ברטנורא על משנה שבת ט״ז:א׳

1 כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. אֲפִלּוּ נְבִיאִים וּכְתוּבִים, מַצִּילִין אוֹתָן מֵחָצֵר שֶׁנָּפְלָה בּוֹ הַדְּלֵקָה לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ מָבוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִים בִּכְתָב אַשּׁוּרִי וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:

2 בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן. כְּגוֹן נְבִיאִים, שֶׁמַּפְטִירִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:

3 בֵּין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן. כְּגוֹן כְּתוּבִים, דְּאַף יְחִידִים אֵין קוֹרִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּדִלְקַמָּן, שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁים לָעָם בְּשַׁבָּת וּמוֹרִין לָהֶן הִלְכוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר, לְפִי שֶׁכָּל יְמוֹת הַחֹל הֵם עֲסוּקִים בִּמְלַאכְתָּן, וְאָסְרוּ לִקְרוֹת בִּכְתוּבִים בְּשַׁבָּת בִּשְׁעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ מִשּׁוּם דְּמָשְׁכֵי לִבָּא וְאָתוּ לְאִמְּנוֹעֵי מִלִּשְׁמֹעַ הַדְּרָשָׁה:

4 וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן. וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּלֹא נִתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן וְאֵין מַצִּילִין אוֹתָן, אֲפִלּוּ הָכִי טְעוּנִים גְּנִיזָה וְאָסוּר לְהָנִיחָן בִּמְקוֹם הֶפְקֵר:

5 לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד בְּרוּחַ רְבִיעִית, זֶה מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ הָאָמוּר כָּאן. שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת בְּלֹא לֶחִי, זֶהוּ מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. וְהָכִי מְפָרֵשׁ לַהּ בַּגְּמָרָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָא: