עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות ה׳:ז׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות ה׳:ו׳ עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות ה׳:ח׳ »

7 תַּלְמִיד חָכָם לֹא יְהֵא צוֹעֵק וְצוֹוֵחַ בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ כִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת. וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בְּיוֹתֵר אֶלָּא דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת. וּכְשֶׁיְּדַבֵּר בְּנַחַת יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק עַד שֶׁיֵּרָאֶה כְּדִבְרֵי גַּסֵּי הָרוּחַ. וּמַקְדִּים שָׁלוֹם לְכָל הָאָדָם כְּדֵי שֶׁתְּהֵא רוּחָן נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְדָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת. מְסַפֵּר בְּשֶׁבַח חֲבֵרוֹ וְלֹא בִּגְנוּתוֹ כְּלָל. אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם. אִם רוֹאֶה שֶׁדְּבָרָיו מוֹעִילִים וְנִשְׁמָעִים אוֹמֵר וְאִם לָאו שׁוֹתֵק. כֵּיצַד. לֹא יְרַצֶּה חֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ. וְלֹא יִשְׁאַל לוֹ עַל נִדְרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר עַד שֶׁתִּתְקָרֵר דַּעְתּוֹ וְיָנוּחַ. וְלֹא יְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהוּל עַד שֶׁיִּקְבְּרֵהוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְלֹא יִרְאֶה לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ אֶלָּא יַעֲלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ. וְלֹא יְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ. וְלֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע אֶלָּא בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּדִבְרֵי חָכְמָה אוֹ בִּגְמִילוּת חֲסָדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְלֹא יְסַפֵּר עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק וַאֲפִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ אוֹ אֲחוֹתוֹ אוֹ בִּתּוֹ:

פירוש עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות ה׳:ז׳

7 תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו וכו' ולא יגביה קולו ביותר. עי' כ"מ שציין להא דאמרו ביומא פ"ו ודבורו בנחת עם הבריות, ועי' במדרש רבה קהלת בפסוק כי כקול הסירים וכו'.

8 וכשמדבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח. ציינו מקור הדברים להא דשמואל בקדושין ע' א' כל האומר אתרונגא תלתא ברמות רוחא ועי' רש"י ז"ל שם מתוך ששליש רוחו גסה הוא משנה בדבורו ואינו מוכח, והפשוט דכוונת רבנו להא דאמרו במס' דרך ארץ רבה פ"ב ההוגים כיונים והמנמין וכו' והמהלכין בראשי אצבעותיהן עליהם הכתוב אומר אל תבואני רגל גאוה וכו'.

9 ומקדים שלום לכל אדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו. עי' כ"מ והוא בברכות י"ז א' מרגלא בפומיה דאביי וכו' ואמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי וכו'.

10 מספר בשבח חבירו. שכן מצינו לחז"ל שהיו מספרים בכבוד חביריהם ותלמידיהם עי' גיטין ס"ז ועוד בכמה מקומות ועי' עירובין מקצת שבחו אומרין בפניו וכולו שלא בפניו, ומשום זה כתב רבנו לקמן בפ"ז דהאיסור לדבר בשבחו הוא רק בפני שונאו.

11 ולא בגנותו כלל. עי' כ"מ שציין לקדושין ע' ב' ושם אמרו כל הפסול פוסל ואינו מדבר בשבחא לעולם וצ"ב למה שייך זה למדות תלמידי חכמים עי' נדרים פ"א מפני מה ת"ח וכו' דקרו לאנשי חמרי עי"ש.

12 אם רואה שדבריו וכו' ואם לאו שותק. עי' שמות רבה פמ"א כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן וכו' נוח לו שלא אמרן.

13 כיצד לא ירצה חבירו בשעת כעסו וכו'. עי' בפרש"י ז"ל במשנה שם וכן משמע מפי' רבנו, אבל הראשונים ז"ל פרשו בזה טעמים אחרים.

« עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות ה׳:ו׳ עבודת המלך על משנה תורה, הלכות דעות ה׳:ח׳ »