1והרב אומר למתרגם והמתרגם משמיע וכו'. עי' סוטה מ' א' וסנהדרין ז' ב' וחולין ט"ו א' ועי' שמות רבה סוף פ"ח כשם שהדורש יושב ודורש והאמורא אומר לפנינו ועוד ועי' מו"ק כ"א במעשה דר' יהודה בר רבי אילעי.2ולא יגביה המתרגם קולו בעת ששואל את הרב יותר מקול הרב. עי' כ"מ ולח"מ שכן פירש רבנו הא דאמרו בגמ' מ"ה שם אין המתרגם רשאי להגביה קולו ר"ל דוקא בעת ששואל מאת הרב דאי בשעה שהוא דורש לעם הרי פשוט דבשביל זה אוקמיה לאמורא בכדי שישמיע לעם ויגביה קולו יותר מן החכם עי' בדבריהם ועי' במדרש רבה קהלת טוב לשמוע גערת חכם אלו הדרשנין מאיש שומע שיר כסילים אלו המתורגמנין שמגביהין קול בשיר להשמיע את העם ודריש עוד שם בפסוק דברי חכמים בנחת נשמעים אלו הדרשנין מזעקת מושל בכסילים אלו המתורגמנין הרי להדיא, דהתורגמן משמיע קולו לעם יותר מן החכם ועי' בחולין ט"ו א' שהבאנו לעיל אטו כו"ע לתנא צייתי לאמורא צייתי ועי' פירש"י ז"ל שם ואמורא שהיה עומד בפני רב ומשמיע לרבים מה שראש הדרשה לוחש לו אליו היו שומעין.3אין המתרגם רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא א"כ היה המתורגמן אביו של חכם או רבו. עי' השגה ועי' כ"מ תפסו דרבנו יליף לה מעובדא דרב ורב שילא ביומא כ' ב' דתרגם רב קרא גברא עי"ש הרי דשינה מדרשת רב שילא לפי שהיה גדול ממנו וע"ז השיג הראב"ד דהתם מקרה חדש היה וכו' עי"ש, והנה הכ"מ הביא הירושלמי דמגילה, דאיתא התם תורגמן שהוא עומד לפני חכם אינו רשאי לא לשנות ולא להוסיף אלא א"כ היה אביו או רבו, בירושלמי איתא לא להוסיף ולא לשנות ולא לכנות אבל בתוספתא הנוסח כמו אצל רבנו ועי' להבה"ג הל' צורכי ציבור העתיק ג"כ כנוסח רבנו עי"ש והנה אפשר לפרש אלא א"כ היה אביו או רבו, היינו שהחכם הוא אביו או רבו של המתורגמן ורשאי לשנות משום דאין אדם מתקנא בבנו ותלמידו, וכן פירש הר"ן ז"ל אבל רבנו פי' להיפך דהמתורגמן הוא אביו או רבו של חכם וכנראה דזהו יסוד השגת הראב"ד ז"ל דהרי באמת מצינו שאין כבוד לגדול שיתרגם ע"י קטן ממנו וכמ"ש רבנו בפי"ב מהל' תפלה הי"א, ועובדא דרב ורב שילא היה מקרה חדש רחוק מן המציאות וא"כ הו"ל לרבנו לפרש את הירושלמי והתוספתא דהחכם אביו או רבו של המתרגם והנה עי' להרב מרכבת המשנה ח"ב והרב סדר משנה האריכו להוכיח דהפי' בירושלמי הוא כמו שפירש רבנו דקאי אמתורגמן ולא על החכם, ומענותנותיה דר' אבא דמן עכו בסוטה מ' דאמר איהו חדא טעמא ואמר אמורא חד טעמא ולא קפיד מוכח כרבנו דאם היה המתורגמן גדול מן החכם רשאי לשנות ולהכי הוי עניוות מר' אבא דלא קפיד ע"ז ומחזי כאלו המתורגמן גדול ממנו דרשאי לשנות אבל אי הוי איסור, בודאי הו"ל לר' אבא להקפיד ע"ז שאמר האמורא טעם אחר ושינה מדבריו ומאי שייכות זה לעניוות. אבל ראה זה בכת"י הרמ"ע מפאנו ז"ל הביאו הרב מעשה רוקח הספרדי כתב שמצא נוסחא ברמב"ם וכתיב בה הכין אין המתרגם רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא א"כ היה המתורגמן מזכיר אביו של חכם או רבו ומפרש זה רבנו, אומר הרב למתורגמן כך אמר לי רבי או כך אמר לי אבא מארי, וכשאומר המתורגמן הדברים לעם אומר בשם החכם ומזכיר שמו של אבי הרב או של רבו וכו' ואומר וכו' ובאמת כבר עמד הרח"ו זצוק"ל על קושי קישור דברי רבנו לפי הנוסח שלנו הביאו הרב אלפנדרי ז"ל ולפי נוסחא זו יונעם הכל מאד, ולפי"ז דברי הירושלמי המה ממש דברי הגמ' דקדושין בברייתא דף ל"א שם עי' בזה היטב והוא דבר נפלא, וראה זה מצאתי להרדב"ז ז"ל בלשונותיו ח"ב סי' קט"ו שהשיג על הכ"מ וכתב כבודו במקומו מונח לא דק מקום תפיסתו של הרב והוא שהרב כתב אין המתורגמן רשאי לפחות ולא להוסיף אלא א"כ היה אביו של חכם או רבו תידוק מינה שאם לא היה רבו אע"פ שהוא גדול ממנו אינו רשאי להוסיף וע"ז השיגו הראב"ד ז"ל והלא רב עמד תורגמן לרב שילא ושינה והוסיף מפני שהיה גדול ממנו אע"פ שלא היה רבו ע"כ, ומלבד שלא תסוב ההשגה על רבנו בזה שהרי העתיק לשון הירושלמי והתוספתא לפי פירושו, עוד לפי מה שהבאתי לעיל דברי רבנו מפי"ב מהל' תפלה הי"א אין מקום להשגה זו והדברים מבוארים כמ"ש לעיל. ובאמת אפשר גם לומר דהתם ביומא בעובדא דרב ור"ש הרי רב לא שינה כלל ממ"ש לו רב שילא, והוא בעצמו היה מפרש כן קרא גברא לטעמיה וא"ל רב שילא אח"כ ולימא מר קרא תרנגולא עי"ש.