ביצה י״ב א:ח׳-ט׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

8 רש"י פתח ↗

מתקיף לה רב יוסף - אהך אתקפתא דרבה:

8 חכמת שלמה פתח ↗

שם מתקיף ליה רבא צ"ל רבה:

8 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

מתקיף לה מקשה עליה רב יוסף על דעת רבה: אלא מעתה, לשיטתך שהמחלוקת היא בעיקר איסור ההוצאה ביום טוב, אם כך שלשיטת בית הלל אין איסור הוצאה ביום טוב, אם כן לשיטתם מותר אף איסור טלטול שמקורו באיסור הוצאה, ואם כן ליפלגו שיחלקו בהוצאת אבנים, אם מותר או אסור להוציאן ביום טוב! אלא מדלא מפלגי כיון שאינם נחלקים באבנים כי אם בדברים שיש בהם צורך מסויים, שמע מינה למד מכאן כי לדעת כולם נאסרה הוצאה ביום טוב אלא שהתירתה התורה לצורך, ובשאלה של

9 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

הוצאה שלא לצורך מלאכת אוכל נפש פליגי חלוקים הם, שלדעת בית הלל, כיון שהותרה לצורך — הותרה לגמרי, אלא שגזרו חכמים לאסור את ההוצאה בדברים שיש בהם טירחה יתירה ואין בהם משום צורך החג וכגון באבנים, אבל בשאר דברים, כגון בקטן וספר תורה התירו. ולדעת בית שמאי לא התירו אלא דבר שיש בו משום צורך אכילה בלבד.

1 מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: אֶלָּא מֵעַתָּה, לִיפַּלְגוּ בַּאֲבָנִים! אֶלָּא מִדְּלָא מִפַּלְגִי בַּאֲבָנִים, שְׁמַע מִינַּהּ,

2 בְּהוֹצָאָה שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ פְּלִיגִי.

8 תוספות פתח ↗

ה"ג רש"י אלא מעתה לפלגו באבנים ומדלא מיפלגי באבנים ש"מ וכו' והכי פירושו אלא מעתה דב"ה לית להו אסור הוצאה לפלגו בטלטול אבנים ולשמעינן רבותא דלית להו בהן אסור הוצאה דהא לא נאסר בשום דבר טלטול אפי' דבר שמלאכתו לאסור וגם אינו צורך י"ט כלל אלא גזרה שמא יוציא כדאיתא בהדיא פרק כל הכלים שבת דף קכד: ואפי' דבר שהוא צורך יו"ט כגון כלי הצריך לו היה ראוי לאסור גזירה שמא יוציא אלא שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ומדלא קמפלגי באבנים שמע מינה בהוצאה וכו' דב"ה סברי מתוך וא"ת כיון דב"ה אית להו מתוך אמאי אין מתירין אפי' טלטול אבנים וכל דבר אפילו אינו צורך יום טוב ויש לומר דודאי אין ה"נ דמדאורייתא הואיל והותרה הותרה לגמרי אלא רבנן גזור על דבר שאינו צורך יו"ט דכיון דעיקר הוצאה נאסרה יש לאסור בדבר שאין לצורך יום טוב כלל ע"כ פי' רש"י ולא רצה לגרוס כמו שיש בספרים אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב מלקות דא"כ הוה מסיק לפי' זה הוציא אבנים לב"ה דחייב ורש"י קים ליה דב"ה סבירא להו הואיל והותרה הותרה לגמרי אלא רבנן הוא דגזור בדבר שאינו צורך יו"ט כלל וקשה חדא דאמרי' בפסחים דף מ: האופה מיו"ט לחול לוקה ולא אמרינן מתוך וכו' ואפילו לרבה דלא לקי היינו מטעם הואיל ואי אתרמי ליה אורחים אבל מטעם מתוך לא קאמר ועוד דמוחק גירסת הספרים לכן נראה לפר' דגרסי' כגירסת הספרים אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב פי' מדאורייתא מלקות וכ"ת ה"נ א"כ לפלגו באבנים אלא ודאי מדלא קמפלגי וכו' ודוקא בהוצאה שיש בה צורך יו"ט קצת אמרינן מתוך שהותרה לצורך יו"ט דכל אוכל נפש מותר הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש הואיל ואיכא צורך מקצת שיש צורך יו"ט אבל שלא לצורך יו"ט כלל ודאי דאסור מן התורה כגון אופה מיו"ט לחול ומוציא אבנים דליכא לא צורך נפש ולא שמחת יו"ט חייב מדאורייתא וכי פליגי ב"ש וב"ה בדברים שאינן לצורך אוכל נפש ואיכא בהן צורך יו"ט קצת כגון קטן למולו דהמצוה נקראת צורך יום טוב ולולב לצאת בו וס"ת לקרות בו וכן פי' רבינו חננאל אבל. ליתא פירושן דלאו דוקא קטן למולו דה"ה שלא למולו דשרי גם טיול דהא אשכחן נמי דמשחקין בכדור שקורין פלוט"א בלע"ז ביו"ט ברה"ר אע"ג דליכא אלא טיול וא"ת השוחט עולה מה צורך יש לו בה יש לומר דהכא נמי איכא שמחת יו"ט שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן כדמוכח לקמן ביצה דף כ::

8 מהר"ם פתח ↗

ד"ה אלא מדלא איפלגו באבנים וכו' אלא ע"י דרבנן גזור במידי דהוי טרחא דלא צריך כגון אבנים וכו' ר"ל אבל אי ס"ל דאין איסור הוצאה לי"ט אם כן אפילו אבנים לישתרו דלא שייך למגזר עלייהו ולאסור מדרבנן כיון דהוצאה אינה חשובה מלאכה כלל ואין בה שום איסור מדאורייתא אבל השתא דיש איסור הוצאה לי"ט ר"ל דהוי בכלל לא תעשה מלאכה מן התורה אלא דהותרה מכח מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דין הוא לגזור ולאסור מדרבנן במידי דלא צריך כלל כגון אבנים משום דלא ליתי להקל בי"ט בכל מלאכות שהן דאורייתא וק"ל כן נ"ל:

8 פני יהושע פתח ↗

בפירש"י בד"ה ליפלגו באבנים כו' ומה שלא גזרו כו' אף על אוכלין וכלים כו' עכ"ל. פירוש דלכאורה הוי קשיא ליה מאי קס"ד דלא גזרו על טלטול אלא משום הוצאה א"כ למה לא גזרו כמו כן על אוכלין וכלים דנהי דבי"ט איכא למימר כיון שהן צורך היום אמרינן ביה מתוך ואפי' מדרבנן לא גזרו אלא דאכתי בשבת דלא שייך מתוך למה לא אסרו טלטול דאוכלין וכלים משום הוצאה ע"ז כתב דאין גוזרין על הציבור כן נ"ל:

9 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

אבל. עיין ט״ז. הקשה על מהר״מ למה כתב טעם סוכה קודם המוציא נכנס לישב משמע דראוי לסמוך סוכה לישיבה כשישב והא מטעם חובת היום סוכה עדיף מברכת המוציא כמו סוכה וזמן לשיטתיה באות א׳ מה שאין כן להב״ח ז״ל עמוד תקמו ד״ה ומ״ש לפי התם תרי טעמי חובת היום וזמן קאי גם אסוכה ועל זה לא היה חולק הרא״ש דמכל מקום חובת היום קדים ותירץ כו׳ ומסיק דנהנין קודם אף בשבת ויום טוב שחרית דצריך לאכול פת אפילו הכי המוציא קודם. ובסוכה נ״ו א׳ יין ואחר כך קידוש אע״ג דנהנין עיין אליה רבה י״ל נהנין המוציא אי אפשר בלי פת וצריך לברך עליו מה שאין כן יין אין חיוב כי אם לקדש עליו הוה פרי הגפן כחוב וראוי שתקדם קידוש ליה. והנה י״ל בשבת ויום טוב שיש קידוש הוה זה קביעות והיכרא דאין קידוש אלא במקום סעודה ובחול היכרא המוציא תחלה דוקא על אכילה מברכין ושבת ויום טוב שחרית איכא קידושא רבה פרי הגפן או שהכל על הכוס גם כן אחריו מיד סוכה קודם נטילת ידים והמוציא ועיין הלכות שבת. והנה קידוש שבת דין תורה וקידוש יום טוב יש אומרים דרבנן ויש אומרים דין תורה עיין מה שכתוב בסימן רע״ג וא״כ משום הכי קידוש היום קודם לסוכה שזה דין תורה וזה דרבנן ברכות ומיהו כבר אמר בתפלה. ובסימן רע״א כתבנו מזה. ועיין סימן רע״ג סעיף א׳ וסוכה שלנו לא הוה כמפנה לפנה כיון שיש מחיצות לתשמיש רק בדעת תליא מילתא יע״ש. אמר ההדיוט הכותב ראיתי לסדר כאן דין הכשר סוכה בלי פקפוק כלל להיות כשירה על פי מנהג וותיקין וחסידים. הנה מצוה מן המובחר סוכה להיות ד׳ מחיצות שלימות וצורת הפתח לנוי ותהיה במקום יפה ראויה לדירה ולא יהא מקום מוסרח שאין ראוי לדירה וגם אסור להזכיר השם ודברי תורה באם מגיע אליו ריח רע כמבואר. וראוי שיהא גם למטה דפים מרוצף עיין סימן תרכ״ו בא״ר זכר לעננים וגם משום כבוד קרקע לאשוויי גומות ביום טוב ושבת. ולכתחלה ראוי לעשותה לשום החג דבית הלל מכשירין יש לומר דיעבד ויש לי הרהורי דברים במצה ישנה שלא לשום מצה ריש סימן ת״ס ובר״מ פרק ו׳ ממצה הלכה ט׳ כרבה פסחים לח דשימור לשום מצה בלישה ואפייה דין תורה דלא כרב יוסף פסחים ל״ח ב׳. ומזה דהלכתא כרבה לגביה אף היכא דתניא כוותיה דרב יוסף גם כן א״כ בסוכה נמי ט״ו ט״ו גזירה שוה ובירושלמי סוכה פ״א הלכה ב דמשמע דרבנן ושמא לא שמר כראוי לשיטתיה לכאורה בפסחים פ״ב הלכה ד כרב יוסה יע״ש אין מקומו פה וצ״ע. הסכך מן ענפי אילן דוקא עם עלים אז יוצא ידי חובתו לכולי עלמא כי אף לטי״ש וקנים יש לפקפק בהם עתה גזירת תקרה וכל שכן שיש לגמגם אם קולע קנים ועושה כמין דופן וכדומה ומסכך סכך בהם די״ל בהן גזירה תקרה וכל שכן אותן שקורין במדינת רוסי״א לאסי״ס שמונחים על עליות שיש בהן כמין סולמות פשיטא שאסור מכמה טעמים. וסכך בדבר המקבל טומאה אף מעמיד במקבל טומאה אסור עיין ב״ח והרבה פוסקים גם דפנות מצוה ממובחר שיהיו ראוין לסכך והיינו עכ״פ דפין שאין בהם ד׳ על ד׳ טפחים ולא יהיו משופין ברהיטני כי יש אומרים דגזור בהו אטו כלים עיין פני יהושע ובירושלמי. ואם לאו יתקע ד׳ קונדסין בארץ ועליהם יהיה הסכך. מסמר מתכות אין מקבל טומאה ויש שמקבל טומאה עיין פרק י׳ מהלכות כלים. ומכל מקום פסול הוא דאין גידולו מארץ. ואם הניח כלונסות וחברן במסמרים ואי אפשר בזולתם י״ל הוה מעמיד בפסול ואם כדי לחבר הדפנות י״ל מותר ועדיין יש לפקפק בהם. תהיה הסוכה תחת אויר השמים ואם סמכה לכותל חצר ויש בכותל רעפים לבינים פסול מן התורה ושינדל״ן י״ל רק מדרבנן. ואם יש ד׳ טפחים שאין כשר תחתיו אסור להניח השולחן שם דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו דמ״ש מתוך הבית. עצי הסכך לאחר סוכות אין להשתמש בו תשמיש בזוי ויראה ה״ה חדר כל השנה אין להניח שם ספסל נקוב וכדומה תשמיש בזוי ואפשר שבבית דירה מניחו ה״ה בזה וצ״ע. אין להניח שום שבר כלי על הסכך אם הוא ניכר מפני מראית עין. ואינו ניכר רשאי אם אין צריך לסכך בו כעין כתונתא דמנימין ומשמע דרשאי להשתמש בסכך כל מה שמשמש בבית דירה כעובדא דמנימין והא דאסור בהנאה כל שבעה לבטל ממצותה ועי׳ בפנים. ודין סוכה דיעבד מבואר בפנים ועסי׳ תר״ל ס״ז סיכך ע״ג מבוי שיש לחי לאותה שבת משמע הא בי״ט לא ותליא בפלוגתא רש״י ותוס׳ ביצה י״ב א׳ הוצאה שלא לצורך כלל בי״ט ולמ״ד לוקה מ״ה כבסי׳ תקי״ח במ״א ג׳ י״ל מיגו דמהני מ״ה לי״ט בהוצאה מהני כו׳ ועי׳ לבוש כתב בחה״מ לא מהני יע״ש ומ״מ צ״ע. הסכך צריך שיהיה מטר יורד בה וא״ל י״א דפסול עיין בפנים. מזוזה בסוכה פטור ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג והמכסה אפ״ה בסוכות פטורה דבז׳ ימים לאו קבע מיקרי. ומי שיש לו ב׳ חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פשיטא שפתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הלך מסוכה לחדרו בענין שפתח הוא מחדר הסוכה י״ל שחייב בפתח בסוכה הפתוח לרשות הרבים וכדומה דהוי כבית שער ול״ד לסוכת היוצרים עי״ד רפ״ו כ״ב בש״ך. מי שיוכל להיות לו לבדו סוכה שיוכל לישן עם אשתו שם יי״ח כי י״א דבעינן תשבו כתדורו כה״ג ומפני הצינה יכול לעשות מטה עם כילה כבסימן תרכ״ז ויי״ח לכ״ע יע״ש ואין אויר והצינה מזיק לו ואשרי מי שיוכל לקיים כהלכתה:

« ביצה י״א ע״ב ביצה י״ב ע״ב »