עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות ה׳:ו׳

6 צניעות גדולה נוהגים תלמייד חכמים בעצמן. זהו שאמרו במס' דרך ארץ זוטא פ"ה הדר מצוה צניעות. ועי' נדרים כ' ועי' רש"י שם ד"ה ודומה. ובפ"ק דברכות ח' ב' בג' דברים אני אוהב את הפרסים וצנועין בבית הכסא וצנועין בדרך ארץ.

7 לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן. זהו אמרם כסי רישך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא ועי' קדושין ל' אשכחיה לר' יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישא ועי' פרש"י ז"ל שם ושם ל"א א' ברב הונא בריה דרב יהושע עי"ש ועי' מדרש רבה פרשת מצורע דבר אחר בעצלתים ימך המקרה ע"י שאדם מתעצל לכסות ראשו כראוי ימך המקרה נעשה דאומאטיקוס פי' ניזוק ובשפלות ידים ע"י שאדם מתעצל לכסות גופו כראוי יעלה גופו חטטין.

8 ואפילו בשעה שנכנס לבית הכסא יהא צנוע. זהו אמרם בג' דברים וכו' שהבאתי לעיל ושם ס"ב ב' א"ל דוד לשאול וכו' אלא צניעות שהיתה בך ובעירובין ק' ב' מלפנו מבהמות הארץ זו פרידה שכורעת ומשתנת מים. הגר"א ועי"ש ועוד כל הצנוע בבית הכסא וכו' ועוד.

9 ולא יגלה בגדיו עד שישב. וכן א"ל רב לחייא בריה וכו' תוב וגלי כסי וקום בתמיד כ"ז ב' ושם בברכות אין נפרעין מעומד אלא מיושב ועי' שם בדקדוקי סופרים הגרסא בכת"י למדתי שלא יפרע עד שישב.

10 ויתרחק מכל אדם. שם ס"ב א' ת"ר איזהו צנוע וכו' ורבא ביממא הוי אזיל עד מיל וכו' והרי הכי אמרו השכם והערב כדי שלא תתרחק. ומ"ש רבנו ויכנס חדר לפנים מחדר. בכת"י אברבנאל חדר בחדר מערה לפנים מן המערה. שם ע"ב אמרו כן בצניעות דשאול.

11 ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש וכו'. עי' כ"מ שעמד על פסק רבנו דפסק כאיסי בר נתן ולא כעולא מרא דשמעתתא דס"ל דאחורי הגדר נפנה ומיד, וכן פסקו הרי"ף והרא"ש אף דבבקעה פסקו כאיסי בר נתן משום דרב אשי מתרץ אליביה עי"ש ועי' בדקדוקי סופרים שם בשם בית נתן ובכת"י פאריז הגרסא בגמ' היא כך, רב אסי בריה דרב נתן מתני לה הכי להא שמעתא דעולא בהאי לשנא אחורי הגדר כדי שיתעטש ואין קולו נשמע ובבקעה וכו' הרי דרב אסי בר נתן לא פליג כלל על עולא, רק דאיהו מתני משמיה דעולא כן, ומדחזינן דר"א מתרץ דבריו פסק כן רבנו והוא ברור. אולם עי' למרן הגר"א ז"ל באו"ח סי' ג' סקי"ד שהקשה על שיטה זו של רבנו, דהרי רב אשי דמתרץ הא דאיסי בר נתן מאי כל זמן שאין חבירו רואהו, שאינו רואה את פירועו, שהעתיקו רבנו להלכה, הרי על כרחך לא ס"ל דבטהרות הקילו וא"כ עדיין קשה רישא מהא דיוצאין מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר והן טהורין, הרי להדיא דאחורי הגדר נפנה מיד ומוכח כפסקם של הרי"ף והרא"ש ז"ל. וראיתי בס' דמשק אליעזר שם דמדייק בגמ' דמתחלה אמרו בטהרות הקילו ועל סיפא דכמה ירחקו משני באכלי טהרות הקילו ולא אמר בטהרות הקילו. כן קשה על עצם קושית הגמ' מהא דנפנה אחורי הגדר, ומאן לימא לן דמיד הוא נפנה ודלמא נפנה בדין הרחקה לכל חד כדאית ליה אשר על כן רוצה לבאר דקושית הגמ' מרישא היא, דאם נימא דנפנה אחורי הגדר אחר שיתרחק א"כ קשה כיון דיתמהמה כ"כ ודאי יש לחוש שיגע בטומאה, וע"ז משני הגמ' בטהרות הקילו, פי' שהתירו הטהרות אף שיתמהמה והוא דלא כפרש"י ז"ל ואח"כ פריך מסיפא דכמה יתרחק עד כדי שיראהו וא"כ איך יעשה בבקעה כשיהיה נצרך להפנות, וע"ז משני באוכלי טהרות אקילו רבנן ר"ל דאקילו עליו רבנן שלא יצטרך להתרחק כ"כ. ועל זה פליג רב אשי ולהכי תירץ כדי שלא יראה את פירועו אבל על תירוצא בטהרות הקילו לא פליג כלל עי"ש שהאריך. ולדעתי דחוק טובא דהא לשיטת רבנו בפי"ג מהל' משכב ומושב הרי אלו המתרחקים המה הבדדים והמה לאו אוכלי טהרות הם כלל, והחבר נשאר בבית הבד גם התירוץ הראשון בטהרות הקילו על עצם הטהרות לפי פירושו שאין חוששין לטומאין קשה מאד ומצאתי להגאון ר' אלעזר משה בהגהותיו לש"ס עמד ג"כ על קושית מרן הגר"א ז"ל וכתב ע"ז אע"ג דעל כרחך צריך איסי לסברת בטהרות הקילו משום אחורי הגדר, אך התם תניא להך קולא במתניתין, אבל הכא לא תנן במתניתין שום קולא ולא הזכיר בענין לפנות כלל, וצ"ל שאני אוכלי טהרות כיון דהקילו בחדא מצינו למימר דהקילו גם בהא והא לא ניחא ליה לרב אשי ע"כ. וגם זה דחוק לדעתי העניה. אבל ראה זה מצאתי הנוסחא המדויקת לשיטת רבנו בדקדוקי סופרים שהבאתי לעיל בשם כת"י פאריז ר' אסי בריה דרב נתן מתני הכא להא שמעתתא דעולא בהאי לשנא אחורי הגדר כדי שמתעטש ואין קולו נשמעת ובבקעה כל זמן שאין חבירו וכו' רב אשי אמר כל זמן שאין חבירו רואה את פרועו מיתבי מוצאין וכו' בטהרות הקילו ת"ש כמה ירחקו שאני אוכלי טהרות דאקילו ביה רבנן ותו לא מידי. ולפי"ז רב אשי לא תירץ כלל אהך קושיא, אלא דרב אשי פליג ארב אסי בריה דר"נ משמיה דעולא בדין הבקעה, ופסק רבנו כוותיה דרב אשי בזה ובאחורי הגדר כרב אסי ב"נ דאיהו ג"כ משמיה דעולא אמרה ורב אשי לא פליג כלל על הא דבטהרות הקילו ר"ל שרשאי להקל על עצמו בהלכות דרך ארץ משום טהרות והדברים ברורים בעז"ה.

12 ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול. שם בגמרא אנן קבלה גמירינן קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא רק בנשים תיקן ר' יוסי בצפורי שהן מספרות עי' סנהדרין י"ט א' ובירושלמי מני לתקנה זו בתקנות עזרא. והנה מ"ש רבנו שאפילו לצורך גדול לא ידבר. מוכח מעובדא דרב ספרא דאמר ליה לר' אבא ליעול מר, וא"ל גמר מילי דשעיר, ואף שהיה לצורך גדול. והנה מרן הגר"א ז"ל באו"ח סי' ג' על הא דאיתא שם ברמ"א גם לא ידבר שם ציין לרש"י דברכות שם בעובדא דר"ס דא"ל ליעול מר ופירש שם רש"י ז"ל בד"ה ובית הכסא של כבוד אלמא אין מספרין בביה"כ. ומרן הקשה ע"ז דהרי מפורש בתמיד כ"ז ב' דהא דאמר ליה דהוא מילי דשעיר הוא על מה שאמר ליעול מר והרשה שיהיה יחד עמדו שם ונשאר בצ"ע, אבל יפלא והרי ברמ"א איתא רק שלא ידבר, והו"ל למרן לציין רק מימרא דקבלה דביה"כ שתיקותא וצ"ב.

13 וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג בלילה. שם ברייתא איזהו צנוע כל שנפנה בלילה במקום שנפנה ביום ואוקמוה בגמ' שם אימא כדרך שנפנה ביום והיינו בצניעות.