ברטנורא על משנה דמאי ו׳:ב׳

2 הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים. קְנָס קָנְסוּ חֲכָמִים לְחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁיְּהֵא מְעַשֵּׂר מַה שֶּׁנּוֹתֵן לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם יִשְׂרָאֵל חוֹכֵר שָׂדֶה מִמֶּנּוּ וְתִשָּׁאֵר בּוּרָה בְּיָדוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִצְטָרֵךְ לְמָכְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּדָמִים מֻעָטִים. וּבִמְקַבֵּל בַּאֲרִיסוּת לֹא קָנְסוּ, שֶׁיּוֹתֵר חָפֵץ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּחֲכִירוּת מִבַּאֲרִיסוּת:

3 שָׂדֶה שֶׁל אֲבוֹתָיו. שֶׁגְּזָלָהּ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מֵאֲבוֹתָיו, וּקְנָסוּהוּ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְעַשֵּׂר כְּדֵי שֶׁיִּדְחַק עַצְמוֹ וְיִקְנֶנָּה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו שֶׁהָיְתָה שֶׁל אֲבוֹתָיו לֹא יַנִּיחַ לְקַבְּלָהּ מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ, וּכְשֶׁיִּכְבַּד עָלָיו הַמַּעֲשֵׂר יִקְנֶנָּה. וּכְוָתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה קַיְמָא לָן, דְּלֹא פָּלֵיג תַּנָּא קַמָּא עָלֵיהּ: