שמות רבה ח׳

מהדורה: מדרש רבה - תורת אמת

1 ידי משה פתח ↗

ויהי ביום דבר ה' וגו'. טעות נפל בדפוס וצריך לרשום הפרשה קודם הוא אהרן ומשה שפסוק זה הוא אהרן ומשה הוא בפרשה ח' ורשם המדרש שלשה פסוקים כאחד ודורש אותם:

1 עץ יוסף פתח ↗

הה"ד שאו שערים כו'. משום דבעי לפרש ראה נתתיך אלהים לפרעה שקרא הקב"ה שמו של משה אלהים כשמו מייתי סמך מדכתיב מי זה מלך הכבוד שנקרא כן על שחלק כבוד ליריאיו כדמפרש סי' ב'. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה כדרך המדרש:

1 מתנות כהונה פתח ↗

ה"ג ויהי ביום דיבר ה' וגו' ויאמר ה' אל משה ראה וגו':

2 יפה תואר פתח ↗

והרעו לנפשם. כי תחת שהיו חושבים עצמם לאלהות אשר הם בכחם ובחפצם משפיעים על כל וחוננים ונותנים. לכן נענשו בזה שהיו לנשים אשר המה המקבלים ההשפעה ונפעלים מבעליהם. וכן הוא בכ"מ הזכר הוא הפועל ומשפיע והנקבה הנפעלת ומקבלת השפעה:

2 עץ יוסף פתח ↗

והרעו לנפשם. שנבעלו כנשים כדאמר בתנחומא והכוונה שלפי שהחזיקו עצמן לאלהות ומשפיעים כזכר לכן הראם כי הם מושפעים ולא משפיעים כי מי אלוה מבלעדי ה':

2 מתנות כהונה פתח ↗

והרעו לנפשם כדלקמן שנבעלו כנשים וכן הוא בהדיא בתנחומא:

3 יפה תואר פתח ↗

המטה הזה משקל מ' סאה הי'. ידוע שהמטה הזה מהדברים שנבראו בע"ש בין השמשות כדתנן בפ"ה מאבות ולכן לא יפלא היותו משקל מ' סאה ושל סנפרינון כי ענינו דרך נס. וכל זה קבלה הי' בידם ולא היה צריך להזכיר כאן כל זה אלא ע"י שרוצה להוכיח שהמכות היו כתובות כסדרן במטה הביא מאמר ר' יהודה שאמר כן בעלמא והזכיר כל מאמרו:

3 עץ יוסף פתח ↗

המטה משקל מ' סאה. משום שרוצה להוכיח שהמכות היו כתובות כסדרן במטה הביא מאמר רבי יהודה שאמר כן בעלמא. והזכיר כאן כל מאמרו:

3 מתנות כהונה פתח ↗

בטכסיס. בסדר ומנהג זה כאשר הם מסומנים על המטה:

13 רבנו בחיי פתח ↗

ויש להשכיל עוד במה שלא הזכיר משה אלא פעם אחת כי הוא המלך העליון שממנו נמשכות המדות, ועמו ידבר ויבקש ממנו לרחם עליהם אולי ישובו, ואם לא ישובו הלא אתה ארך אפים לצדיקים ולרשעים, ומזה לא אמר ארך אף, וגדולה מזו שאתה רב חסד למי שהוא מחצה זכיות ומחצה עונות כמי שרובו זכיות ואפילו בלא תשובה, ואם שב בתשובה אתה נושא לו עון ופשע, כלומר אפילו הזדונות והמרדים, ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים, ואע"פ שאינו מנקה אינו מכלה זרעם ולא מכריתם מן העולם אבל הוא פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, ועל כן אין לך להכותם בדבר כמו שאמרת ולהכרית זרעם, אבל תוכל להפרע ולגבות חובך מהבנים מעט מעט, והקב"ה השיבו סלחתי כדברך, שאמרת עליהם ולא אכריתם מן העולם ואאריך אפי להם, ואם יש להם שום חסד מהאבות אהיה נוצרו לאלפים, אבל איני מוחל להם לעולם העון והפשע כי ימותו במדבר ושם יתמו, אבל בניהם יבאו לארץ, ואפקוד העון על הבנים ועל שלשים ועל רבעים כמו שאמרת. ומן הענין הזה היתה הגזרה שהוקבעה להם בכיה לדורות כי פקד עונם על זרעם. והנה משה בתפלה הזאת מתוך שראה כי חטאתם כבדה מאד לא בקש בתפלתו שימחול על עונם רק אריכות אף לבד שיאריך להם, כמו שאמר פוקד עון אבות על בנים, ולא ישלחם ביד פשעם מיד, ועל כן הודה לו הקב"ה מיד סלחתי כדברך, שאאריך להם ואפקוד עונם על זרעם, אך האנשים הרואים את כבודי ואותותי וינסו אותי ימותו במדבר והבנים יכנסו לארץ. סלחתי כדברך, הבינו רז"ל פסוק זה בהרבה מקומות בתלמוד שעל מעשה העגל נאמר, והוא שאמרו עמד ארבעים יום שלישים ונתנו לחות שניות ויום הכפורים היה יום סליחה וכפרה שאמר לו סלחתי כדברך עון העגל, אבל עון זה של מרגלים איני סולח, אבל האנשים הרואים את כבודי וינסו אותי יענשו שימותו במדבר ובניהם יירשו את הארץ. ולזה כוונו החכמים ז"ל שאמרו על עון העגל נאמר וכן תאמר שעל עון העגל נאמר אע"פ שהוא נכתב בעון המרגלים.

1 וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה' וגו' וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים כד, ז: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, שְׁלֹמֹה אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עָשָׂה אָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית הַמִּקְדָשׁ הָיָה הַפֶּתַח שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהָאָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְאֵין עֲשָׂרָה אַמּוֹת יְכוֹלִין לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְעוֹד שֶׁהָיוּ טְעוּנִין בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהַכְנִיסוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל, עָמַד שְׁלֹמֹה וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶה עָשָׂה שְׁלֹמֹה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָלַךְ וְהֵבִיא אֲרוֹנוֹ שֶׁל דָּוִד וְאָמַר דברי הימים ב ו, מב: ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָיָה דָוִד, וְהַכֹּל מִמְךָ לִדְרשׁ, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר תהלים ל, ד: ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִּי מִיָּרְדִי בוֹר, וְהָיָה שְׁלֹמֹה אוֹמֵר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עֲשֵׂה בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים ב ו, מב: זָכְרָה לְחַסְדֵי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו דברי הימים ב ו, ז, א: וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת קהלת ד, ב: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה. הִתְחִיל שְׁלֹמֹה אוֹמֵר תהלים כד, ז: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. אָמְרוּ לוֹ הַשְּׁעָרִים תהלים כד, י: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר לָהֶם תהלים כד, י: ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָּה, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן מִיָּד שָׁכָכוּ, אִלּוּלֵי כֵן בִּקְּשׁוּ לָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ לַהֲמִיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, לָמָּה קָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. כֵּיצַד, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹשִׁיב לִשְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים א כט, כג: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. וְהִרְכִּיב לְאֵלִיָּהוּ עַל סוּסוֹ. וּמַהוּ סוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סוּפָה וּסְעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר נחום א, ג: ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו, וּכְתִיב מלכים ב ב, יא: וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ד, כ: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין עֲטָרָה שֶׁלּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַלְבִּישׁ עֲטָרָה שֶׁלּוֹ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּמַהוּ עֲטָרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֶּתֶם פָּז, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ה, יא: רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב, וּכְתִיב תהלים כא, ד: תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַהוּ לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים צג, א: לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, וּנְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים כט, יא: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ, קֵיסָר אֲגוּסְטָא. וְאִם נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ הָיוּ מְמִיתִין אוֹתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לְמשֶׁה בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, פַּרְעֹה הָרָשָׁע עָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כט, ג: לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִּי, לְפִיכָךְ יִרְאֶה אוֹתְךָ וְיֹאמַר שֶׁזֶּה אֱלוֹהַּ.

