1ובזה נעמוד ג"כ על דברי המדרש רבה ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, משל למלך שנשבה בנו והלך המלך והציל את בנו והרג ללסטים. והיה הבן אומר כך וכך הכו לי אף ע"פ שהרגן לא היה מתנחם. כך מצרים שיעבדו את ישראל והביא עליהם עשר מכות ואעפ"כ היה אומר איני מתנחם עד שאהרוג את כולם שנאמר וינער ה' כו' סוס ורוכבו רמה בים. ונאמר מצריים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם עכ"ל. הרי מבואר במדרש דמלבד דלא נתנחם בעשר מכות עד שהרגם וטבעם בים מ"מ גם אחר שטבעם ג"כ עדיין לא נתנחם, דהרי הפסוק שהביא מצרים לשמה תהיה מדבר בזמן גאולה העתידה. וכן הוא מבואר להדיא בילקוט על פסוק ולא נחם וז"ל, לפי שנאמר ביחזקאל ל״ב:ל״א בן אדם נהה על מצריים והורידהו כו' רדה והשכבה גו אותם יראה פרעה ונחם. אמר לו הקב"ה אתה מתנחם אני אינני מתנחם ממה שעשית לבני. הרי דדרש הך קרא דולא נחם דגם לעתיד אחרי מפלת עמלק עדיין לא נתנחם על גלות מצרים. ולכאורה צריך ביאור אחר שכבר עשה להם כפעלם ושתו כוסם ונטבעו אמאי אינו מתנחם עוד. ולפי הנ"ל יבואר היטב. ומקודם נבאר דברי המשל שהביא המדרש, דהנה בטבע מי שהוכה במכות רצח ופצעים אע"פ שאח"כ נתרפא מהם ואינו ניכר בו שום רושם מהם מ"מ גם אחר זמן רב יכול להתעורר שירגיש קצת כאב לפרקים מיוחדים ומרגיש קצת צער והסיבה היא מה שמקודם היה לו באותו מקום המכה הגדולה וגם ע"י איזו סבה קטנה וקלה כקור וחום שתעבור עליו יוכל לפעול בו ולחדש בו היסורים והחולאת שעברה אשר אם לא החולי הראשון לא היה בכח סבה קטנה כזו לפעול בבריאותו מאומה. וזהו הכוונה בהמשל למלך שנשבה בנו דאע"פ שכבר הרג ללסטים מ"מ הרי זה עשה להלסטים גמול על מה שעבר ועשה מקודם לבנו של המלך. אבל אח"כ כל זמן שהבן מזכיר את אשר עשה לו הלסטים פי' כששוב נתעורר להבן איזו הרגשת צער על זה שעשו לו מקודם הרי שוב נתעורר שנית כעס על הלסטים ממה שהבן סובל על ידי גרמתם, ומש"ה אינו מתנחם גם אחר שהרגם כבר. וכמו כן ממש היה במצריים דכשירדו לשם היו כולם זרע קודש בלא שום סיג ופסולת ופרעה החטיאם וקלקלם ואע"פ שנהרגו ונטבעו בים על מה שעשו מכבר לישראל מ"מ הרי עדיין קצת רושם נשאר מפעולתם עד שהיה גרם לעשות העגל ומן חטא העגל נתחדש היצה"ר ונתחדשו אח"כ כל החטאים וכמו כן כל היסורים וגלות שישראל סובלים עיקר יסודם יצא מן חטא העגל ומי הם הגורמים לכל זה הלא המצריים הראשונים והם היסוד לכל הרעות שסובלים ישראל הן רעות הגוף חלילה והן רעות הנפש חלילה, ומש"ה בכל זמן שנתרחש בישראל איזו חטא חלילה וכן אח"כ כשסובלים עונש על חטאם נתעורר שנית הכעס על המצריים יען כי המה היו בעוכריהם. וזהו שאמר במדרש דגם לע"ל יאמר הקב"ה דעדיין לא נתנחם במצריים ממה שעשו לבניו, ומביא ראיה מהפסוק מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מחמם בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ופירוש הפסוק הוא דגם עבור החמס שעשו בני יהודה בארצם גם עבור זה תהיה מצרים לשמה כי המה הגורמים לזה:
