ברטנורא על משנה שבת כ״א:א׳

1 נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ. בֶּחָצֵר וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ וְלֹא אָמְרִינַן דִּמְטַלְטֵל לָאֶבֶן:

2 כַּלְכַּלָּה. סַל:

3 וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוֹת בַּסַּל, שֶׁאִם אֵין בּוֹ פֵּרוֹת נַעֲשֶׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְצָרִיךְ נַמִּי שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכוֹ פֵּרוֹת שֶׁאִם יַשְׁלִיכֵם בָּאָרֶץ יִמָּאֲסוּ, כְּגוֹן תּוּתִים וַעֲנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֲבָל אִם הָיוּ בּוֹ פֵּרוֹת כְּגוֹן אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים, מְנַעֵר אֶת הַפֵּרוֹת וְהֵם נוֹפְלִים. וּפֵרוֹת הַנִּמְאָסִים נַמִּי כְּגוֹן תּוּתִים וַעֲנָבִים, אִם אֶפְשָׁר לְסַלְּקָם לְצִדֵּי הַכַּלְכַּלָּה וּלְנַעֵר הָאֶבֶן לְבַדָּהּ וּלְהַשְׁלִיכָהּ, אָסוּר לְטַלְטְלָהּ עִם הָאֶבֶן. וּמַתְנִיתִין אָיְרֵי כְּגוֹן שֶׁנִּפְחַת מִצִּדֵּי הַכַּלְכַּלָּה אוֹ שׁוּלֶיהָ וְהָאֶבֶן דֹּפֶן לָהּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכַּלְכַּלָּה בְּלֹא הָאֶבֶן:

4 תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין. אַגַּב הַטְּהוֹרָה וְאַגַּב הַחֻלִּין. אֲבָל טְמֵאָה בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ לָאו בַּת טִלְטוּל הִיא:

5 אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה. סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה בְּמֵאָה סְאִים שֶׁל חֻלִּין, מֻתָּר לְהַעֲלוֹתָהּ לִסְאָה שֶׁל תְּרוּמָה מֵהֶן בְּשַׁבָּת וְיִהְיוּ כֻּלָּן חֻלִּין וּמֻתָּרִין לְזָרִים, וְלֹא אָמְרִינַן מְתַקֵּן הוּא, דִּתְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה בַּחֻלִּין חָשְׁבִינַן לַהּ כְּאִלּוּ מֻנַּחַת לְבַדָּהּ וְאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, וּכְשֶׁעוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה הַתְּרוּמָה עַצְמָהּ שֶׁנָּפְלָה עוֹלָה, הִלְכָּךְ לָאו מְתַקֵּן הוּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: