בת עין, פנחס ב׳

2 חולין פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בַּהַגָּדָה – עֲשֵׂה אׇזְנֶיךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת. ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכׇּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם וְגוֹ׳״ – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: חוֹשְׁקַנִי בָּכֶם, שֶׁאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדוּלָּה – אַתֶּם מְמַעֲטִין עַצְמְכֶם לְפָנַי.

1 ונ"ל על זה הדרך, דהנה עיקר בחינ תקדושה והשראת השכינה הוא על ידי בחינת ענוה, כמאמר הכתוב דברים י טו רק באבותיך חשק ה' וגו', פירוש על ידי בחינת ר"ק שהיה באבותיך, בחינת מיעוט וענוה שהיה באבות, על ידי זה חשק בהם, כמאמר הכתוב דברים ז ז לא מרובכם חשק ה' בכם כי אתם המעט ודרשו רז"ל חולין פט. על ידי שממעיטין עצמיכם לפני וכו'.

2 תורת העולה פתח ↗

אחר שנתבאר בפרק שעבר ענין המאורות ותועלות שלהן, אבאר מאמר זה נמצא לרבותינו ז”ל אשר כוונו למה שנתבאר, וזה לשון גמרא בחולין פרק טריפות ס ב, דרש בן עזאי, מאי דכתיב בראשית א טז ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה, ואת הכוכבים. אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה הקדוש ברוך הוא, לכי מעטי את עצמך, אמרה לפניו, רבונו של עולם, בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי, אמר לה לך ומשול ביום ובלילה,אמרה לפניו שרגא בטיהרא מאי אהני, אמר לה, למני בך ישראל ימים ושנים, בדידה נמי ממני דכתיב בראשית א יד והיו לאותות וגו' אמר לה זיל לתקרי בך צדיקים על שמך, יעקב הקטן, דוד הקטן, שמואל הקטן, לא הוי מתחבי דעתא, אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח, כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש, מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו במדבר כ"ח טו חטאת להשם, אמר הקדוש ברוך הוא, שעיר זה תהא עלי לכפרה על שמעטתי את הירח, עכ"ל המאמר. הזר בפרט אמרם הביאו עלי כפרה. ולכן נראה שכוונו אל שני מיני התועלות הנמצאו במאורות הרקיע, ומה שהשיב הקדוש ברוך הוא ללבנה ומה ששאלה הוא הכל הודעה למה נברא, ולא היה שינוי בבריאה כלל, אלא כך נבראו תחלה כמו שהם עכשיו, והנה אמרה הלבנה בתחלה, שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, רצה לומר, ששאלה למה נבראו שני מאורות לתועלת אחד, דהיינו להאיר על הארץ הלא די באחד מהן שאי אפשר לשני מלכים כו', כי כל הברואים יש לכל אחד תועלת מיוחד בפני עצמו, וכמו שנאמר משלי ט"ז ד כל פועל השם למענהו, רצה לומר, שכל פועל נברא בשביל תועלת שלו, ולא בשביל תועלת שיש לאחר עמו. לכן אמרה הלבנה למה שני מלכים ישתמשו בכתר אחד, והנה ידוע כי הסכימו כל החכמים הקדמונים שהגלגלים והמאורות להיותן חלק הגלגל הם חיים משכילים, ועיקר תנועתן הוא מצד ההשכלה, כמו שהאריך בזה הרב מורה ובעל העקידה פרשת בראשית שער ב'. ולכן שמו חז"ל משל זה, בשאלת הלבנה להורות שהיא משכלת התועלת, למה נבראת. ובהיות, כי היא המאור הקטן נבראת לתועלת גדולה כמו שיתבאר בהמשך כוונת המאמר, כל שכן המאור הגדול, וכן בענין ההשגה, אם היא משכלת תועלת שלה,כל שכן המאור הגדול, ובא לה התשובה, לכי ומעטי את עצמך, כלומר, דע לך שאינכם שניכם לתועלת אחד, דהיינו להאיר, אלא לכל אחד תועלת מיוחד, אך שללבנה היא התועלת המועט שבשניהם. ובבראשית רבה פרק רביעי פרק ו א יהי מאורות, אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלר גלגל חמהף אם כן למה נברא גלגל לבנה, כדי לקדש חדשים וכו', הרי מבואר מדרשם ז"ל כדברינו.

« בת עין Balak בת עין Matot Masei »