ברטנורא על משנה ביצה ד׳:ד׳

4 אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר. לִטֹּל אֶחָד מִן הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר חֶרֶשׂ וְלִתְחֹב אֶגְרוֹפוֹ לְתוֹכוֹ לַחְקֹק נֵר, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה כְּלִי:

5 וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין. דְּאִינְהוּ נַמִּי כְּלִי נִינְהוּ לְצוֹרְפֵי זָהָב, וּפְתִילָה נַמִּי כְּלִי הִיא לְהַדְלָקָה, שֶׁצְּרִיכָה עֲשִׂיָּה וְתִקּוּן:

6 וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתָהּ לִשְׁנָיִם. לְפִי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי. וּלְמַעֲכָהּ בַּיָּד מֻתָּר:

7 חוֹתְכָהּ בָּאוּר. נוֹתֵן שְׁנֵי רָאשֵׁי הַפְּתִילָה בְּפִי שְׁתֵּי נֵרוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיקָן כְּאַחַת וּמַדְלִיק בָּאֶמְצַע, דְּהַשְׁתָּא לֹא מוּכָח דִּלְתִקּוּנָא מָנָא מְכַוֵּן אֶלָּא לְהַדְלָקָה בְּעָלְמָא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: