ברטנורא על משנה נדה ב׳:א׳

1 כָּל הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק. שֶׁבּוֹדֶקֶת תָּמִיד שֶׁמָּא רָאֲתָה:

2 וּבַאֲנָשִׁים. שֶׁבּוֹדֵק עַצְמוֹ תָּמִיד בְּאַמָּתוֹ, שֶׁמָּא יָצָא מִמֶּנּוּ קֶרִי:

3 תִּקָּצֵץ. שֶׁמִּתְחַמֵּם וּמַרְגִּישׁ כְּשֶׁמְּמַשְׁמֵשׁ בָּאַמָּה, וּמוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה:

4 וְהַסּוּמָא. אֵינָהּ מִשְׁנָה וּדְחוּיָה הִיא. אֶלָּא הִיא בּוֹדֶקֶת לְעַצְמָהּ וּמַרְאָה לְחַבְרוֹתֶיהָ:

5 וְשֶׁנִּטְרְפָה דַעְתָּהּ. מֵחֲמַת חֹלִי:

6 מְתַקְּנוֹת אוֹתָן. בּוֹדְקוֹת אוֹתָן וּמַטְבִּילוֹת אוֹתָן:

7 הָכִי גָּרְסִינַן, הַצְּנוּעוֹת מְתַקְּנוֹת לָהֶן שְׁלִישִׁי לְתַקֵּן אֶת הַבָּיִת. כְּלוֹמַר לִבְדֹּק לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וּלְהָכִין עַצְמָהּ לְבַעְלָהּ. וְהוּא הַדִּין לְכָל הַנָּשִׁים כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ, וְהָא דְּנָקַט צְנוּעוֹת, מִשּׁוּם דִּצְנוּעוֹת עֵד שֶׁבּוֹדֶקֶת בּוֹ לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ זֶה אֵין בּוֹדְקוֹת בּוֹ לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ אַחֵר, לְפִי שֶׁמְּטֻנָּף וְכָהָה מַרְאִית לִבּוּנוֹ בִּבְדִיקָה רִאשׁוֹנָה, וְשׁוּב אֵין נִרְאֵית בּוֹ טִפָּה כְּחַרְדָּל: