בית הלוי על התורה, לך לך י׳

מהדורה: בית הלוי, וורשא תרמ"ד

« בית הלוי על התורה Noach בית הלוי על התורה Vayera »

10 עירובין פתח ↗

לְמַטָּעֵי כָרֶם״. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִתְחַיֵּיב אָדָם הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת — מְטִילִין לוֹ חַכָּה לְתוֹךְ פִּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ. מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם מִתְחַיֵּיב הֲרִיגָה לַמָּקוֹם — שׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשַׁבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּהִלָּה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה לוֹ כְּאִילּוּ מַקְרִיב קׇרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְךָ יְשׁוּלַּם נֶדֶר״. הַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב ״עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה״. ״עוֹבְרֵי״ — אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹבְרִין עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ״עֵמֶק״ — שֶׁמַּעֲמִיקִין לָהֶם גֵּיהִנָּם. ״הַבָּכָא״ — שֶׁבּוֹכִין וּמוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעְיָין שֶׁל שִׁיתִין. ״גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה״ — שֶׁמַּצְדִּיקִין עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה זִכֵּיתָ, יָפֶה חִיַּיבְתָּ, וְיָפֶה תִּקַּנְתָּ גֵּיהִנָּם לָרְשָׁעִים גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: רְשָׁעִים אֲפִילּוּ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם אֵינָם חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי וְגוֹ׳״, ״שֶׁפָּשְׁעוּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״הַפּוֹשְׁעִים״ — שֶׁפּוֹשְׁעִים וְהוֹלְכִין לְעוֹלָם! לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הָא — בְּפוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אוּר גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב. מָה מִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב, עָמַד כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הָאוּר. פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּלֵיאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַל תִּיקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״ אֶלָּא ״רֵיקָתֵיךְ״, שֶׁאֲפִילּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵיאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא הָא דִּכְתִיב: ״עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא״, הָהוּא דִּמְחַיְּיבִי הָהִיא שַׁעְתָּא בְּגֵיהִנָּם, וְאָתֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ וּמַסֵּיק לְהוּ וּמְקַבֵּל לְהוּ. בַּר מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה, דְּמָשְׁכָה עׇרְלָתוֹ וְלָא מְבַשְׁקַר לֵיהּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״הַפּוֹשְׁעִים״ — דְּפָשְׁעִי וְאָזְלִי, אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב ״הַמּוֹצִיא״ וְ״הַמַּעֲלֶה״ — דְּמַסֵּיק וּדְמַפֵּיק הוּא?! אֶלָּא דְּאַסֵּיק וְאַפֵּיק, הָכִי נָמֵי — דְּפָשְׁעִי הוּא. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר: שְׁלֹשָׁה פְּתָחִים יֵשׁ לַגֵּיהִנָּם, אֶחָד בַּמִּדְבָּר וְאֶחָד בַּיָּם וְאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם. בַּמִּדְבָּר, דִּכְתִיב: ״וַיֵּרְדוּ הֵם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה״. בַּיָּם, דִּכְתִיב: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״. בִּירוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: ״נְאֻם ה׳ אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָים״. