תרומת הדשן, מפתחות לחלק ראשון

1 א טעם למה אנו נוהגין להתפלל ערבית כ"כ זמן רב קודם צ"ה:

2 ב אם רשאי לענות מודים עם הציבור באמצע פרשה של ק"ש או באמצע הברכה:

3 ג המתפלל פסוקי דזמרה או ברכות של ק"ש והצבור קורין שמע אם צריך להפסיק ולקרות פסוק ראשון של ק"ש עם הציבור:

4 ד מי ששהה להתפלל תפלת מנחה בע"ש עד לאחר שענו הקהל ברכו היאך יתפלל תפלת מנחה:

5 ה הוצרך להתפשר עם ב"ח לפני שרים ועבר זמן תפלת מנחה אי חשיב אונס כה"ג ויתפלל ערבית שתים או לאו:

6 ו מי שהוא בדרך והגיע שעת המנחה והוא קרוב למלון בעיר בלי יושב יהודי אם טוב שיתפלל בשדה או להמתין עד המלון:

7 ז האוכלים סעודת חתן וכלה ובאמצע הסעודה הגיע שעת המנחה אם פטורים הם מתפילת המנחה:

8 ח אם יחיד רשאי לומר י"ג מדות:

9 ט הקורא הלל בר"ח אם צריך לחתום בברכת יהללוך:

10 י כובעים שהם קלועים מקש אם חשיב כיסוי הראש לענין תפלה והזכרת השם וכן אי מהני הנחת ידו על הראש:

11 יא הרוצה להתפלל תפלת י"ח בשעה שהש"ץ מתפלל איך יתנהג:

12 יב העומד בין גאול' לתפילה אם רשאי לענות קדושה או ברכו ואיש"ר:

13 יג אם הש"ץ צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו קודם שיתחיל עושה שלום או אם יאמר בתוך פסיעותיו:

14 יד מי שהתפלל ערבית או מנחה בשבת ושכח שהוא שבת והיה בדעתו להתפלל אתה חונן ותכף שאמר תיבת אתה נזכר שהוא שבת וצ"ל אתה קדשת או אתה אחד אם יכול לצרף תיבת אתה לתפילת שבת או אם צ"ל ברכת אתה חונן עד גמירא כמי שמתחיל בשבת בשאר ברכות דחול:

15 טו התחילו להתפלל ביו"ד ואחר הקדושה הלכו להם מקצתם אם רשאים לגמור תפלתם ולהתפלל סדר קדושה וקדיש:

16 טז טעם למה אין אנו נזהרין כשאדם רוצה להתעטש בשעת תפלתו להרחיק ד"א ולומר רבון כמו שסדרו חכמי התלמוד:

17 יז אם רשאי לקחת תפילה או מחזור בידו בשעה שהוא מתפלל להתפלל בהן אי דמיא לתפילין דאסור או לאו:

18 יח אם רשאי אדם לילך מבהכ"נ כשהתפלל עד ב"ש לעשות צרכיו ואח"כ יחזור לבהכ"נ להתפלל:

19 יט כשחל ר"ח אב בשבת במה אי מפטירין הפטרה דר"ח או שמעו:

20 כ טעם על מה שנהגו לדלג מנביא לנביא ולהפטיר כשחל חתונה בחנוכה או בד' פרשיות בשני הפטרות:

21 כא מומר האיך קורין לבנו לס"ת:

22 כב באיזה פרשה אמרו דאין משיירין בה פחות מן ג"פ. אי ר"ל פרשה פתוחה או אפי' בסתומה:

23 כג אם חייב אדם לומר פרשיו' י"ט וד' פרשיות שנים מקרח וא' תרגום:

24 כד טעם למנהג בני אושטריי"ך שנהגו שהקהל אומרים פרשת השירה ועשרת הדברות מחומשים שלהן ואין הש"ץ חוזר וקורא אותה בס"ת:

25 כה כהן שיש לו מום בידיו כמה זמן יהיה בעיר ויקרא דש בעירו שיוכל לישא כפיו:

26 כו אם רשאין הכהנים בדוכנן לעשו' בכל פסוק ופסוק ניגון בפני עצמו:

