בבא קמא ע״ז א

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

1 רש"י פתח ↗

פרה - אדומה מטמאה טומאת אוכלין:

1 שיטה מקובצת פתח ↗

פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר. תימה דמדקאמר הואיל והיתה לה שעת הכושר וכו' כמו שכתוב בתוספות. ותירץ ר"י דחדא ועוד קאמר חדא דהשתא בר פדייה היא ויש לה עדיין שעת הכושר ועוד אפילו לדידכו דבעיתו העמדה והערכה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר שהיתה בת פדייה בעודה מפרכסת למאי דסבירא ליה דקדשי בדק הבית היא. וכהאי גוונא פריך ומשני הכי בפרק קמא דבכורות גבי הא דאמר רבי שמעון דבשר בחלב מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר. ומיהו קשה דבכל דוכתא דמייתי ההיא דבשר בחלב פריך עלה ומשני הכי בפרק קמא דבכורות ובמנחות בריש המנחות והנסכים והך פרה מייתי בכמה מקומות בשמעתין ובפרק המנחות והנסכים ובפרק אותו ואת בנו ובפרק קמא דשבועות ולא לשתמיט בחד מהנך דוכתא דלא פריך ולישני עלה כדפריך ומשני ההיא דבשר בחלב. ועוד דלדברי המפרשים דבנשחטה בהכשר אפילו מפרכסת חשובה לגמרי כמתה לא יתכן פירוש זה דאם כן לאו בת העמדה והערכה היא שהרי פירש ר"ח בפרק ב' דחולין דההיא דשחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה היינו הא דתנן בפרק העור והרוטב השוחט בהמה טמאה לנכרי וכו' כמו שכתוב בתוספות שם. ומפרש לה ר"ש מיינבולא דהיינו דוקא בדבר שעל ידי שחיטה אינו ניתר באכילה כההיא דהעור והרוטב דישראל בטמאה וגוי בטהורה. וההיא דהשוחט גופה דקאמר דמדמי פסח לא אידחי דחשובה מפרכסת כחיה ומייתי עלה ההיא דשחט בה שנים וכו' בשלמא גמר שחיטתו איירי דבשחיטה פורתא לא משתריא באכילה. ורוב הלכות מתיישבות בכך בריש פרק כיסוי הדם גבי מוקדשים וליפרקינהו ולכסינהו ומשני בעינא העמדה והערכה כמו שכתוב בתוספות שם. ועוד אמרינן בבכורות בריש כל פסולי המוקדשין והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורתו מחיים וכו' הא לאחר שחיטה יגאל הא בעינן העמדה והערכה ומאי קושיא דילמא בעודה מפרכסת. ודוחקין לומר דבעודה מפרכסת שמא עושה תמורה כמו כך דהרי היא כחיה אף לענין תמורה וכל שעה שעושה תמורה אמר קרא דאינו גואל. אי נמי מדתלי ליה בתמורה משמע ליה דהכי קאמר כל זמן שעושה תמורה דהיינו מחיים אינו גואל וכל זמן שאינו עושה תמורה כגון משחיטה ואילך אפילו כשאינה מפרכסת נגאל ולפירושו אינו צריך לדחוק כל זה. ועוד בפרק קמא דשבועות דפריך נשחטה תפדה הא בעי העמדה והערכה מאי קושיא דילמא בעודה מפרכסת איירי. ודוחקין הגירסא ואמרי דאמתה תפדה פריך. ולפירושו ניחא דכיון דנשחטה כהלכתא אפילו מפרכסת אינה כחיה והדר קושיא קמייתא לדוכתא. ונראה לפרש דהא דקתני וכו' כמו שכתוב בתוספות. תוספות שאנץ. וכן כתב הר"ר ישעיה ז"ל וז"ל פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר כדמפרש ואזיל. תימה דבעי למידק מהכא דכל העומד לפדות כפדוי דמי אף על פי שעתה אינו יכול לפדות והיכי דאיק לה והלא פרה קדשי בדק הבית היא ושמעינן ליה לרבי שמעון דאמר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה ואם כן אף לאחר שחיטה יכול לפדותה. ואומר ר"י דלדבריהם דרבנן קאמר כלומר לדידי אפילו לאחר מיתה יכול לפדותה אלא אפילו סבירא ליה כוותייכו דקדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה יכול לפדותה על גבי מערכתה בשעת פירכוס. וכהאי גוונא פריך ושני בפרק קמא דבכורות גבי הא דאמר רבי שמעון דבשר וחלב מטמא טומאת אוכלין ופריך תיפוק ליה משום דבשר וחלב לרבי שמעון מותר בהנאה והוה ליה אוכל שיכול להאכילו לאחרים ומשני לדבריהם דרבנן קאמר להו. ותימה דבכל מקום דמייתי ההיא דבשר וחלב פריך לה ומשני בפרק קמא דבכורות ובריש המנחות והנסכים והך דפרה מייתי הכא וכו' ולא פריך עלה בחד מהנך דוכתי. וי"ל דההיא דבשר בחלב ברייתא היא דקאמר רבי שמעון דבשר בחלב מותר בהנאה ומשום הכי פריך מינה אבל הא דאית ליה לרבי שמעון קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה וגם דפרה קדשי מזבח היא לא תנינא בברייתא בהדיא ולא פסיקא ליה למיפרך מינה. אבל לפירוש ה"ר שמעון מיינבולא האיך נפדית על גבי מערכתה בשעת פירכוס הא לאו כחיה היא הואיל ושחיטתה מתירתה על ידי פדייה. ואין לומר דליתא ההוא תירוצא דהא לעיל שנינו ליה ובפרק כיסוי הדם אנו צריכים לתירוצא דמסיק אי מכסין במוקדשין ופריך ולפרקינהו ולכסינהו ומשני הא בעי העמדה והערכה. ותימה ולפרקינהו בשעת פירכוס ואפילו אם נדחוק לומר דבעוף שחיותו מועט לא חשיב פירכוסו כחי מכל מקום מחיה תיקשי דהא אף בחיה איירי תלמודא דבקדשי בדק הבית איירי מדפריך ולפרקינהו. וצריך לומר דכיון דהויא שחיטה ראויה לא חשבינן לה כחיה ואי אפשר בהעמדה. וכן בבכורות אנו צריכין לתירוצו דקאמר דלא יגאל דמעשר לא ימכר ומוכח ליה מדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אימתי עושה תמורה מחיים וקאמר לא יגאל הא לאחר מיתה יגאל הא בעינן העמדה והערכה אלא לא יגאל ולא ימכר ומאי פריך הרי יכול לפדותה בשעת פירכוס ולפירושו ניחא. אמנם ההיא יש לדחות דהא דקאמר אימתי עושה תמורה מחיים היינו אף בשעת פירכוס והיינו דקאמר הא לאחר מיתה יגאל דהיינו לאחר פירכוס הא בעינן העמדה והערכה. אך בפרק קמא דשבועות אנו צריכין לתירוצו דפריך נשחטה תפדה הא בעינן העמדה והערכה ומאי פריך הרי יכול לפדותה בשעת פירכוס ולפירושו ניחא. ואית דגרסי התם אם מתה תפדה הא בעינן העמדה והערכה. ודוחק הוא למחוק גירסת הספרים דגרסי נשחטה והדרא קושיין לדוכתא מאי קאמר נפדית על גבי מערכתה הא בשעת פירכוס לאו חיה היא לפירוש ה"ר שמעון. וצריך לומר דהא דאמר רבי שמעון דיכול לפדותה היינו קודם הזאה אבל לאחר הזאה שוב אינו יכול לפדותה דהויא כקדשי מזבח דבעי העמדה והערכה והיינו דקאמר פרה מטמא טומאת אוכלין לאחר הזאה אף על פי שלא נפדית הואיל והיתה לה שעת הכושר קודם הזאה שהרי יכול לפדותה וכל העומד לפדות כפדוי דמי אף על פי שעתה אינו יכול לפדותה. ע"כ לשונו.אם תאמר והא כל העומד להזות כמוזה דמי כמו כל העומד ליזרק ואם כן גם קודם הזאה אינו יכול לפדותה. וי"ל קודם קבלה מיהא נמי לא כמו זה דמי כיון דאז אינה ראויה להזות. תלמידי הר"ר פרץ ז"ל.

1 רשב"א פתח ↗

פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר. מדקתני שהיתה לה משמע שעכשיו אינה בת פדיה, והקשו בתוספות מאי אריא היתה והלא השתא נמי בת פדייה לרבי שמעון דבריש פרק אין מעמידין ע"ז כג, ב ובפרק קמא דשבועות יא, ב משמע דסבירא ליה לרבי שמעון פרה קדשי בדק הבית היא והתם בפרק קמא דשבועות אמרינן לרבי שמעון קדשי בדק הבית לא היה בכלל העמדה והערכה, ותירצו דחדא ועוד קאמר חדא דלדידי אפילו השתא בת פדייה היא ועוד דאפילו לדידכו דבעיתו העמדה והערכה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר כשהיתה בת פדייה בעודה מפרכסת. ואפילו לדברי המפרשים שלא אמרו חולין ל, א שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה אלא בששחט ישראל בטמאה או א"י בטהורה דלאו בר שחיטה היא אבל ישראל בטהורה דמכי שחט בה רוב שנים הרי היא כמתה גמורה ואף על פי שמפרכסת וכמו שכתבתי בריש פרק כסוי הדם חולין פד, א בד"ה וליפרקינהו ושחיטת פרה ישראל בטהורה היא אפילו הכי כל שהיא מפרכסת הרי היא בכלל העמדה והערכה, דכל שאין השחיטה מתרת באכילה אין שחיטת שנים מוציאתה מידי חיותה דלא אמר שנים אלא מפני שאותה שחיטה מתרת לאכילה בין לישראל בין לאינו ישראל וכיון שכן הרי היא כמונחת בדיקולא,והא שחיטה שאינה לאכילה בשעת שחיטה אינה מוציאה מידי חיותה כל שהיא מפרכסת. זה כשטת התוספות, ודכותיה אמרינן ביבמות קכ, ב שחט בו שנים ורמז ואמר כתבו גט ותנו לאשתי יכתבו ויתנו חי הוא אלא שסופו למות.

