ־ד 'למד' ולמ־ד 'שמור' ולמ־ד 'עשות'.

4 נִמְצָא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה דברים כח, סט. אלו הם ג' פעמים י"ו ובזה יובן בס"ד וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ שמות יט, ו שקראם גוֹי כלומר ג' י"ו שעל ידי קבלת ג' פעמים י"ו בריתות תהיו גוי קדוש. ובזה מובן הטעם שהתורה נקנית בארבעים ושמונה מעלות כנגד ארבעים ושמונה בריתות משנה אבות ו, ו ולכן הצדיקים נקראים אנשי חיל והאשה אשת חיל וכמו שנאמר אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא משלי לא, י וישראל עושה חיל מפני שכל מצוה שעושים נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות כמנין חיל 48 ולכן אמר וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ ישעיה נד, יב 'כדכד' 48 גימטריא חיל. נמצא לפי זה בסיני ובערבות מואב שהיו על ידי משה רבינו ע"ה היו ל"ב בריתות וי"ו הנשארים היו על ידי יהושע בהר גריזים ובהר עיבל, והיינו דמשה רבינו ע"ה היה לבן של ישראל לכן היה על ידו מספר ל"ב אבל ביהושע דהיה כפני לבנה לא היה על ידו אלא י"ו ובזה יובן הטעם ראש התורה וסופה 'לב' דברים לד, יב להורות כי עד חתימת התורה לא היה אלא רק ל"ב בריתות והשאר נשלמו אחר כך על ידי יהושע.

5 עָרְבָא וְעָרְבָא דְּעָרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. נמצא לפי זה לדברי רבי מלבד מה שנעשה ערב כל אחד על חבירו בחיוב העקרי שלו עוד נעשה ערב גם בחיוב הערבות של חבירו ולפי זה הם שלשה מיני חיובים על האדם האחד חיוב עצמו בכל המצות והשני במה שנתחייב חבירו מצד חטא עצמו והשלישי מה שנתחייב חבירו מצד הערבות. ונראה לי בס"ד לכן הברכה של ישראל בזכיית התורה היתה משולשת דכתיב לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ ישעיה נט, כא האחד בזכות חיוב עקרי שלו וְזַרְעֲךָ בשביל חיוב הערבות וְזֶרַע זַרְעֲךָ בשביל חיוב ערבות של חבירו ולכן נקראת 'אוריין תליתאי' שבת פח. ולכן פתח בעשרת הדברות ב'אנכי' ודרשו רבותנו ז"ל שבת קה. ראשי תיבות אנא נפשאי כתבית יהבית שכל אחד מישראל גם כן אומר כן אנא נפשאי בעבור חיוב עצמו כתבית בעבור חטא חבירי יהבית בעבור ערבות של חבירי. ולכן ישראל נקראו סגולה דכתיב וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים שמות יט, ה דוגמת הסגו"ל שהוא משולש בשלש נקודות כן כל איש ישראל משולש בשלש מיני חיובים. ובזה יובן שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד משלי ל, כט הם שלשה מיני חיובים הנזכר וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת שכל המצות טעונים ארבעה שהם ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

6 כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת דברים כז, טו. מקשים גם על זה תיקשי בארור סגי, והלא בא על אשת איש בחנק? ונראה לי בס"ד הכונה שבא על אשה ישראלית פנויה בזנות ומאחר שהיא בנדתה הרי זו בכלל ערוה כנודע וקרי להו נוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת כיון שבא עליה בזנות ונתעברה ממנו ובשביל בושה מבני אדם יולדת בסתר ומשלכה בנה הנולד לה ברחובות העובדי כוכבים ודרכם של עובדי כוכבים בראותם כך נוטלין אותו ומגדלים אותו דאין יודעים ממי הוא וגדל ביניהם ויהיה כמותם עובדי עבודה זרה וגם יזדמן אחר כך שיקלה אביו ואמו דאינו מכירם וגם משיג גבול ומשגה עור כאשר יעשו רשעי העובדי כוכבים וגם מטה משפט גר יתום ואלמנה אם יזדמן שישימוהו העובדי כוכבים שופט בארץ וגם אפשר שיזנה וישכב עם אשת אביו ושוכב עם אחותו ועם בהמה כמנהג העובדי כוכבים שאונסים בנות ישראל או ברצון וכן השאר.

« בן יהוידע על סוטה ל״ו ע״ב בן יהוידע על סוטה ל״ח ע״ב »