אבי עזר, במדבר ג׳

1 נתונים, לעולם או הם ובניהם העומדים תחתם. .כי בכל מקום שנכפלו המלות במקרא מורים להפלגת התמדה, כמו מדהרות דהרות אביריושופטים ה, כב., או להפלגות הרבוי, כמו בארות בארות חמר בראשית יד, י. .וזה כונת הרב בצחות הקיצור:

1 והזר הקרב, ופרשת ואני הנה לקחתי גם היא דבקה וכו'.. ועיין פרשת וארא פסוק ויהי ביום דברשמות ו, כח, מה שכתבתי שם:

1 לקחתי מעלה גדולה.. כאשר מצינו במקרא לשון לקיחה כמו ויקח קרח להלן טז, א., לקחתם בדברים. וכל לשון לקיחה אשר אינו סובל לפי הוראת הפשט, צריך לפרשו באופן הקרוב ונאה לעינינו, וכאן הוראתו מורה על מעלה גדולה, ועל אהבה יתירה וחיבה, כטעם אשר לקח לו לבת אסתר ב, ט. .לכן אמרתי נכונים דברי הרב מה שכתב בפרשת בחוקותי כי הברכות מרובים על הקללות. כי הברכות נאמרים בדרך כלל. וכשתבדוק בכתוב ונתתי משכני בתוככםויקרא כו, יא .תראה נכלל בו כל הטובות, ואין ברכה למעלה ממנה. ועיין בהעלותך בפסוק והיו לי הלוים להלן ח, טו. .ותימא על מקור חיים שלא עלה פירושו לפי הפשט:

1 כי לי כל בכור, ביום הכותי טעמו זמן וכו'. .כי היה בחצות הלילה. לכן מפרש הרב שתיבת יום נופל הוראתו על זמן, וכן אתה עובר היוםדברים ט, א. .ועיין פרשת בהעלותך פסוק ביום הכותי וגו' להלן ח יז.:

2 לי יהיו וגו'. .הרב מטעים מלת יהיו. ולפי פשוטו נוכל לפרש, מאז הכותי כל בכור הקדשתי בכורי ישראל שיהיו לי. אבל מפרש לפי האמת כדמפרש ואזיל:

1 מכסהו, ומכסה מכסהו בכלל. .כמו שהוזכר בפרשת תרומה ועשית מכסה לאהל עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשיםעליו .מלמעלהשמות כו, יד, וזה שכתב הרב ומכסה מכסהו בכלל:

1 ונשיא נשיאי הלוי. .הא לך כלל גדול, כל מקום שנזכר שני שמות סמוכים משורש אחד הוראתם להפלגה גדולה, וכן שמי השמים דברים י, יז.:

1 ונסמכה מלת פדויי. .דעת הרב לפי שמצינו ברוב מקומות שנאמר המספר תחילה ואחריו הנספר, כמו שלשה אנשים בראשית יח, ב, שבעה שבועותדברים טז, ט., שלשים קרשים. ואם יבא הנספר קודם לא יבא בסמיכות, לכן תמה הרב שנסמך פדויי אל המספר, וגם בא לפניו. אבל כתב מצינו דוגמתו וכן שנת החמשיםויקרא כה, יא., ועוד בכמה מקומות במקרא, אם תחפשנה תמצאנה. ודברי מטוט רחוקים מפשוט: