ברטנורא על משנה שבת ט״ו:ג׳

3 מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים. בְּגָדִים שֶׁפּוֹשְׁטָן מְקַפְּלָן אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים כְּדֵי לַחְזֹר וּלְלָבְשָׁם בּוֹ בַּיּוֹם, וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּאָדָם אֶחָד, אֲבָל בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא, שֶׁנִּרְאִים כִּמְתַקְּנִין. וּבְאָדָם אֶחָד נַמִּי לֹא אֲמָרָן אֶלָּא בִּבְגָדִים חֲדָשִׁים שֶׁהֵם קָשִׁים וְאֵינָן מְמַהֲרִים לִקְמֹט, אֲבָל יְשָׁנִים קִפּוּלָן מְתַקְּנָן טְפֵי וּמֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן, וּבַחֲדָשִׁים נַמִּי לֹא אֲמָרָן אֶלָּא בִּלְבָנִים, אֲבָל צְבוּעִים לֹא, שֶׁהַצְּבוּעִים קִפּוּלָן מְתַקְּנָן בְּיוֹתֵר. וּבִלְבָנִים נַמִּי לֹא אֲמָרָן אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ בְּגָדִים אֲחֵרִים לְהַחְלִיף, אֲבָל יֵשׁ לוֹ בְּגָדִים אֲחֵרִים לְהַחְלִיף לִכְבוֹד שַׁבָּת אָסוּר לְקַפֵּל:

4 מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת. כְּשֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, לְפִי שֶׁשַּׁבָּת חָמוּר מִיּוֹם כִּפּוּר:

5 וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָן קְרֵבִין בְּשַׁבָּת. דַּהֲוֵי כְּעוֹלַת חֹל בְּשַׁבָּת:

6 רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר. שָׁוִין הֵן וְאֵין קָרְבָּנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן קָרֵב בַּחֲבֵרוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: