1עוד כתב הא דתני רב יצחק בר יוסף קמיה דר' יוחנן כל הצואר כשר לשחיטה מטבעת גדולה ועד כנפי ריאה התחתונה וכו' ולא ביאר דבריו שיש כאן קושיא גדולה מאי קא מיבעיא ליה דהא שיעורא מסימנין בהדיא עד כנפי ריאה התחתונה וכיון דכן מה לי אנסה מה לי לא אנסה. ותירוצא דלאו עד מקום חיבור כנפי ריאה התחתונה קאמרינן דאי הכי ליכא הפרישא בין אנסה ללא אנסה אלא עד מקום הקנה שכנגד הכנף קאמרינן שהריאה עומדת נפוחה כנגד ראשו של כנף מגיע עד מקצת הקנה והיינו דאיכא הפרשה בין אנסה ללא אנסה. עוד כתב למעלה בושט דלא חזי לשחיטה עד כמה אמר רב נחמן עד כדי תפיסת יד וכתב שזה כרוחב אצבע והביא דברי הרב ר' משה ז"ל שכתב שזה השיעור בבהמה וחיה אבל בעוף הכל לפי גדלו וקטנו ע"כ וזה אינו שיעור מסויים אבל מורי אחי ז"ל פירש שיעור ושט בעוף למעלה כנגדו של שיפוי כובע בקנה. ובדין הגרמה כתב דהגרים שליש ושחט שני שליש פסולה ואין ראוי להכשיר אלא בשחט שני שליש והגרים שליש והביא ראיה מהא דאמרינן פסול בשחיטה פסול במליקה ואמרינן לאיתויי מאי ואסיקנא לאיתויי שפוי ראשו דנקיט מראשו והגרים ואזיל עד דמטי תתאי וכדרב הונא אמר רב דאמר הגרים שליש ושחט שני שליש פסולה אלמא מדנקיט האי לישנא שמע מינה דהכין הלכתא ומינה שמעינן דאפילו הגריס שליש ושחט שני שליש פסולה עד כאן תורף דבריו והם דברים תמהים מאד דהא רב הונא ורב יהודה אפליגו בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דרב הונא פסיל ורב יהודה מכשר והכי נמי בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דרב יהודה פסיל בהא ורב הונא מכשר ולדברי כלן הגרים שליש ושחט שני שליש כשרה דהא איכא רובא בשחיטה ושליש אמצעי דבדידיה נפקא חיותא בשחיטה הוי. והכי מוכח בהדיא בגמרא דכולהו מודו בהא דכשרה ובר מיהא נמי דהלכתא כרב הונא וכלישנא בתרא דידיה דמכשרינן כל היכא דנפקא חיותא בשחיטה והילכך שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש מותרת ורב חסדא נמי סבר לה הכי בהדיא ורב אסי נמי דרב הונא גופיה משמיה דרב אסי אמר לה וללישנא קמא דרב הונא דפסל בהגרים שליש ושחט שני שליש בהדיא אדחיא ליה ורב חסדא אותביה לההוא לישנא ומסייע ליה ללישנא בתרא ולישנא בתרא עיקר דהא שמעתיה דרב הונא במאי דאפליג בהדיה רב יהודה כלישנא בתרא אתיא. וראיה דקא מייתי מהא דאמרינן כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר למליקה הא פסול פסול ומייתינן עלה לישנא דרב הונא אמר רב אסי דאמר הגרים שליש ושחט שני שליש פסולה דאלמא הכי נקטינן הא ודאי בורכא דהא בגמרא מוכח בהדיא דאנן כי מייתינן הא דרב הונא אמר רב אסי לתרוצה להא דשמואל דאמר כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה אתינן דתיתי כרמי בר יחזקאל דאמר אין עיקור סימנין לעוף ואי אין עיקור סימנין כל דכן דליכא הגרמא כלל אלא ודאי האי שמעתא לאו הכי מתפרשא ולא אתיא כפשטה אלא הכא לישנא בתרא דרב הונא הוא דמייתינן דהוא עיקר ומדרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בר' יהודה הוא דמייתינן דסבירא ליה הכי ללישנא בתרא דרב הונא ולאו דנייתי לה בתורת דינא הוא דמייתינן לה דלית הלכתא כרבנן ושמואל גופיה דהוא מרא דשמעתא דכל הכשר בשחיטה לא סבר לה כרבנן בהא אלא כר' יוסי בר' יהודה אלא בתורת טעמא אתינן עלה והכי קאמר לאו מי אמרי רבנן בהגרים שליש ושחט שני שליש פסולה דבעידנא דהוי רובא דסימן ליכא אלא מיעוט בשחיטה ואפילו ר' יוסי בר' יהודה לא פליג אלא משום דהגרמה נקב הוא שישנו בסימן עצמו וכל נקב שבסימן שאינו פוסל מדין עצמו במשלים הסימן לרוב בהכשר שחיטה דיו אבל אלו שחט למעלה מן הסימן לגמרי אלא שחתך בבשר והגרים עד שנגע בסימן ושחט בו מיעוט ועם מת שחתך בבשר יש בו כדי רוב סימן אפילו אם תמצא לומר שכל הסימן ראוי לשחיטה הא ודאי לא מהניא שחיטה כלל דלא כלום הוא וכולי עלמא מודו דהא ליכא במקום שחיטה אלא מיעוט ואין חתך הבשר מצטרף לשחיטת הסימן הכא נמי אם היה במקום מליקה מעט שבירה במפרקת ומלק והשלימה ודאי כשרה אבל למעלה ממול עורף לענין מליקה הרי הוא כלמעלה מכל הסימן לגמרי לענין שחיטה והוא לגמרי לגבי מול העורף כבשר שעל הסימן אצל הסימן וכיון שכן כשחתך בו מעט והגרים והגיע למול העורף והשלים מליקתו נמצא במיעוט מליקה דהוי בנשברה רוב המפרקת ושוב אינה ראויה כי היכי דפסלי רבנן בהגרים שליש ושחט שני שליש משום דליכא כי מטי רוב סימן אלא מיעוט בשחיטה ובהא לענין מליקה אפילו ר' יוסי ברבי יהודה מודה כדפרישית אשתכח דאפילו לרמי דלית ליה עיקור ולא הגרמה לענין מליקה איכא למפסליה מהאי טעמא דפרישנא והכי מוכח בהדיא בההוא עובדא דבריש אלו טרפות בההוא תורא דהוה בו רב עוקבא דאתחילה ביה שחיטה בתרבץ הושט ונגמר בושט עצמו ואמרינן בהדיא דאי תרבץ הושט לא מתסר במשהו אלא ברובו אע"ג דלאו מקום שחיטה הוא מישרא שרי וזו ראיה מוכרחת וזה ברור.