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן״ — זוֹ גֵּיהִנָּם, ״וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלַיִם״ — זוֹ פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאָמַר רַבִּי מָרִיּוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְאָמְרִי לַהּ תָּנָא רַבָּה בַּר מָרִיּוֹן בִּדְבֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: שְׁתֵּי תְמָרוֹת יֵשׁ בְּגֵי בֶּן הִנּוֹם וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶן, וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל כְּשֵׁירוֹת, וְזוֹ הִיא פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם! — דִּילְמָא הַיְינוּ דִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לְגֵיהִנָּם, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁאוֹל, וַאֲבַדּוֹן, וּבְאֵר שַׁחַת, וּבוֹר שָׁאוֹן, וְטִיט הַיָּוֵן, וְצַלְמָוֶת, וְאֶרֶץ הַתַּחְתִּית. שְׁאוֹל, דִּכְתִיב: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״. אֲבַדּוֹן, דִּכְתִיב: ״הַיְסוּפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן״. בְּאֵר שַׁחַת, דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא תַעֲזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת״. וּבוֹר שָׁאוֹן וָטִיט הַיָּוֵן, דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן״. וְצַלְמָוֶת, דִּכְתִיב: ״יוֹשְׁבֵי חוֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת״. ״וְאֶרֶץ הַתַּחְתִּית״ — גְּמָרָא הוּא. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא ״גֵּיהִנָּם״! — גֵּיא שֶׁעֲמוּקָּה בְּגֵיהִנָּם, שֶׁהַכֹּל יוֹרֵד לָהּ עַל עִסְקֵי הִנָּם. וְהָאִיכָּא ״תׇּפְתֶּה״, דִּכְתִיב: ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה״, הָהוּא שֶׁכׇּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיִצְרוֹ יִפּוֹל שָׁם. גַּן עֵדֶן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא — בֵּית שְׁאָן פִּתְחוֹ, וְאִם בַּעֲרַבְיָא — בֵּית גֶּרֶם פִּתְחוֹ, וְאִם בֵּין הַנְּהָרוֹת הוּא — דּוּמַסְקְנִין פִּתְחוֹ. בְּבָבֶל — אַבָּיֵי מִשְׁתַּבַּח בְּפֵירֵי דְּמַעֲבַר יַמִּינָא, רָבָא מִשְׁתַּבַּח בְּפֵירֵי דְהַרְפַּנְיָא. וּבֵינֵיהֶן כִּמְלוֹא שְׁתֵּי וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דִּתְנָא לֵיהּ דִּקְשׁוּרוֹת הָווּ — אֲנַן יָדְעִינַן דְּלָא הָווּ מוּתָּרוֹת! מַהוּ דְּתֵימָא: קְשׁוּרוֹת — כְּעֵין קְשׁוּרוֹת, אֲבָל מַמָּשׁ לָא — קָא מַשְׁמַע לַן וְלֹא מוּתָּרוֹת. אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת. תָּנָא: רִבְקָה נִכְנֶסֶת וְרִבְקָה יוֹצֵאת. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה — שְׁתֵּי אַמּוֹת, וְכַמָּה עוֹבְיָהּ שֶׁל פָּרָה — אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה. שֶׁהֵן כְּעֶשֶׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה אַמָּה. ״כְּעֶשֶׂר״? הָא עֶשֶׂר הָוְיָין! מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא ״כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה״. ״כִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה״ — טְפֵי הָוְיָין? מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי ״כְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה״. ״וּכְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה״ — הָא לָא הָוְיָא? אָמַר רַב פָּפָּא: יְתֵירוֹת עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְאֵינָן מַגִּיעוֹת לְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. אָמַר רַב פָּפָּא: בְּבוֹר שְׁמוֹנֶה דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. בְּבוֹר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָעֵינַן פְּשׁוּטִין. כִּי פְּלִיגִי — מִשְּׁמוֹנֶה עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. לְרַבִּי מֵאִיר בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. לְרַבִּי יְהוּדָה לָא בָּעִינַן פְּשׁוּטִין. וְרַב פָּפָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא?! רַב פָּפָּא בָּרָיְיתָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ, וְקָא מַשְׁמַע לַן כְּבָרַיְיתָא. אֲרִיךְ יוֹתֵר בְּתֵל חִיצַת חָצֵר שֶׁיָּבְשָׁה סִימָן. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: הֶאֱרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין כְּשִׁיעוּר פְּשׁוּטִין, לְרַבִּי מֵאִיר מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. מַאי לָאו דְּמַאֲרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין? לָא, דְּמַפֵּישׁ וְעָבֵיד פְּשׁוּטִין. אִי הָכִי, הַאי ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״, ״עַד שֶׁיַּרְבֶּה פַּסִּין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי ״עַד שֶׁיַּרְבֶּה פַּסִּין״. אִיכָּא דְאָמְרִי: אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. מַאי לָאו דְּמַפֵּישׁ וְעָבֵיד פְּשׁוּטִין? לָא, דְּמַאֲרִיךְ בִּדְיוֹמְדִין. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי ״וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין״. שְׁמַע מִינַּהּ. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ לְרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ? פְּשׁוּטִין עָבֵיד, אוֹ בִּדְיוֹמְדִין מַאֲרֵיךְ? אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ. כַּמָּה הֵן מְקוֹרָבִין — כְּדֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה. וְכַמָּה מְרוּחָקִין — אֲפִילּוּ כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּית סָאתַיִם מוּתָּר, יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אָסוּר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּדִיר וְסַהַר וּמוּקְצֶה וְחָצֵר, אֲפִילּוּ בַּת חֲמֵשֶׁת כּוֹרִים וַאֲפִילּוּ בַּת עֲשָׂרָה כּוֹרִים שֶׁמּוּתָּר? אָמַר לָהֶן: זוֹ מְחִיצָה, וְאֵלּוּ פַּסִּין. וְאִם אִיתָא, זוֹ מְחִיצָה וְזוֹ הִיא מְחִיצָה מִיבְּעֵי לֵיהּ! הָכִי קָאָמַר: זוֹ תּוֹרַת מְחִיצָה עָלֶיהָ — וּפִרְצוֹתֶיהָ בְּעֶשֶׂר, וְאֵלּוּ תּוֹרַת פַּסִּין עֲלֵיהֶן — וּפִרְצוֹתֵיהֶן בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּשְׁלִישׁ. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע, נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָיְתָה שָׁם אֶבֶן מְרוּבַּעַת רוֹאִין, כׇּל שֶׁאִילּוּ תְּחַלֵּק וְיֵשׁ בָּהּ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד, וְאִם לָאו אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: הָיְתָה שָׁם אֶבֶן עֲגוּלָּה, רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ תֵּחָקֵק וְתֵחָלֵק וְיֵשׁ בָּהּ אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן — נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד, וְאִם לָאו — אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: חַד רוֹאִין אָמְרִינַן, תְּרֵי רוֹאִין לָא אָמְרִינַן, וּמָר סָבַר: אֲפִילּוּ תְּרֵי רוֹאִין נָמֵי אָמְרִינַן. בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: חִיצַת הַקָּנִים קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ לָאו? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר אוֹ חִיצַת הַקָּנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. מַאי לָאו, קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה? לָא, גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי. אִי הָכִי — הַיְינוּ אִילָן. וְאֶלָּא מַאי: קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — הַיְינוּ גָּדֵר! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר, תְּרֵי גַוְונֵי גָּדֵר? הָכָא נָמֵי — תְּרֵי גַוְונֵי אִילָן. אִיכָּא דְּאָמְרִי: גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ. גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי מַאי? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: הָיָה שָׁם גָּדֵר אוֹ אִילָן אוֹ חִיצַת הַקָּנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד. מַאי לָאו, גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי? לָא, קָנָה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. אִי הָכִי, הַיְינוּ גָּדֵר! וְאֶלָּא מַאי: גּוּדְרְיָתָא דִּקְנֵי — הַיְינוּ אִילָן! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר,

1 במס' עירובין דף י"ט דאברהם אבינו יושב על פתח גיהנם ואינו מניח לנימול להכנס חוץ מהבא על הכותית דנמשכה ערלתו. מבואר דהבא על הכותית נסתלק ממנו אות הברית. והנראה דמאמרם נסמך על הפסוק בפרשת מילה והקימותי את בריתי ביני ובינך כו' להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ואיתא ביבמות דף ק על פסוק זה דהכי קאמר ליה הקב"ה לאברהם לא תיסב כותית דלא ליזיל זרעה בתרה. הרי דאמר לו בפסוק זה שני דברים. אחד שיקים בריתו בינו ובין זרעו. שנית שלא ישא כותית, ומזה יצא לרז"ל דהבא על הכותית אין לו הברית דנמשכה ערלתו ואינו מכירו, דמדאמר הפסוק להני שני דברים ביחד מוכח דהם תלוים זה בזה דמקים לו בריתו אם לא ישא כותית:

« בית הלוי על התורה Noach בית הלוי על התורה Vayera »