1 פָּרָה – מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין, הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.

1 תוספות פתח ↗

פרה מטמא טומאת אוכלין כו' - תימה דמדקאמר הואיל והיתה לה שעת הכושר מכלל דהשתא לאו בת פדייה היא ואמאי והא אית ליה לר"ש בשבועות דף יא: ושם דפרה קדשי בדק הבית היא ולר"ש אית ליה דקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה בההיא שמעתא גופא ונראה לפרש דהא דקתני הואיל והיתה לה שעת הכושר מיירי לאחר הזאה דאין סברא שתהא בת פדייה אחר שהוזה דמה ואפ"ה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר קודם הזאה וא"ת והא כל העומד להזות כמוזה דמי וי"ל דקודם קבלה לאו כמוזה דמי כדפרישית לעיל הקשה רבינו שמואל בר חיים למה לי דהיתה לה שעת הכושר תיפוק ליה דחיבת הקדש מכשרתו ומשויא לה אוכלא כדדרשינן בפ"ב דחולין דף לו: ושם והבשר לרבות עצים ולבונה וכ"ת דפרה לר"ש כיון דקדשי בדק הבית היא לא שייך בה חיבת הקדש דאפילו בקדשי מזבח לא מהני חיבת הקדש אלא כשקדשו קדושת הגוף בכלי שרת כדמוכח בריש המנחות והנסכים מנחות דף קב: ובפ' כל הפסולין זבחים דף לד. הא ע"כ שייך בפרה חיבת הקדש אפילו לר"ש דבריש המנחות והנסכים פריך לר"ש נותר ופרה אמאי מטמא טומאת אוכלין עפרא בעלמא הוא דכל העומד לשרוף כשרוף דמי ומשני חיבת הקדש מכשרתו והיינו טעמא דאע"ג דאין בה קידוש כלי כיון דקדשי בדק הבית היא מ"מ שייך ביה חיבת הקדש כיון דחטאת קרייה רחמנא וכל ענייניה כעין עבודת הגוף שיש בה הזאה ופסולה שלא לשמה ותירץ ר"י דאין חיבת הקדש מועלת אלא לשוייה שאין אוכל כאוכל כגון נותר ופרה שהן חשובים כעפרא ועצים ולבונה אבל דבר שהוא אוכל אלא שאין מקבל טומאה לר"ש משום אוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים לא יועיל חיבת הקדש לעשות האיסור כמותר והא דמשמע בריש כל הפסולין דאוכל בשר שנטמא לפני זריקה ה"א דלא לקי על ידי דרשה דכל שאין ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה אי לאו משום דמרבינן מוהבשר כמו עצים ולבונה התם כיון דלא בעי פטר ליה אלא משום דבעי למילף מטומאת הגוף יש לנו לרבות מוהבשר מק"ו דעצים ולבונה וא"ת אמאי לא אמר דכל קדשים יקבלו טומאה מחיים כיון דמצוה לשוחטן ונימא כל העומד לשחוט כשחוט דמי וי"ל דאפילו נשחט לא אמרינן דכזרוק דמי עד שיקבל בכוס כ"ש כשעדיין לא נשחט ומיהו שעיר המשתלח קשה לר"י שיטמא מחיים טומאת אוכלין לר"ש למ"ד יומא סז. דשרו איבריו בהנאה דכיון שעומד לדחות כדחוי דמי וי"ל דכל העומד לעשות לא אמר דכעשוי דמי אלא באוכל האסור להיות כמותר וקרינן ביה אוכל . שאתה יכול להאכילו לאחרים אבל לא מהני לשאין אוכל כמו ב"ח ליחשב כאוכל אע"ג דהוה מהני על האוכל כגון נותר ופרה ליחשב כעפרא אי לאו דמכשר להו חיבת הקדש מידי דהוה אבן פקועה ודגים שהן מותרין בלא שחיטה ואפ"ה חיותן מטהרתן לרבנן דפליגי אר' יוסי הגלילי בפ' בהמה המקשה חולין דף עה.:

1 חכמת שלמה פתח ↗

תוס' בד"ה פרה מטמאה כו' כעין עבודות הגוף שיש בה כו' דבעי אוכל שאתה יכול כו' דשרו אברים בהנאה כו' כצ"ל:

1 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

בשר פרה אדומה מטמא טומאת אוכלין לאחר שנשחטה, אף על פי שלא נשחטה מתחילתה לצורך אוכל, הואיל והיתה לה שעת הכושר, שהיתה שעה מסויימת שבה היתה ראויה פרה זו להיאכל לאחר שנשחטה.

« בבא קמא ע״ו ע״ב בבא קמא ע״ז ע״ב »