ברטנורא על משנה שבת כ׳:ה׳

5 הַקַּשׁ שֶׁעַל הַמִּטָּה. סְתָמָא לְהַסָּקָה וּמֻקְצֶה הוּא, וּבָא לִשְׁכַּב עָלָיו וּמְנַעְנְעוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רַךְ וְצָף לִשְׁכַּב עָלָיו:

6 לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ. דְּמֻקְצֶה הוּא, אֲבָל מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ בִּכְתֵפָיו, דְּטִלְטוּל מִן הַצַּד הוּא וְלָאו שְׁמֵיהּ טִלְטוּל:

7 אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין. דְּגַלֵּי דַּעְתֵּיהּ דְּאַקְצְיֵהּ לִשְׁכִיבָה, מֵעַתָּה תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו:

8 מַכְבֵּשׁ. שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁמְּשִׂימִין בֵּינֵיהֶן הַבְּגָדִים לְאַחַר כְּבִיסָתָן וּמְהַדְּקִין הַלּוּחַ הָעֶלְיוֹן עַל הַבְּגָדִים הַמֻּנָּחִין בַּלּוּחַ הַתַּחְתּוֹן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא קִפּוּלָן נָאֶה:

9 מַתִּירִין. דְּהַיְנוּ לְצֹרֶךְ שַׁבָּת לִטֹּל אֶת הַבְּגָדִים, אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁים דְּהַיְנוּ צֹרֶךְ חֹל:

10 וְשֶׁל כּוֹבְסִים לֹא יִגַּע בּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי לְתַקֵּן בְּגָדִים וּמִהַדַּק טְפֵי, וְהַתָּרָתוֹ דּוֹמָה לִסְתִירָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: