ברטנורא על משנה ביצה ב׳:ב׳

2 מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל. שֶׁחַיָּב אָדָם לְטַהֵר עַצְמוֹ בָּרֶגֶל. וְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ טְבִילָה, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, מַטְבִּילִין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת:

3 כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם רְאוּיִן לְאַחַר טְבִילָה לְדָבָר שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִן לוֹ קֹדֶם טְבִילָה, אִי מַטְבִּיל לְהוּ בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב הֲוָה לֵיהּ מְתַקֵּן מָנָא וְאָסוּר. וְשַׁבָּת דְּנָקַט הָכָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית הִלֵּל, דַּאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שָׁרוּ לְהַטְבִּיל אָדָם, מִשּׁוּם דְּנִרְאֶה כְּמֵיקֵר וּכְמִצְטַנֵּן וְרוֹחֵץ לְתַעֲנוּג וְלֹא לְשֵׁם טְבִילָה: