1ונוכל לומר בד"ז, דהנה יש שני בחינות עבדות, האחד מי שמשתוקק ונכספה וגם כלתה נפשו לאהוב את הש"י במסירות נפש ממש ובכל לבו ובכל מאודו, היינו שאין חפץ כלל בהנאת עצמו רק לעשות רצונך אלקי חפצתי, ואינו חפץ בשום דבר מהנאת גשמי רק לעשות רצון בורא כל עולמים ב"ה בכלות הנפש ממש, ואינו חפץ כלל בקבלת פרס לא בשמים ולא בארץ כמאמר הכתוב תהלים עג כה כו מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, והכלל שאינו נחשב בעיניו כלל שום הנאת עצמו היינו בני חיי ומזוני וכדומה מהנאת גופניות, ותשוקתו וחמדתו כל הימים הוא רק לאהוב את ה' לקשר ולייחד כל השבע מדות קדושות למקור הקדושה לחי החיים אין סוף ב"ה, כמאמר הכתוב דה"א כט יא לך ה' הגדולה והגבורה וגו', וכמו שציונו הבורא ית' דברים ו ה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ופירש באור החיים שם שהוא כנגד בני חיי ומזוני. וזה הבחינה מכונה בשם כלה, שמיוחד ומקושר רק למקור הקדושה אור אין סוף ב"ה שמאיר לכל הנאצלים והנבראים ויצורים ונעשים ומחיה ומהווה אותם, ומופרד לגמרי מכל וכל מבחינת חשכות שהוא כל דבר שהוא חוץ ממנו ית"ש.
