1
פרק נ"ד נ"ה תורה. א וישלח יעקב מלאכים בראשית לב ד. חיילי מלאכים שלח, אלא ראה מה כתיב למעלה ויפגעו בו מלאכי אלהים, ויאמר יעקב כאשר ראם וגו' שם שם ב ג וישלח יעקב. זש"ה שאי סביב עיניך ישעי' ס ד, את מוצא מיום שיצא יעקב ממעי אמו, צפה הקב"ה שהיה מבקש עשו להרגו, ומסר הקב"ה ליעקב מלאכי השרת שהיו משמרין אותו, וכן דוד אומר יושב בסתר עליון וגו' כי מלאכיו יצוה לך תהלים צא א ויא. והיו מלאכי השרת משמרין אותו כל הימים שהי' בארץ ישראל, כיון שבא לצאת אצל לבן, נסתלקו הימנו אותן מלאכי השרת, ונמסרו לו אחרים, למה שהמלאכים המשמשין בא"י אינן משמשין ח"ל, וכן יעקב ראה אותן כשיצא חוץ מן אביו, שנאמר ויחלום והנה סולם וגו' והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו בראשית כח יב, לא הי' צריך לומר אלא יורדין ואח"כ עולין. שאין דרכן אלא לירד מלמעלה ואח"כ לעלות, ומה הוא עולים ויורדין, אותן המלאכים שהיו משמשין אותו בא"י על שבא לצאת ח"ל ראה אותן מסתלקין הימנו, וירדו מלאכים אחרים ושימשו אותו בח"ל, כיון שבא לחזור אצל אביו, אמר הקב"ה למלאכים הראשונים שהיו משמרין אותו בא"י אין אתם יוצאין לאפנ"טי פי לקראת של בני, משל לבן מלכים שהניח רומי וסנ"קליטין שלה ויצא לו, אצל הברב"ריין ומסר לו אביו לגיו"נות הרבה שישמשו אותו, אחר זמן כיון שבא לחזור מן ברב"רייא, אמר המלך לסנ"קליטין שלו, אין אנו יוצאין לאפנטי של בני, הרי הוא בא, והי' הבן מתירא לבא, כיון שתלה עיניו וראה לאביו וכל סנ"קליטין שלו שיצאו לקראתו, התחיל שמח, כך יעקב כשבא לחזור אצל אביו, אמר הקב"ה למלאכים הראשונים, נרד ונלך לאפנט"י של יעקב, יעקב שומע שעשו בא, התחיל מתירא, אמר לו הקב"ה תלה עינך וראה מי בא לאפנטי שלך, כד"א שאי סביב עיניך וראי ישעי' ס ד. מיד ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה בראשית לב ג, כמד"א וקרא זה אל זה ישעי' ו ג. ואמר להן הואיל שבאתם לקראתי לכו בשליחותי, וישלח יעקב מלאכים, ודוד צווח ואומר חונ' מלאך ה' סביב ליראיו תהלים לד ח.