עבודת המלך על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ג

13 הרב שנידה לכבודו כל תלמידיו חייבין לנהוג נידוי במנודה. הב"י ז"ל דייק מלשון רבנו שכתב כל תלמידיו, דדוקא תלמידיו חייבין לנהוג בו נדוי אבל לא שאר החכמים וכ"כ בשו"ע סט"ו וכן בתלמיד שנידה לכבוד עצמו שכתב רבנו אבל כל העם חייבין לנהוג בו נדוי, דוקא כל העם שאינם מן החכמים, אבל חכמים אפילו שהם תלמידים אינם חייבים לנהוג בו נידוי והש"ך שם חולק ע"ז והביא חבל ראשונים דכולהו ס"ל דהכל חייבים לנהוג בו נידוי וכן הוא בגמ' מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב לרב הוא דאינו מנודה הא לכו"ע מנודה וכן נראה גם דעת מרן הגר"א ז"ל ועי' רדב"ז בתשובותיו החדשות סי' שע"ח כתב ג"כ הכי אלא דקשה לו א"כ למה אמרו מנודה לרב מנודה לתלמיד והרי לכו"ע הוא מנודה, וכתב דר"ל דלתלמיד הוא מנודה אף שהתלמיד הוא עכשיו גדול מן הרב ולפי"ז צ"ל דמנודה לתלמיד אינו מנודה לרב אף שהתלמיד עכשיו גדול מן הרב, ובאמת נראה שאין כ"כ דיוק מלשון רבנו דרבנו העתיק בכל מקום לשון הגמ', ובמנודה לרב מנודה לתלמיד העתיק כן, ובמנודה לתלמיד דאמרו בגמ' לרב הוא דאינו מנודה אבל לכו"ע מנודה העתיק אבל כל העם חייבין לנהוג בו נידוי ובנשיא שאמרו מנודה לכל ישראל העתיק רבנו ג"כ הכי אבל אין נפק"מ לדינא וכמ"ש הש"ך ואין כדאי לעשות מחלוקת בזה עם כל הראשונים ז"ל.

14 מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת וכו'. עי' ב"ח ז"ל שכתב דמיירי בנידוהו משום כבודם דאפקיר נגדם עי"ש וכן במנודה לעיר אחרת וכו' והוא פשוט דהא כל הך בריתא בנידוהו מחמת כבוד עצמם הוא דבשאר דברים הרי הוא מנודה לכל ישראל וכ"כ להדיא באשכול הל' מו"ק סי' מ"ו עי"ש ועי' היטב בב"י מה שהביא מתשובות הרא"ש והריב"ש ז"ל ובשם קונדרסין עי"ש היטב.