2 פַּרְעֹה הָיָה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ עַצְמָן אֱלָהוּת וְהֵרֵעוּ לְנַפְשָׁם, וְאֵלּוּ הֵן: חִירָם, וּנְבוּכַדְנֶצַּר, וּפַרְעֹה, וְיוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה. חִירָם מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כח, ב: אֱמֹר לִנְגִיד צֹר וגו' וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי. וּמִנַּיִן שֶׁשִּׁחֵת לְנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כח, יז: גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָּךְ. נְבוּכַדְנֶצַּר מִנַּיִן, שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, דִּכְתִיב ישעיה יד, יד: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ישעיה יד, טו: אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִגְלָהוּ לַמִּדְבָּר עַד שֶׁהוּא בְּמַלְכוּתוֹ וְהֶאֱכִילוֹ עֵשֶׂב כַּבְּהֵמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר דניאל ד, ל: וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל. וְהָיוּ הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת רוֹאִין אוֹתוֹ בִּדְמוּת נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר חבקוק כ, יז: וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ קִרְיָה וגו', כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דברים ז, ג: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם, וְעַל כָּל זֹאת דניאל ז, ד: וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ, דִּכְתִיב דניאל ד, לא: וְלִקְצָת יוֹמַיָּא אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב, וּפַרְעֹה מִנַּיִן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל כט, ג: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי, מְסָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד אוֹיְבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה מד, ל: כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם, מַהוּ חָפְרַע, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ה, יח: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן, וּכְתִיב ישעיה יט, טז: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים. יוֹאָשׁ מִנַּיִן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, דִּכְתִיב דברי הימים ב כד, יז: וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, מַהוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ, שֶׁעֲשָׂאוּהוּ אֱלוֹהַּ, אָמְרוּ לוֹ אִלּוּלֵי שֶׁאַתָּה אֱלוֹהַּ לֹא הָיִיתָ יוֹצֵא לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אָמַר לָהֶן כָּךְ הוּא, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לֵעָשׂוֹת אֱלוֹהַּ, וְהִשְׁחִית לְנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים ב כד, כג: וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם, וּכְתִיב דברי הימים ב כד, כד: וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים, אַל תִּקְרֵי שְׁפָטִים אֶלָּא שְׁפוּטִים, וּכְתִיב דברי הימים ב כד, כה: וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים וגו' וַיָּמֹת וגו' וְלֹא קְבָרוּהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְלָכִים. וּמִי גָרַם לְפַרְעֹה שֶׁיִּלְקֶה, עַל שֶׁאָמַר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. קהלת ה, ז: כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם, לֵךְ וַעֲשֵׂה מִי שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ שַׁחַץ בָּעוֹלָם עַל שֶׁהִגְבִּיהַּ עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר איוב מא, כו: אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ, וְכִי גָבוֹהַּ יִרְאֶה וְשָׁפָל אֵינוֹ רוֹאֶה, וְהָכְתִיב זכריה ד, י: עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֵלּוּ הַגֵּיוְתָנִין שֶׁעוֹשִׂין עַצְמָן אֱלוֹהוּת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מֵהֶן שְׁחָצִים בָּעוֹלָם. וְכֵן סַנְחֵרִיב נִתְגָּאֶה וְנַעֲשָׂה שַׁחַץ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב יט, לה: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, לְכָךְ כְּתִיב: אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה שַׁחַץ שֶׁל גֵּיוְתָנִים לְכָל הַבְּרִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ירמיה כג, כד: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה', אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי אִם יֵשֵׁב אָדָם בְּזָוִית וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֲנִי מַרְאֵהוּ לַבְּרִיּוֹת, אִם יַטְמִין אָדָם עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֲנִי מַרְאֵהוּ לַבְּרִיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אֲנִי מְמַלֵּא מִמֶּנּוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וּמַרְאֶה שַׁחֲצוֹ לַבְּרִיּוֹת, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה.

3 לֵךְ וְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ הֵיאַךְ אָבִיא עָלָיו עֶשֶׂר מַכּוֹת, אָמַר לוֹ שמות ד, יז: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַמַּטֶּה מִשְׁקַל אַרְבָּעִים סְאָה הָיָה וְשֶׁל סְנַפְּרִינוּן הָיָה, וְעֶשֶׂר מַכּוֹת חֲקוּקוֹת עָלָיו נוֹטָרִיקוֹן, דצ"ך, עד"ש, באח"ב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּטַכְסִיס הַזֶּה הָבֵא עָלָיו אֶת הַמַּכּוֹת. וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ, כְּשֵׁם שֶׁהַדּוֹרֵשׁ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאָמוֹרָא אוֹמֵר לְפָנָיו, כָּךְ אַתָּה תְּדַבֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָֹּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וְעַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם נַעֲשׂוּ כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יא, י: וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה.

1 יפה תואר פתח ↗

הה"ד שאו שערים ראשיכם. משום דבעי לפרש ראה נתתיך אלהים לפרעה שקרא הקב"ה את משה בשמו מייתי סמך לזה מה דכתיב מי זה מלך הכבוד שנקרא כן על שחונק כבוד ליראיו וקורא אותם בשמו ואגב זה דריש כל הפסוק:

1 פירוש מהרז״ו פתח ↗

שאו שערים. וס"ד ויבא מלך הכבוד וכמ"ש בסוף הסימן:

1 חידושי הרד״ל פתח ↗

א ועוד שהיו טוענין בו. עיין מנחות צ"ח: דבדים לפותיא הוה קיימי והארון הניחו לארכו ברחבו של בית וקצ"ע:

2 שמחת הרגל על הגדה של פסח פתח ↗

ובאופן אחר אפשר לרמוז בשאלת התם והני קראי האמורים בפרשה במה שחקרנו לעיל דכיון שהבכורתות מתו מדוע נקבות ישראל הבכורתות לא קדשו. ויראה לישב חקירה זו במה שראיתי בס' יערות דבש הנדפס חדש ממש דף ט"ז דשבעי' נפש יעקב אע"ה ההולכים מצרימה הם נגד שבעים שרי האומות והשבעים שרים כולן דכורין חוץ משר מצרים שהוא נמשל כנקבה כמ"ש הכתוב לסוסתי ברכבי פרעה וכנגד שר מצרים נולדה יוכבד בין החומות והשלימה חשבון ע' נפש והיא נקבה מעין דוגמת שר מצרים הנמשל לנקבה ולכן פרעה העומד תחת ממשל' שר מצרים הנמשל לנקבה אמר וכל הבת תחיון כי הנקבו' יחשבו אף הם לכבוד שר צילם מעליהם. וזה טעם אשר מיוכבד נולד גואל ישראל משה רבינו ע"ה דיוכבד נולדה שם במצרים כל קבל שר מצרים וממנה נולד המבטל לשר מצרים ולכן מתו הנקבות בכורתות זהו תורף דבריו עש"ב ואפשר שהנקבות בכורתות שהיו מצריות ממש מתו רמז לשר מצרים הנמשל לנקבה נגד כל הבת תחיון אכן בכורתות משאר אומות אשר היו במצרים כי שם נמצאו מכל לשונות העכו"ם אותן נקבות בכורתות משאר אומות לא מתו רק בכורי שאר האומות הזכרים הן הם שמתו והיינו דאמור בשמות רבה פי"ח ראשית אונים אפי' נקבה שהיא טפה ראשונה מתה כלומר הנקבות בכורתות המצריות וזהו דקדוק הכתוב ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם הכונה כל בכור במצרים כל בכור זכר במצרים הנמצא במצרים בין מצרי בין משאר אומות: ונוסף על זה ראשית אונים אפילו הנקבות באהלי חם המצריות דוקא. ואם כנים אנחנו בכל הקדמות האמורות כמה שקטה עוצם חקירתנו דישראל שהיו אורחים במצרים דינם כשאר אומות דאם ח"ו היו מתים כמותם לא היו מתים כי אם בכורות הזכרים דוקא ולא הנקבות בכורתות כמו שלא מתו הבכורתות משאר אומות. ומשו"ה ציוה ה' כל פטר רחם הזכרים צריכים פדיון כי ה' הציל לבכורות הזכרים שלא מתו במצרים משא"כ הבכורתות דאפי' של שאר אומות לא מתו. גם הנקבות בכורתות אינם טעונות פדיון והעיקר כמי שנהג שלא יתענו בערב פסח גם הבכורתות. וזה שאל התם בראותו כי בכורי בהמה קדשו והבכורתות לא וז"ש מה זאת כאיש אשר לא ידע לפרש דבריו. והתשובה בחזק יד וכו' ויהרוג ה' כל בכור משאר אומות כלומר הזכרים דוקא כי דוקא בכורתות מצריות מתו ולכן בכורתות ישראל אינם טעונות פדיון. ואפשר דלהיות שר מצרים כנקבה לכך אמר הכתוב בישעיה סימן י"ט ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וכו' דמיה"ם בם בש"ר להם ודמיונם עולה יפה:

2 פירוש מהרז״ו פתח ↗

והרעו לנפשם. ע' תנחומא כאן סי"ט שכאן חסר ב' תיבות אצל כל אחד ע"כ הוא מחוסר ביאור. ועי' במכילתא פסוק אמר אויב וכו' אריק חרבי על פרעה וחירם:

2 חידושי הרד״ל פתח ↗

ח נתתיך לראוה בך. עמ"כ. ובמכילתא דבשלח פ' שירה פ"ז משמע דמסמיך לה מקרא דוהריקו חרבותם ע"ש:

3 יפה תואר על שמות רבה פתח ↗

שהי' כתוב עליו נוטריקון. מדכתיב ראה משמע שצריך עיון והסתכלות ש"מ שלא הי' בפי'. וכן מדא"ל משה להקב"ה האיך אביא המכות כדלקמן פ"ח משמע שלא היה כתוב בפירוש:

3 פירוש מהרז״ו פתח ↗

לך הפרע ממנו. בתנחומא הגי' א"ל נתתיך אלהים לפרעה לך הפרע ממנו וכצ"ל כאן והוא ד"א על פסוק ראה נתתיך אלהים לפרעה וכל דברי סימן זה צע"ג למה דווקא כאן דרש לשון פרעון ומ"ש ואיך אבוא כו' אמר לו ואת המטה וכו' שאינו שייך כאן אלא בשמות ד' בפסוק י"ז אך חז"ל דרשו שכאן כתוב ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. וענין הנביא הוא שמקבל נבואה מאת אלהים א"כ משה כאלהים לאהרן ולא לפרעה וכמ"ש בהדיא שמות ד' פסוק ט"ז והוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים היינו שיהיה אלהים לאהרן ואיך אמר כאן אלהים לפרעה. ואהרן נביאך. והם ב' כתובים מכחישים מדה ט"ו והכריע שמ"ש לפרעה נוטריקון לך לפרעה הפרע ממנו ע"פ מדת ממעל וכך פירושו ראה נתתיך אלהים לאהרן ע"פ מדה י"ז שמפורש לעיל ואתה תהיה לו לאלהים וזהו מ"ש ואהרן אחיך יהיה נביאך כמ"ש שם. ושם ד' ט"ז כתוב ואת המטה הזה וגו' אשר תעשה בו את האותות ושם פרעה אינו נזכר בכל הענין שם. ונלמד מכאן כי שני הענינים אלו ענין אחד הוא ונאמרו זה אצל זה. וע"ז אמר כאן לצרף הדברים לך הפרע ממנו והביא עליו עשר מכות כ"ה בתנחומא. ומשה שאל איך אביא עליו עשר מכות והשי"ת השיבו ואת המטה הזה תקח בידך:

3 חידושי הרד״ל פתח ↗

יא אמר ליה היאך אביא כו' אמר ליה ואת המטה הזה תקח בידך. מדהביא מקרא זה כאן שהוא כתוב בסדר שמות בתר קרא דוהיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים נראה לומר שהמדרש סובר שפירוש מקרא ההוא ענין א' לדהכא. דהוא יהיה לך לפה היינו יהיה נביאך דהכא דהיינו אצל פרעה דאלו אצל העם כבר כתיב ודבר הוא לך אל העם ואתה תהיה לו לאלהים היינו לו לפרעה כדכתיב כאן נתתיך אלהים לפרעה. ולכן דורש והולך כאן סיפיה דההוא קרא דואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות ועי' ספ"ג:

שמות רבה ז׳ » « שמות רבה ט׳