ברטנורא על משנה מנחות ט׳:ט׳

9 שֶׁאֶחָד מֵנִיף לְכָל הַחֲבֵרִים. שֶׁנִּתְחַבְּרוּ לְהִתְנַדֵּב קָרְבָּן אֶחָד. שֶׁכָּל קָרְבְּנוֹת נְדָבָה יְכוֹלִים לְהָבִיא בְּשֻׁתָּפוּת, וְאֶחָד מֵנִיף עַל יְדֵי כֻּלָּן, אֲבָל כֻּלָּן יַחַד אֵין יְכוֹלִין לְהָנִיף, דְּהַוְיָא חֲצִיצָה בֵּין יָדוֹ שֶׁל זֶה וְלַקָּרְבָּן. וְכֹהֵן שֶׁמַּנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יַד הַבְּעָלִים וּמֵנִיף וְהַוְיָא יַד בְּעָלִים חֲצִיצָה, לֹא אִכְפַּת לָן, דְּהָא עִקַּר תְּנוּפָה בַּבְּעָלִים:

10 בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד. כְּגוֹן חָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים:

11 וּבְקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁטְּעוּנִים תְּנוּפָה חַיִּים וּשְׁחוּטִים:

12 בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. קָרְבַּן בְּהֵמָה:

13 וּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. כְּגוֹן לַחְמֵי תּוֹדָה וְנָזִיר: