אגרת השבת, השער הראשון; בראשית השנה

אמרו חכמי קדם כי שנת החמה בתוספת חלק ממאה ועשרים על רביעית היום הנוספת על הימים השלמים. וחכמי פרס אמרו כי התוספת חלק ממאה וחמשה עשר ביום. וחכמי כשדים אמרו כי התוספת חלק ממאה ושבעים ביום. וחכמי יון אמרו כי החסרון מרביעית היום חלק משלש מאות ביום. והאחרונים אמרו, והם רבים, כי החסרון חלק ממאה וששה ביום. ויש אומרים חלק ממאה ועשר ביום.

ואלה המוסיפים גם הגורעים קרובים אל האמת. כי שנת המוסיפים היא מנקודת הגלגל שמוצקו רחוק ממוצק הארץ. וזאת השנה קרובה ממחברת כוכב עליון אל מחברתו פעם שנית. והנכון להיות התוספת חלק ממאה וחמישים. וזאת היא שנת חכמי משפטי המזלות. ושנת הגורעים מנקודת מחברת העגולות הגדולות, או כפי מרחק השמש, וזאת היא שיצטרכו אליה כל האדם. והחסרון קרוב מחלק ממאה ושלשים ביום.

ובאה המחלוקת בעבור תנועת כוכבי גלגל המזלות. כי הקדמונים אמרו כי התנועה מעלה אחת במאה שנה. והאחרונים אמרו בששים ושש שנים. ויש אומרים בשבעים שנה. וכלי הנסיון עשוים בדרך קרובה, כי לא יוכלו לחלק המעלות על שניים במעשה ידי אדם. ויש אומרים כי בשתי נקודות המחברת שתי עגולות קטנות, על כן התנועה פעם עולה פעם יורדת. והנה אין יודע באמת שנת החמה. ועתה אשוב לחפש על שנת התורה.

אמר יהודה הפרסי כי שנות ישראל היו שנות החמה, בעבור שמצא המועדים בימים ידועים. כי הפסח באביב השעורים שמות לד יח, ושבועות בקציר שם לד כב, וסכות באסיף דברים טז יג. והנה מה יעשה, כי משה לא פירש כמה היא השנה? ומה יעשה במלת ״חדש״, כי מה יתחדש בשמש? והערלים, בעבור היות שנותם שנות השמש, ומצאו בשנה תמימה שנים עשר חדשי הלבנה, חלקו ימות השנה על שנים עשר להיות זה המספר קרוב מחדשי הלבנה, ועלה חדש אחד שלשים וחדש אחד שלשים ואחד.

גם אמר יהודה הפרסי כי שנות נח היו שנות החמה, בעבור שמצא ״בשנת שש מאות שנה לחיי נח״ בראשית ז יא בא המבול, ואחר כך אומר ״באחת ושש מאות שנה״ שם ח יג. על כן במספר החדש תוספת עשרה ימים, כי זה המספר קרוב לתוספת שנת החמה על שנת הלבנה. וזה המספר סותר דבריו, כי הנה הוא מודה כי החדש הוא ללבנה. ועוד אמר כי מצאה מנוח התבה אחר חמשה חדשים שם ח ד, וכתוב שהיו ״חמשים ומאת יום״ שם ח ג. והוצרך הגאון לשום תחלת שני נח מתשרי. ואין צורך, כי גם בחדשי שנת החמה יהיה המספר רב מהכתוב בשני ימים. ואלו היה נח מחשב שנות החמה, לא ייטיב ולא ירע. על כן נחפש שנת התורה ממשה או מפי הקדושים המעתיקים. והנה נחל מהם.

והנה מצאנו תקופת שמואל בלי תוספת או חסרון רביעית יום. והיתה בימיו קרובה אל האמת, ועשה חשבון עולה לתלמידים. כאשר עשה בברייתא, שלא חשב שבעים ושלושה חלקים שהם נוספים על שתי שלשיות שעה בחדש הלבנה. גם כתוב שתי תקופות הן, תקופת רב אדא בצנעא ותקופת שמואל בפרהסיא. וטעם שהיתה בצניעות בעבור משפטי המזלות, אם ידעו חכמיהם תקופת האמת.

והנה היום אין תקופת שמואל נכונה. והצל בכל יום בכל מקום לעד נאמן למשכיל. ועוד כתוב ״כי חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן, עברה לההיא שנתא ולא תיחוש לה״ ראש השנה כא א. והנה בשנה שעברה היתה תקופת ניסן בחשבון שמואל בחמשה ועשרים מניסן, והנה עברנו על דברי חכמינו. חלילה חלילה. רק עשינו החג במועדו. על כן תקופת רב אדא ישרה ממנה, כי לא תעבור תקופת ניסן המספר הנזכר.

ואין צורך היום לחשבון המועדים לדעת התקופה.

ועוד כי חשבונו מכחיש העבור, כי ישאר לפי חשבונו בכל מחזור שעה גם תפ״ה חלקים. ואין ראוי שישאר חלק אחד, כי לא יהיה מחזור שלם. גם כל חכמי הנסיון מודים כי תשע עשרה שנות החמה הם במספר מאתים ושלושים וחמשה חדשי הלבנה, על כן השבעה עבורים. והנה התחבר היום מן היתרון קרוב מחצי חדש. אולי יודיעונו אוהבי תקופת שמואל מה נעשה מהם.

ועוד כי חָלַק הארבע התקופות בחלקים שוים, וככה הם בגלגל השמש. ואיננו כן כנגד גלגל המזלות, בעבור שמהלך השמש משתנה כפי היותה קרובה או רחוקה ממקום הגבהות. והנה הולכת מרגע השתוות היום עם הלילה, שהיא תחלת התקופה, עד היותה בסוף צפון, שהוא ראש המזל המתהפך, ואז יהיה סוף התקופה והיום הארוך, יותר מארבעה ותשעים יום ושעות רבות. וקרוב מזה המספר התקופה השנית. והנה השתים הנשארות הם כמו מאה ושבעים ושבעה ימים. וזה אמת בראיות גמורות.

והנה מה תועלת יש לסופרים תקופת שמואל? ואלו היתה מחלקתו נכונה, מה תועיל לאנשי זה האי לדעת שעת התקופה, כי היא על ירושלים? כי השמש זורחת עליהם לפני שתזרח על זה האי כארבע שעות ישרות. וקדמונינו מודים בדבר זה, שאמרו ״מחדתא״ ו״מעתיקא״, ״לדידן״ ו״לדידהו״ ראש השנה כ ב.

ועוד נחשוב כי התקופה על האי הזה. והנה היתה תקופת ניסן בתחילת הלילה, והנה תקופת תמוז תהיה אחר שבע שעות ומחצה. ואין הלילה באי הזה רק שבע שעות, והנה התקופה תהיה אחר זרוח השמש. וכל האומר כי התקופה על השעות המעוותות, שהם שתים עשרה ביום גם בלילה, תקוה לכסיל ממנו. כי איך יתכן להיות קשת מדתה בגלגל המישור מאה וחמש מעלות כקשת מדתה מאתים וחמשים וחמש מעלות.

על כן חושבים המחשבים, בעבור שיעלו בכל מקום ששה מזלות בכל יום, כי המזל עולה בשתים שעות. וזה כזב ותהו. כי לעולם לא יעלה מזל מן המזלות בכל הארץ בשתי שעות, אפילו במקום הקו השוה שהיום והלילה שוים לעולם, ואף כי בכל מקום שיש לו מרחק רב מהקו. והנה מזל טלה באי הזה עולה בפחות חמישית משעה ישרה, ומזל אריה עולה בשלש שעות פחות כמעט. ומכיר צורות הגלגל יראה זה בעינו. גם בלבנה בהיותה בראש החדש במזל מאזנים. גם כל אדם יוכל לראות הדמיון בעגול הנחשת כשהוא כדור וכאשר איננו כדור. ועל כן כל פתי שידע תקופת שמואל ושמות המזלות וחנכ״ל שצ״ם, מחשב בלבו שהוא מחשב בתקופות ובמזלות, והוא לא שמע שמועת החכמה, אף כי יריח ריחה או יטעם טעמה.

והנה התורה לא הצריכתנו לדעת מתי היא התקופה ויומה, אף כי שעתה. ושאלה היתה לפני הרב האיי למה נהגו ישראל הדרים במערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה. והשיב כי נחוש בעלמא הוא. בעבור שהיא תחלת השנה או תחלת רביעתה, לא ירצו לשתות מים שימצאו חנם. על כן יאכלו בה כל מתוק להיות שנתם מתוקה. ואני אומר מתוקה שנת העובד השם הבוטח בו לבדו. והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה. ודבר הניפוח הוא שיחת הזקנות.

ועתה אדבר על תחלת השנה. ואומר בתחלה כי כל עגול אין לו ראשית, רק ברצון איש ואיש. אכן ראשית שנת כל אדם מרגע הולדו, ובשוב השמש אל הנקודה הראשונה שהיתה שם בתחלה תעלה לו שנה תמימה. וראשית תקון מהלך השמש ממקום הגבהות. וראשית תקון המשרת מרגע מחברתו עם השמש, כי אז יהיה המשרת בגבהות גלגלו הקטן. גם הלבנה תהיה בגבהות גלגל המוצק. ואלה הראשיות אינן צריכות לכל אדם.

על כן אמרו חכמי התולדת כי האמת להיות ראשית השנה מנקודת המחברת אשר משם תחל השמש להיות קרובה אל הארץ הנושבת. וזו היא תקופת רב אדא. רק היא על המהלך האמצעי, ותקונה קרוב. וזאת היא ראשית שנת יודעי בינה לעתים לדעת המעשים. גם זאת תחלת שנת היונים הראשונים. וזאת היא תקופת ניסן. והפרסים יחלו שנתם מתקופת תמוז, והכשדים מתקופת תשרי, והנוצרים מתקופת טבת. רק השבוש בא להם בעבור כי מספר שנת החמה בחשבונם איננו נכון.

וכאשר נחפש לדעת שנת התורה, מצאנו כתוב ״החדש הזה לכם ראש חדשים״ שמות יב ב, והוא ראשון לחדשי השנה. וכתוב ״היום אתם יוצאים בחדש האביב״ שם יג ד, וכן ״שמר את חדש האביב״ דברים טז א. והטעם כי חשבון ישראל בחדשי הלבנה, והנה החדש שימצא אביב בארץ ישראל הוא ראשון לחדשי השנה. וראש החדש ראשית השנה, עברה התקופה או לא עברה. רק שיש לבית דין לשמר שיעשה הפסח והאביב נמצא, בעבור תנופת העמר. וברוב השנים דבק האביב בתקופה. ויש פעמים שירחק מעט בעבור רוב הגשמים או שתהיה שנת בצרת.

והנה תחלת שנת ישראל על פי בית דין, כאשר הוא כתוב ״ויועץ המלך״ דברי הימים־ב ל ב חזקיהו. והנה עִבֵּר השנה לעצת בית דין, והפסח שעשה היה בחדש הראשון. והשם הנכבד קבלו בראיות ברורות. רק שגג שגגה קטנה, שלא עִבֵּר השנה ביום שֶעָבַר לפני החדש הראשון, וזהו ״עבר ניסן בניסן ולא הודו לו״ משנה, פסחים פרק ד הלכה ט.

וכאשר יבא חדש לבנה פעם אחרת בימי האביב בארץ ישראל, אז תעלה שנה אחת, בין שתהיה השנה שנים עשר חדש או שלשה עשר. על כן לא קראו בלשון הקדש חדש האביב ״ניסן״ רק ״ראשון״. וככה כל החדשים. על כן לא תמצא בעשרים וארבעה ספרים שמות החדשים הנודעים היום, שתחילתם ניסן, רק בספרי בני הגולה. והנה ראשית שנת ישראל איננה מיום התקופה, רק מיום ראש חדש הלבנה. ואחר שידענו כי זה ראשון, נעשה המועדים בחדש השביעי ממנו. כי אם היה הפסח בימי אביב השעורים, יבא חג שבועות בקציר וסכות באסיף.

ועוד מצאנו כתוב בסכות ״תקופת השנה״ שמות לד כב, וכתוב ״בצאת השנה״ שם כג טז. והנה יום צאת השנה שעברה תכנס השנה הבאה. ומצאנו כתוב כי צוה ה׳ מצות הקהל לקרא כל התורה בחג הסכות בשנת השמיטה דברים לא י-יג, וכתוב ״למען ילמדו״ שם לא יב. ואיננו נכון להיות זה אחר חצי השנה. ואל יקשה בעיניך מלת ״מקץ שבע שנים״ שם לא י, כי הנה כמהו ״מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו״ ירמיה לד יד. כי שנים קצוות יש לכל דבר, והנה יש לו ראשית וסוף. והיתה תחלת שנת השמיטה בתשרי, שהוא החדש השביעי, בעבור כי אז יחל חצי השנה שהזריעה תהיה בו. וככה כתוב בשנת השמיטה ״לא תזרעו״ ויקרא כה ד, ועוד ״וזרעתם את השנה השמינית״ שם כה כב.

ואפרש לך ״ועשת את התבואה לשלש השנים״ שם כה כא. דע, כי רגע נשאר ביום התורה חשוב כמו יום. ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ שם יב ג, והנה הנולד ביום ששי לפני בוא יום השבת חצי שעה, הוא נמול בקר יום הששי, והנה לא עלו לו מעת לעת שבעה ימים שלמים. וככה יום בשנה חשוב שנה. והנה יש מי שיספור אותה, ויש מניחה על השלימה. והנה כתוב ״תשאו את עונותיכם ארבעים שנה״ במדבר יד לד, וזה המעשה היה בשנה השנית, והשם לא יעניש לפני העון. על כן מספר הארבעים הוא שלא עברו את הירדן עד ״בעשור לחדש הראשון״ יהושע ד יט בשנת אחת וארבעים. והפך זה ״אכלו את המן ארבעים שנה״ שמות טז לה. ובמקרא ה״שבע עשרה״ מלכים־א יד כא היא ״שנת שמנה עשרה״ שם טו א, גם ״תשע עשרה״ ירמיה נב יב, ראה שם נב כט. ״ובשנת אחת עשרה״ מלכים־ב ט כט, ו״בשנת שתים עשרה״ שם ח כה. ואחזיהו מלך ״בשנת שבע עשרה ליהושפט״ והוא מלך שנתים מלכים־א כב נב, ומלך אחריו יהורם אחיו ״בשנת שמונה עשרה ליהושפט״ מלכים־ב ג א. וככה רבים.

והנה ״ועשת את התבואה לשלש השנים״ ויקרא כה כא, האחת חצי השנה הששית, וכל השנה השביעית, וחצי השנה השמינית, כי ״עד בא תבואתה״ דבק עם ״השנה השמינית״ שם כה כב, כאלו הוא כתוב ״וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד בוא תבואתה, ותספיק לכם עד בוא השנה התשיעית״.

וכמוה ״מיום הראשון עד יום השביעי״ שמות יב טו איננו דבק עם הקרוב אליו, רק עם ״כל אוכל חמץ וגו׳״ שם הרחוק. וככה ״וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים״ שם יד ל — וירא ישראל, על שפת הים, את מצרים מת. כי ״ירדו במצולות כמו אבן״ שם טו ה, וכתוב ״תבלעמו ארץ״ שם טו יב. וככה ״לבא מפניך במצור״ דברים כ יט דבק עם ״ואותו לא תכרות״ שם. ורבים ככה.

והיובל הוא ״שבע שבתות שנים״ ויקרא כה ח. ותחלת היובל מיום הכפורים, וכן כתוב ״ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם, וקדשתם את שנת החמשים שנה״ שם כה ט-י. והנה תחלת שנת השמטה כמו תחלת שנת היובל. ואל תשתומם בעבור שלא החלה השנה מיום הזכרון, כי אם חשבנוהו שהיה ראש חדש ניסן ביום תקופת האמת, צריכה התקופה השלישית באמת להוסיף כעשרת ימים, בעבור תוספת מהלך שנת החמה על שנת הלבנה. גם בעבור היות מהלך החמה מתמהמה. על כן היתה ראשית השנה ביום הכפורים או בסכות.

ודע, כי אין ללבנה שנה, כי היא תקיף כל המזלות בעשרים ושבעה ימים ושלישית יום. ובעבור כי שנים עשר חדשי הלבנה קרובים משנה תמימה, נקראת ״שנת לבנה״. ובה יחשבו הישמעאלים. על כן יבאו מועדיהם, פעם בקיץ פעם בחרף. ושנות ישראל תהיינה שוות בכל תשע עשרה שנה לשנות החמה באמת. והנה חשבון ישראל לבדו הוא האמת.

ודע, כי אין בחשבון הכשדים אדר שני, כי חדשיהם אינם חדשי הלבנה, רק חלקים שנים עשר בשנת החמה. וכתוב ״בחדש הראשון הוא חדש ניסן״ אסתר ג ז, פירושו ככה: כן היה בשנה ההיא, כי בשנת העבור יהיה חשבון החדש הראשון באדר באייר. על כן אין נכון לתרגם ״בראשון״ יואל ב כג — ״בניסן״, רק בעבור שיבינו אנשי הדור.