ביצה כ״ה א:א׳-ב׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

1 רש"י פתח ↗

חוץ לתחום אסורין - לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי אסור דנכרי שהדליק את הנר בשבת תנן שבת דף קכב. אם בשביל ישראל אסור ולא חלקו בינו לחברו וי"ל דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודיין אם אסרוהו על זה טעם אחר נראה לי מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למגזר בה שאינו מכירו:

1 שיטה מקובצת פתח ↗

חוץ לתחום אסורין. פירש הרא"ה ז"ל דאין אסורין לאותו שבאו בשבילו אלא לבו ביום אבל לערב מותרין לאלתר מדלא קאמר ולערב אסורין כדקאמר ברישא. דכשם שהקלו בתחומין דרבנן להתירו בו ביום לישראל אחר הקלו להתירו למי שבא בשבילו לאוכלן לערב לאלתר. ועוד פירש ז"ל דשיעור בכדי שיעשו דהיינו בכדי שתעשה המלאכה דהיינו התלישה שהיא איסור תורה. ואין הרשב"א סובר כן. ועוד כתוב בספר המצוות דמותר לטלטלן לאותו שבאו בשבילו כיון שהן מותרין באכילה לאחרים קל וחומר מן הלוף דכיון שראוי לעורבים התירו לטלטלו.

1 חידושי הלכות פתח ↗

בפרש"י בד"ה חוץ לתחום כו' טעם אחר נ"ל כו' גזירה שמא ישלח בשבילו כו' עכ"ל מהרש"ל מחק כל זה וכתב דנ"ל שאין זה לשון רש"י כי רש"י תופס הטעם משום שלא יהנה ולא משום שלא יאמר כו' עכ"ל א ואין זה הכרע למחוק כל ספרים הישנים דודאי גבי יש במינו במחובר הוי טעמא משום שלא יהנה ממלאכת שבת ומש"ה לא חילקו בינו לחבירו אבל גבי חוץ לתחום דלא נעשה בגוף הדבר איסור מלאכה לא גזרו אלא משום שמא ישלח בשבילו ולהכי מותר לאחר דליכא למגזר ביה שאינו מכירו וכן נראה מדברי הרז"ה שהוא מפרש גבי יש במינו במחובר כפרש"י וגבי מחוץ לתחום פי' הטעם שמא יאמר לו ומש"ה מותר לישראל אחר וק"ל:

2 רש"י פתח ↗

הסוכר אמת המים - סותמה שלא יכנסו בה דגים מבחוץ משתחשך ואת אלה הכין והזמין על ידי מעשה זה:

2 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

א ועוד מענין צייד ביום טוב. אמר רבה בר רב הונא אמר רב: הסוכר הסותם אמת תעלת המים המובילה מים מן הנהר להשקות את השדה, אם סכרה מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים — מותרין, שהרי דגים אלה באו עם המים מערב החג ולא יכלו לצאת כיון שהתעלה היתה סכורה, והרי הם נחשבים כמוכנים מערב החג.

2 ים של שלמה פתח ↗

דין הסוכר אמת המים מעי"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין איל וצבי שקננו בפרדס וילדו כו עפרים ועדין הם קטנים שאע צידה מתרין בלא זימון ודוקא פרדס הסמיך לעיר דדעתי' עלויה אכל אם אינו סמוך לעיר צריכי' זימון והאם לא מהני בה זימון כיון שמחוסרת צידה:

1 חוּץ לַתְּחוּם — אָסוּר. וְהַבָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל זֶה — מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר.

2 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הַסּוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא בָּהּ דָּגִים — מוּתָּרִין.

1 תוספות פתח ↗

הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. תימה מה טעם זה אי הוי מוקצה אפילו לישראל אחר אסור ואי אסור לישראל ראשון בשביל שנעשה בהן איסור בשבילו אם כן לישראל אחר נמי אסורין כדאמרי' שבת דף קכב. נכרי שהדליק הנר אם בשביל ישראל אסור וליכא חלוק בין אותו ישראל לישראל אחר ותירץ רש"י דשמא גבי איסור תחומין דליכא אסורא אלא מדרבנן לא אחמור כולי האי ודי אי אסרינן על זה שהובאו בשבילו:

1 חכמת שלמה פתח ↗

רש"י בד"ה חוץ לתחום אסורין כו' טעם אחר נ"ל כו' עד ס"ה נמחק. ונ"ב נ"ל שאינו לשון רש"י כי רש"י תופס הטעם משום שלא יהנה ולא משום שלא יאמר וכן התוס' הביאו התירוץ ראשון ושום תלמיד מבעלי תוס' הגיה פי' זה וק"ל עיין במהרש"א:

1 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

אולם אם הביאם מחוץ לתחום שנעשה בו מלאכה של הוצאה מחוץ לתחום — אסור. והבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה — מותר לישראל אחר, שכיון שלא נתקיימה מחשבתו של הגוי — לא חל האיסור על המקבל השני, שדין תחומים הוא מדברי סופרים ולא גזרו אלא על זה שהביא הגוי לשמו, ולא על השני.

2 רא"ש פתח ↗

אמר רבה בר רב הונא אמר רב הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין דהא כבר ניצודו מערב יו"ט והוו להו מוכנין וחיה שקיננה בפרדס כגון איל וצבי וכיוצא בו וילדו עפרים ועדיין הן קטנים ואין צריכין צידה אין צריכין זימון ומותרין ביום טוב. ודוקא בפרדס הסמוך לעיר דדעתיה עילויה אבל בפרדס שאינו סמוך לעיר צריכין זימון וה"מ בדידהו אבל באימייהו כיון דבעי צידה לא מהני להו זימון:

2 פני יהושע פתח ↗

בגמ' אמר רבה בר"ה אמר רב הסוכר אמת המים מעי"ט וכו' מותרין. ופירש"י דכיון שסוכר אמת המים הו"ל כהזמנה. ולכאורה נראה מלשונו דרב סבר דהא דאמרינן לעיל הלכה כרשב"ג היינו דאפילו בדגים נמי שרי בביבר קטן כל שאין צריך לומר הבא מצודה ונצודנו וכמ"ש הרב המגיד בשיטת הרמב"ם ז"ל שמכאן הוציא דין זה אבל אי אפשר לפרש בשיטת רש"י כמ"ש הב"י בשיטת הראב"ד והרשב"א ז"ל לחלק בין אמת המים שהיא קצרה ובין ביבר קטן שהוא רחב דהא מלשון רש"י שכתב לעיל בריש פירקין דאיסור צידה אסור מדאורייתא היינו משום דאפשר לצודו מבע"י ויניחנו במצודתו אם כן לא משמע לחלק בין ביבר קטן לאמת המים דשייך נמי האי טעמא גופא ועיין ביש"ש ובט"ז סי' תצ"ז:

2 אור לישרים על תלמוד ירושלמי ביצה פתח ↗

ומביאים ברייתא: שוחטין מן הנגרים תעלות – שוחטים ביום טוב את החיות שנתפסו מערב יום טוב בתעלות עמוקות, מפני שאי אפשר להימלט מהן, ויש כאן הכנה גמורה מערב יום טוב, ואין שוחטין לא מן המכמורות רשתות לציד דגים ולא מן המצודות רשתות לציד, מלכודות לחיות – אין שוחטים ביום טוב את החיות שנתפסו מערב יום טוב במכמורות ובמצודות, מפני שאין כאן הכנה גמורה מערב יום טוב, ואין דעתו עליהם, משום שהחיות יכולות להינצל מן המכמרות והמצודות ברייתא זו חולקת על משנתנו להלן הלכה ב, וסוברת שאף על פי שידוע שניצודו מערב יום טוב אסורות "תוספתא כפשוטה" על פי "הערוך". רבי יוסי בירבי בון מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי אמר בשם רבי אימי רבי אמי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי: במצדתא דשיתייא במקבילה: 'דשיתאי' – במצודה של הציידים ציידים שלוכדים בסוג מסויים של רשת. - בא לפרש, שלא בכל המצודות החיות יכולות להינצל מהן אלא רק במצודות מהסוג הזה, אבל בשאר מצודות אי אפשר להינצל מהן "תוספתא כפשוטה".תוספתא ביצה ג,א: שוחטים מן הנגרים, אבל לא מן המצודות ולא מן המכמרות.בבלי ביצה כד,ב: שוחטים מן הנגרים ביום טוב, אבל לא מן הרשתות ומן המכמורות. שמואל מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון אמר: צד הוא בפיטס חבית, קנקן חרס גדול מקור המילה ביוונית – מותר לצוד דגים ביום טוב מן הפיטס שמשמש לגידול דגים, שדגים הנמצאים בפיטס אינם נחשבים מחוסרי צידה. רב אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים אמר: סוכרא דנהרא – סכר של נהר לעצירת זרימת מים - שרי – מותר מותר לצוד דגים ביום טוב מסכר של נהר, אם הם לכודים בו מערב יום טוב, מפני שדגים הלכודים בסכר של נהר אינם נחשבים מחוסרי צידה. אמר רבי יודן אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי: בהוא דטסיס במקבילה: 'דטסים'. - אולי צריך לומר: 'דטמים' "הירושלמי כפשוטו", עמוד 180 - שחסום; או שצריך לומר: 'דטריד' - שסגור, שתחום – מותר לצוד דגים ביום טוב מסכר של נהר, רק באותו סכר שסכור מכל הצדדים, שאין הדגים יכולים לצאת משם.בבלי ביצה כה,א: אמר רבה בר רב הונא אמר רב: הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים - מותרים. עד כאן המקבילה בירושלמי שבת.מקור הסוגיה הוא בביצה, שכן 'מתניתא דילא כרבי יודה' הכוונה ל'מתניתא' של ביצה. גם דברי רבי עולא מוסבים על רבן שמעון בן גמליאל שבמשנת ביצה "ירושלמי ביצה עם פירוש ר"א אזכרי", מבוא, עמוד 37.• • •

« ביצה כ״ד ע״ב ביצה כ״ה ע״ב »