ספר שושנה א׳

1 איש היה בעיר בבל ושמו יהויקים:

2 ויקח לו אשה שושנה בת חלקיהו והיא היתה יפת תאר ויראת אלהים:

3 כי אבותיה היו ישרי לב וידריכוה בדרכי תורת משה:

4 ויהויקים היה עשיר מאד ויהי לו כרם חמד אצל ביתו וכל התאספו אליו כי נכבד היה מכל אנשי העיר:

5 ויהי בשנה ההיא ויקימו שנים מזקני העיר לשופטים על העם:

6 והם היו מן האנשים אשר אמר יי עליהם מבבל יצאה הרעה ומזקניה שפטי העם:

7 ויבאו מדי יום ביומו אל בית יהויקים וכי היה לאיש דבר בא אליהם:

8 ויהי בעת הצהרים וכל איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה:

9 ויראו הזקנים את האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאווה:

10 וייהפך לבבם ותחת נשוא מרום עיניהם נשאו את עיניהם אליה ולא זכרו תורת ה ומשפטו:

11 וגם כי חיצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא גילו את אהבתם איש אל אחיו כי התבוששו וכל אחד חשב לחללה:

12 וישקדו יום יום על דלתי הכרם ללכת אחריהם ולהביט אליה:

13 ויאמרו איש אל רעו נשובה נא אל בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים:

14 ויהי אחרי לכתם ואחרי היפרדם איש מעל אחיו ויפן כל אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדיו:

15 וכאשר שאלו איש את אחיו לאמור מה זאת ויתוודו את תשוקתם הרעה ויועצו יחדיו וישימו מועד לארוב לה בהיותה לבדה:

16 ויהי היום והם במארב ותבוא שושנה כדרכה לרחוץ בכרם כחום היום ושתי נערותיה איתה:

17 ואיש לא היה בכרם זולתי שני הזקנים אשר התחבאו לארוב לה:

18 ותאמר שושנה אל נערותיה קחנה לי שמן ובורית וסגורנה הכרם עד כלותי לרחוץ:

19 ותעשינה הנערות כאשר בקשה ותסגורנה הדלת בעדה:

20 ולא ראו את האנשים כי התחבאו:

21 הנה הלכו והנה שני הזקנים הגיחו מן המחבוא וירוצו אל שושנה ויאמרו:

22 הנה הכרם נעול ואין פה איש לראות ונפשנו חשקה בך לכן הבה נא ונבוא אליך:

23 ואם מאן תמאני לשמוע בקולנו העד נעיד עליך כי ראינו איש עמך בכרם ולכן שלחת את הנערות מאיתך:

24 ותאנח שושנה ותאמר אויה לי כי צר ומצקו סבבוני יחד:

25 אם אעשה את חפצם בת מות אנוכי ואם אחדל מי יצילני מידם:

26 אפס טוב לי לנפול בניקיון כפי בידי אדם מחטוא לאלוהים:

27 ותשא שושנה את קולה ותצעק ויצעקו גם הזקנים לקראתה:

28 וירוץ האחד אל הדלת ויפתח:

29 ואנשי הבית שמעו את קול צעקתה וירוצו אל הכרם לראות מה זה נעשה:

30 ויהי כי הוציאו הזקנים עליה את דיבתם רעה ויתבוששו העבדים כי מיום היוולדה לא נשמע כזאת עליהָ:

31 ויהי ממחרת בהיקבץ העם בית יהויקים בעלה ויבוא גם שני הזקנים ויוציאו עליה שם רע למען שפוט אותה משפט מוות:

32 ויאמרו אל העם שלחו נא והגישו את שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים אלינו:

33 וישלחו אליה להביאה ותבוא היא ואבותיה עם בניהם וכל משפחתה:

34 ושושנה הייתה טובת מראה רכה וענוגה:

35 ויצוו הרשעים האלה להסיר הצעיף מעל פניה למען התענג עוד בהוד מראיה:

36 וכל מוׂדעֶיהָ וכל הניצבים עליה בכו בְּכי גדול מאוד:

37 ויקומו שני הזקנים ויתייצבו בקרב העם וישימו את ידיהם על ראש שושנה:

38 והיא בכתה במר נפשה ותישא עיניה השמימה כי בטח לִבָּה בה':

39 ויענו הזקנים ויאמרו הנה התהלכנו שנינו בכרם ותבוא שושנה ושתי נערותיה איתה:

40 ואחרי כן שלחה את הנערות מפניה ואת הכרם סגרה:

41 ויגש אליה עלם אשר נחבא בגן וישכב עמה:

42 ויהי כי ראינו בפינת הגן את הנבלה הזאת וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו:

43 אפס לא היה לאל ידנו לתפוש את העלם כי חזק היה ממנו ויפתח הדלת וימלט:

44 ויהי כי החזקנו בה ושאלנוהָ לאמור מי הוא העלם ותמאן להשיב לנו דבר:

45 ועתה עדים אנחנו בדבר הזה:

46 ויאמן העם אל דברי הזקנים השופטים וישפטו אותה משפט מוות:

47 ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר:

48 יי אלוהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה:

49 ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו עלי:

50 ועתה הנני הולכת למות גם כי ניקיתי מן הפשע אשר בדו מלִבָּם הרע:

51 וישמע אלוהים את נאקתה וייעתר לה:

52 היא מוצאת למות וה' העיר את רוח נער רך ושמו דניאל ויישא את קולו ויאמר:

53 נקי אנוכי מן הדם אשר יישפך:

54 ויפן כל העם וישאלוהו מה זה הדבר אשר דיברת?:

55 ויתייצב דניאל בקרב העם ויאמר:

56 שמעו נא בני ישראל הסכלתם עשה להרשיע בת ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר:

57 שובו נא אל בית המשפט וראיתם כי שקר ענו בה האנשים האלה וימהרו כל העם וישובו:

58 ויאמרו הזקנים אל דניאל שב נא בתוכנו והַשׂכילֵנו אתה אם שָׂמְךָ אלוהים לאיש מוכיח ושופט:

59 ויען דניאל ויאמר ייפרדו נא שני העדים איש מעל אחיו ואשאל איש איש לבדו:

60 ויהי אחרי היפרדם ויקרא לראשון ויאמר אליו: הזקן בימים ובפשעים כעת יחולו על ראשך:

61 דע נא כי משפט עוול שפטת והצדקת את הרשע והרשעת את הצדיק אף כי אמר אלוהים "ונקי וצדיק אל תהרוג":

62 ועתה אם ראיתָ את אשר דברת הגד לי את שם העץ אשר מצאת שניהם תחתיו. ויען ויאמר תחת אַלָה:

63 ויאמר דניאל יִתֶנְךָ ה' לאלה ומלאכוֹ יצווה לָךְ להכריתֶךָ:

64 וישלח אותו מעל פניו ויצַו להגיש את השני ויאמר אליו בן כנעני אתה ולא בן יהודי:

65 הן יְפִי האישה השיאך ורוח זנונים הפך לִבֶּךָ:

66 ככה היו מעשיכם כל הימים לזנות את בנות ישראל ומִיִרְאָתָן אתכם הִטיתֶם אותן לכל חֶפציכם:

67 זולתי בת יהודה הזאת אשר לא שמעה לקול תַזנוּתֶךָ:

68 ועתה הגד לי את שם העץ אשר ראית שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלון:

69 ויאמר דניאל השקר יכסה פניך קָלון רְאה כי מלאך ה' ינופף חרבו עליך להשחיתֶך:

70 וישמע כל העם ויישאו את קולם להודות לה' המושיע לכל המייחלים לחסדו:

71 ויקומו כולם על שני הזקנים אשר נלכדו באִמרֵי פּיהֶם על יד דניאל כי שקר ענו בשושנה:

72 ויעשו להם כמשפט תורת משה "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו":

73 ויהרגו אותם וינצלו ביום ההוא מִשפוֹך דם נקי בישראל:

74 וחלקיהו ואשתו נתנו שבח והלל לה' על דבר בִּתם כי לא נמצא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר:

75 וכן עשה יהויקים בעלה וכל משפחתו:

76 ויהי דניאל גדול ויקר בעיני העם מיום ההוא והלאה עד יום מותו: