בדק הבית על תורת הבית הארוך, הבית השביעי: בית הנשים, השער השביעי א׳

1 בדיני הטבילה: הרבה המחבר לדקדק במה שאמרו שהמעין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה מה שאמרו מטהר בכל שהו נאמר בכלים או אפילו באדם ואייתי מאי דאמרינן את מי השילוח ההולכים לאט בגימטריא שלו ארבעים אלמא אף במעין בעינן ארבעים סאה ואיני מבין דבריו דודאי בגדול לא משכחת לה בפחות מארבעים סאה טבילת כל גופו כאחד ובהא לא שנא מקוה ולא שנא מעין דאנן טבילת כל גופו כאחד בעינן דומיא דביאת שמשו כדאיתא בסיפרא וכשדרשו בשילו' ארבעים סאה למעט שאין טבילת כל גופו עולה לחצאין ואפילו במעין אבל היכא דמשכחת בפחות מארבעים סאה טבילת כל גופו והיכי דאמי בקטן ודאי במעין סגי ולא במקוה דמדכתב רחמנא מקוה מים דמשמע מים מכונסין נקטינן מינה שיעורא והיינו שיעלה בהם גופו כאחת ומסתמא בגדול משתעי קרא אבל במעין לא נתנה בו שיעור ובהדיא קתני בכל דוכתא שהמעין מטהר בכל שהו ואפילו המקוה בעצמו אם היה בית גדול ובו ארבעים סאה או יותר ומימיו מרודדין ואין גופו עולה בהן כאחת אין ראוי לטבול בו עד שיהו מים ראוין לטבול בהם ואסור ליתן בהם שאובין עד שיהו בהן כשיעור הזה אבל אין לפחות מארבעים סאה דמקוה מים משמע שיעור ומסתמא בגדול והיינו ארבעים סאה.

2 גרסינן בנדה בפרק תינוקת אמר רב נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה פירוש דהיינו יום שמיני לא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה דילמא אתיא למטבל ביום שביעי ולא סלקא לה טבילה כלל אלא בלילה דנדה דבר תורה אינה טובלת אלא אחר שבעה משא"כ בזבה דמן הדין טובלת ביום שביעי. אתקין רב אידי בר אבין בנרש מטבל ביממא דתמניא משום אריואתא רב אחא בר יעקב בפפוניא משום גנבי רב יהודה בפומבדיתא משום צנה רבא במחוזא משום אבולאי פירוש הא דרבא לאו דומיא דהאי אידך דאידך אינו אלא בנדה אבל בימי רבא כבר פשטה תקנה בנות ישראל להתנהג בזבות ולספור שבעה נקיים הילכך לדידהו ביום שמיני מותרת היא לכתחילה לטבול דהא ליכא סרך בתה דאי נמי טבלה ביום שביעי מן הדין עלתה לה טבילה הילכך הא דרבא דשרא משום אבולאי ביום שביעי קאמר והיינו דאמרינן דאמ"ל רב פפי לרבא מכדי האידנא כלהי נשיא ספק זבות נינהו כלומר לפום מאי דנהוג לספור ז' נקיים ליטבלן ביומא דשבעה כלומר ואפילו בלאו טעמא דאבולאי דהא זבה מן הדין טבלה ביום שביעי אמ"ל משום דר' שמעון כלומר שמא תשמש דתניא ר' שמעון אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר כלומר מותר לשמש מן הדין אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק כלומר אסורה לשמש ביום שביעי אחר טבילה שמא תראה ותסתור. והכי איתא בהדיה בסיפרי דר' שמעון לא אסר אלא לשמש והכי מוכח בפרק המפלת אבל כל היכא דאיכא טעמא כגון אבולאי ודכוותה שרינן אפילו ביום שביעי לטבול אבל לא לשמש ומכל מקום ביום שמיני מותר לטבול לכתחילה בלאו טעמא אחרינא וליכא למיגזר כלל דאי נמי טבלה בתה בשביעי מדינא עלתה לה טבילה וליכא למיחש אלא שמא תשמש ושמא תראה בו ביום ולכולי האי לא חיישינן ואלו דברים ברורים ושלא כדברי המחבר.

3 הא דאמרינן בבנתיה דשמואל דעביד להו שמואל מפצי ביומי תשרי למאן דפריש משום טיט מיירי במחצלאות דלא חזו לשכיבה דאי לא כיון דמיטמו איכא משום גזרת מרחצאות והכא נמי בכלי עץ אבל בכלי חרס דלא מטמו מגבן שרי לעמוד עליהן בשעת טבילה כל היכא דליכא טעמא דבעיתא. נמצא עליה דבר חוצץ אחר טבילה אם סמוך לחפיפה טבלה אינה חוששת לו ואם לאו חוששת והוא שלא נתעסקה באותו מין אחר טבילה אבל נתעסקה וטהורה ואם נתעסקה בשום דבר בין חפיפה לטבילה אפילו לא נמצא עליה דבר חוצץ כל שלא עיינה בגופה קודם טבילה אינה טהורה ואשה לא תטבול בנמל משום צניעותא אבל משום טיט שבנמל לא חיישינן דלא חאיץ אלא בטיט היון או של יוצרים ואפילו בהא לא חיישינן שהמים מקדימין לרגליה כדאיתא במקואות לענין רגלי המטה ואיכא מאן דאמר דשאני אדם שהטיט נכנס בין אצבעות רגליו ודבק שם ואיפשר דשמואל להכי עביד מפני לבנתיה. וריבדא דכוסילתא ולפלוף שבעין וכוחל שבעין אינו חוצץ ועצמה עיניה ביותר או פתחה עיניה ביותר אין לחוש לה אלא בקריצת שפתים בלבד.

4 גרסינן במקואות האוחז באדם וכלים ומטבילן טמאים ואם הדיח ידים במים טהורין רש"א ירפא שיבא בהן מים ופירש מורי רבנו משה בר נחמן ז"ל דלתנא קמא לא סגי ליה בהכי כלומר שירפה ידיו דגזרינן שמא לא ירפא והקשה המחבר מההיא דאמרינן ביבמות גבי מנימין עבדיה דרב אשי כי בעא למטבלה מסריה לרבינא ורב אחא אמר להו חזו דמנייכו בעינא ליה רמו ליה אריסיה בצואריה ארפו ליה וצמצמו ליה ארפו ליה דלא ליהוי חציצה וצמצמו ליה דלא לקדים ולימא לשם בן חורין טבלתי והא התם דארפו ליה ולא חיישינן. ולאו מילתא היא דהתם באריסא לא חיישינן אבל הכא באחזו בחברו שחברו נשען עליו עשוי הוא ומצוי שלא ירפה ושפיר שייך למיגזר ותדע לך דפירושא דההיא משנה לא סגי בלאו הכי וכו' דהא ודאי ר' שמעון מודה הוא לתנא קמא וכולי עלמא מודו דבהדחת ידים סגי ליה מידי דהוה אקרקע של מקוה וטעמא כאן וכאן שהמים מקדמין והוו חבור ומבטלי לחציצה הילכך האוחז בחברו ובכלים ומטבלין אם לא הדיח ידיו הרי הם טמאים ואע"פ שמרפה ידיו ואם הדיח ידיו הרי הם טהורים ועלו דברינו בטהרה תושבחתא למרי שמיא דעמיה שרי נהורא יתברך ויתעלה מרי נצחן קרביא דחילא רבא וגוברא יתברך ויתעלה לעד ולנצח נצחים אמן אמן. שלום רב לאוהבי תורתך אמן אמן.