27 כז הרואה חלום ואומר רבון העולמים בשעת עליית הכהנים לדוכן צריך לדקדק לאומרו ממש בסוף כל פסוק או לא:

28 כח יחיד צריך לכוון רגליו בשעה שאומר קדושה עם הש"ץ:

29 כט קונפי"טו הנעשה מפירות האילן אם מברכין עליו שהכל או בפ"ה:

30 ל מי שרוצה לשתות יין מבושל בתוך הסעודה ואוכל נמי מיני תרגימא האיך יברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה:

31 לא מי שרוצה לשתות שלא בתוך הסעודה ורצונו לאכול קודם דבר שממתיק לו השתייה אם צריך לברך על אותו הדבר שאוכל:

32 לב בעל הבית שדעתו לאכול כל הסעודה פת של נכרי' שהיא נקיה ומונח על השלחן ג"כ פת של ישראל שאינ' נקי' על איז' מהן יבצע:

33 לג מי שבירך שהחיינו על הענבים אם צריך לחזור ולברך שהחיינו על התירוש וכן בגודגדניות ואמרעלי"ן:

34 לד ברכות הטוב והמטיב דמברכין על שינוי היין מתי מברך אותו:

35 לה הרואה לבנה בחדושה בימי החול ואינו רוצה לקדשה עד מוצ"ש אי שפיר הוי למעבד הכי:

36 לו עני המתקן לו חלוק חדש אם צריך לברך שהחיינו:

37 לז אם ספק לא' או שכח לילה אחת לספור העומר האיך יעשה בשאר הלילות עם הברכה:

38 לח מי ששכח על הניסים בבה"מ ונזכר בבונה ירושלים אם צריך לחזור לברכת הודאה:

39 לט בחורים העושים תקנה שלא לדבר בברכת המזון אי רשאים לתקנו רק עד אחר בונה ירושלים שהוא סוף ברכה דאורייתא:

40 מ תלמיד הרוצה לצאת ממדינתו כדי ללמוד לפני רב אחד בוטח בו שיזכה ללמוד הימנו ואביו מוחה בו שלא ילך. הישמע לאביו:

41 מא אם מותר ללכת לבית המרחץ או לבה"כ מתוך הלכ' שאינה פסוק':

42 מב הא דאמרינן שתה רביעית יין אל יורה אם הוא שייך ג"כ ביינות שלנו:

43 מג תלמיד הרואה את רבו שרוצה לאכול דבר האסור מדרבנן אם צריך למחות בידו:

44 מד איך מצייצין טלית של משי:

45 מה האיך מתקנין טלית קטן אם בבית הצואר חציו מלפניו וחציו מלאחריו או אם תולה אותו ברצועה מלפניו והאיך יעשה הברכה על טלית קטן:

46 מו אם רשאין לתפור במשי סביב הנקב שתחובין בו הציציות:

47 מז רצועות של תפילין שנפסקה איך נוהגין לתופרה ובאיזה חוטין תופרין אותה:

48 מח אם מותר להעביר קולמוס על אותיות שבתפילין שנמחקו קצת כדי שלא ימחקו לגמרי:

49 מט תפילין שנתקנו בקשר להניח כמנהג בני אושטרייך ואחד רוצה לתקנם ולהפוך הקשר כמנהג בני רינו"ס אם יש קפידא בהנחת הפרשיות בבתים:

50 נ תפירה של ס"ת שנקרעת רובה ומחוברת עדיין בה' או בו' תפירות אם היא כשירה:

51 נא ס"ת שנתפרה במשי אם היא כשירה:

52 נב האיך נותנין ראש המזוזה לצד פני הפתח או לצד חוץ:

53 נג האיך מערבין בשבת השלשי"ן ושאר מיני טבול:

54 נד איסור שנתערב בהיתר מותר לשער בשבת אם יש ששים בהיתר נגד האיסור:

55 נה אם מותר בשבת לטבול במלח כמה חתיכות צנון ולהניחם לאוכלן אחר כן זו אחר זו:

56 נו מי שאינו יכול ללעוס יפה בשיניו אם יכול לחתוך הבשר דק דק בשבת כדי שיאכלנו אח"כ:

57 נז חתיכות דגים או בשר המונחים בקערה ורוצה לאכול מקצתם ולהניח מקצתם איך יברור אותם:

58 נח דליקה שנפלה בשבת אם שרי בר ישראל לכבות הדליק' בזמנינו:

59 נט אם רשאין לנעול החלון בשבת כדי שלא יכבה הרוח את הנר:

60 ס כשמברכין ספירה בלילי שבת ויו"ט בבה"כ מברכין וסופרין קודם קידוש שמקדש הש"ץ על היין או לאחריו:

61 סא אם מותר לספר שמועות בשבת מענייני השרים ומלחמותיהם:

62 סב אם מותר להקיש באגודל ואמה שבאצבעותיו לשחק בו לתנוק:

63 סג אם מותר בשבת לרמוז באויר באצבעותיו כעין אותיות:

64 סד סכין הנתחב מע"ש בכותל של עץ או בדף שאינו מחובר אם מותר להוציאו משם בשבת:

65 סהאם רשאי לפתוח ולסתור התנור השרוק בטיט כדי להוציא החמין:

66 סו אם מותר בשבת להניח שפחה נכרית החמין על התנור בבית החורף בבוקר קודם שמחממת את התנור:

67 סז מי שיש לו בתיבתו שקין עם מעות אם מותר להניח עליהם חגורות או שאר חפצים של כסף ולשוב ליקח מעליהם:

68 סח אם מותר בשבת להסיר הפרוכת שלפני אה"ק ולפרוס אחר במקומו:

69 סט מי ששכח מעות במתג המטרון שקורין קפיא"ן ציפפיל אם שרי לטלטל הקפ"א ועוד המעות בציפפיל:

70 ע אם יש חשש איסור לטלטל תפילין בשבת או ביו"ט:

71 עא ספסל ארוך שנשמט אחד מרגליו אי שרי לטלטלו ולהניחו באותו צד שנשמט על ספסל אחר:

72 עב שבות שמקילין בו בשבת במקום מצוה אם יש להקל נמי בו משום כבוד אורחים:

73 עג הכשר מבוי שנפלה בשבת אם מותר לטלטל באותו מבוי באותו שבת:

74 עד טעם ויישוב על המנהג שנוהגין לעשות הלחיים מסיד מחוי:

75 עה פרדס גדול יותר מבית סאתים מוקף חומה אבל לא הוקף לדירה אם יש למצא היתר בקלות לטלטל בתוכו:

76 עו הדר יחידי בעיר ובא יהודי אחר דרך אקראי לשם ונתאכסן בבית נכרי בשבת אם אוסר על הבעה"ב לטלטל בעיר באותו שבת:

77 עז מי שיש לו פרדס יפה חוץ לתחום וחפץ ללכת שם ביו"ט ע"י עירוב כדי לטייל אי חשיב כה"ג לדבר מצוה:

78 עח דורון שהובא לישראל ביו"ט ויש בו חשש צידה או מחובר אם מותר ביו"ט שני לישראל אחר:

79 עט בצים שקונים מן הנכרי ביו"ט שלאחר השבת והנכרי מסל"ת שנולדו זה ב' או ג' ימים אם יש לסמוך עליו להתיר הבצים:

80 פ מי שקנה בשר שחוט בערב יו"ט אם מותר למולחו ביו"ט:

81 פא פתילה שלא הודלקה בע"ש ונדלקה בשבת וכבתה אם מותר להדליקה ביו"ט שאחר השבת:

82 פב מת ביו"ט ראשון ואשתהי איך עושים עם קבורתו וטהרתו:

83 פג נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט מרחוק חוץ מי"ב מיל ואין בו חשש צידה ומחובר אם מותר לאכלו ביו"ט שני הוא או אחר:

84 פד בשר שנשחט בעיו"ט אם מותר לנקרו ביו"ט:

85 פה ציבור שרצו לשלוח אחר רב או ש"ץ אם שרי לכתוב בחוה"מ כדי שיבא אחר המועד:

86 פו מי שהמיר דתו ובא לטהר בתוך המועד אם מותר לגלח לו שערו כדי להטבילו ולהכניסו בדת אמת:

87 פז אם מותר לתפוש המחט דרך שינוי בידו ולתפור בחוה"מ:

88 פח אם מותר לכבס בחוה"מ סדינים קטנים שמלפפין בו התינוק:

89 פט אם מותר לסכך סוכה על קורות הבית הקבועין במסמרים:

90 צ אם מותר להשים סולמות למעלה על הסוכה כדי לסכך עליהם:

91 צא אם מותר לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקושרם בדבר שמקבל טומאה:

92 צב מי שצר לו המקום בסוכה שכשרוצה לישן בתוכה לא יוכל לפשוט את רגליו אי מיקרי כה"ג מצטער או לאו:

93 צג אם כבו הנרות בסוכה בליל שבת ויש לו נר בבית אם מותר לצאת מן הסוכה ולאכול בבית במקום הנר:

94 צד קטן שאין לו אב ואין צריך לאמו אם הוא חייב בסוכה:

95 צה ירדו גשמים בליל שני דסוכות אם צריך לאכול תוך הסוכה:

96 צו האיך אנו נוהגין בדין נחלקו התיומות בלולב:

97 צז איך נוהגין בניענוע הלולב:

98 צח כשמקיפין הבימה עם הלולב באיזה צד ראוי לפנות ולהקיף:

99 צט אתרוגים שיש להם נקבים הנעשים בשעת גידולן באילן מחמת הקוצים אם הם כשרים:

100 ק המברך בחוה"מ בלולב ואתרוג חבירו בלא רשותו אם יוצא י"ח:

101 קא אכסניא שהוא נשוי אם רשאי להדליק נר חנוכה בברכה:

102 קב בע"ש כשמדליקין נ"ח מבע"י וכבתה קודם קבלה שבת אם זקוק לה לחזור ולהדליק:

103 קג נ"ח שנתערב בב' שמשים אם שרי להשתמש בכולן ע"י ביטול ברוב:

104 קד נרות חנוכה של בהכ"נ אם מדליקין אותן בין מזרח למערב או צפון ודרום:

105 קה אם רשאין להדליק נ"ח בפמוטות של נחושת שלנו:

106 קו באיזה צד מתחילין להדליק הנרות אם בנר שהוא לצד ימינו או לצד שמאלו:

107 קז הרוצה להדליק נר של חול מנר של מצוה כדי להדליק בו נר מצוה אחרת ויש לחוש שיכבנה הרוח קודם שיגיע להדליק הנר של מצוה אי שרי כה"ג:

108 קח היישובים שאין להם מנין בעירם ורצונם לבא אל הקהילות בפורים אם חייבים להקדים ביאתם כדי שיהיו בקהל גם בקריאת פרשת זכור:

109 קט מי שהוא אנוס קצת אם רשאי לשמוע מקרא מגילה בי"ג מבע"י:

110 קי טעם על המנהג שנוהגין לעשות רוב סעודת פורים בלילה:

111 קיא מי ששולח לרעהו בפורים כלים או שאר תחבולות אם יוצא בו ידי משלוח מנות:

112 קיב אם מותר בפורים לתפור או לצייר לצורך פורים:

113 קיג אם רשאין להשהות בפסח מיני קטניות שנפל עליהם מים וקרוב לודאי שנתחמצו:

114 קיד הנוהגים לברור החטים לפסח איך יבררו אותן:

115 קטו כששואבים מים למצות אם צריך ליזהר שלא להוליכן מגולים מן הנהר אל הבית:

116 קטז כשמכבסים השקים לצורך קמח של פסח אם צריכין להתיר התפירות והטלאים:

117 קיז אם צריכין ליזהר שלשים יום לפני הפסח שלא לטוח שום דבר בבצק כמו קרמים לפני החלונות:

118 קיח אם רשאים להוליך על הסוס שק הקמח בלי שישים דבר תחתיו:

119 קיט איזה מיני מרקחת שמותרין להשהות בפסח:

120 קכ אם מותר לתת לנכרי חמצו קודם הפסח אע"פ שיודע בודאי שהנכרי יחזיר לו משלם לאחר הפסח:

121 קכא ד' שעות שאוכלין חמץ בע"פ מתי מתחילין למנות:

122 קכב אם שרי ללוש העיסה תחת הרקיע סמוך לערב אצל הכותל ממש בצד מערב דליכא למימר דשמש לשם:

123 קכג אם שהה הבצק מעט בלי מתעסקין וחזרו והתעסקו בו ואח"כ שהה מעט עד שבהצטרף השהיות יהיה יותר ממיל אם יצטרפו השהיות או לאו:

124 קכד אם לשה העיסה רכה מאד אם מותר להוסיף קמח בעיסה:

125 קכה אם מותר להאכיל מצות לקטן בע"פ:

126 קכו ע"פ שחל להיו' בשבת אם מתענין הבכורי' או באיזה יום מתענין:

127 קכז מצה שנכפלה בתנור בשעת אפייתה מה דינה:

128 קכח האיך נוהגין בפסח בדין נותן טעם לפגם:

129 קכט דיו שהוא מבושל בשכר שעורים אם מותר לכתוב בו בפסח:

130 קל מדוכה של נחושת האיך מכשירים אותו לפסח:

131 קלא כשמגעילין הכלים אם צריכין המים להעלות רתיחה תמיד כל שעת ההגעלה:

132 קלב אם מותר להגעיל לצורך פסח כלי כסף המצויירים שקורין בל"א גיבלעכ"מולט:

133 קלג מה שנוהגין מקצת ב"א להניח בשעת בדיקת חמץ ב' או ג' חתיכות חמץ במקומות מיוחדים וכשהבודק מוצא אותם מפסיק מלבדוק וסומך על שטיאטאו החדרים מקודם אי שפיר עבדי או לאו:

134 קלד נוסח ביטול חמץ:

135 קלה המוצא חמץ בפסח ביו"ט ורוצה לבערו אם מותר ליגע בו:

136 קלו איטר יד ימינו באיזה צד יעשה הסיבה בליל פסח:

137 קלז אם יצאו בע"פ מבהכ"נ מבע"י אם רשאין לקדש ולתת הסדר קודם הלילה:

138 קלח בעל הבית הסועד אצל ת"ח מופלג בדורו אם בעי הסיבה כיון שלא למד ממנו דבר:

139 קלט כזית מצה ומרור אם צריך לבולעו בב"א כשהוא מרוסק:

140 קמ מי שכבר יצא בתקיעת שופר ורוצה אח"כ לתקוע לחולה איזהו עדיף לברך הברכה התוקע או החולה:

141 קמא דיני עשיית השברים:

142 קמב אם יש לעשות בנשימה אחת שברים ותרועה:

143 קמג היכן מקומו בר"ה בתפילת המוספין מה שאומרים מלבד עולת החודש:

144 קמד אם שכח זכרינו או מי כמוך או וכתוב ונזכר קודם שעקר רגליו אם צריך לחזור:

145 קמה כשחל ר"ה בחול אם יאמר בתפילה ובקידוש זכרון תרועה או יום תרועה:

146 קמו מי הם הצריכים להשלים התעניות בי' ימי תשובה:

147 קמז אם רשאים הגדולים להאכיל הקטנים בידים ביוה"כ:

148 קמח אשה שילדה בז' בתשרי אם מותר להאכילה ביוה"כ אפי' לא אמרה צריכה אני:

149 קמט אם מותר לעמוד ביוה"כ על כרים וכסתות המחופין בעור:

150 קנ אם מותר לרחוץ בצונן מר"ח אב עד ט"ב:

151 קנא אם צריך לחלוץ המנעלים בסעודה המפסקת:

152 קנב אם רשאין העבריות לכבס בגדים לנכריות בשבוע שחל ט"ב בתוכה:

153 קנג אם שרי לחלוב הפרות בט"ב:

154 קנד בני אדם שמתענין ג' ימים רצופים ומתחילין במוצאי שבת איך יעשו עם ההבדלה:

155 קנה נער כחוש וקטן מאד והוא בן י"ג שנה ויום אחד אבל אין נראין בו שערות אם חייב להתענות ביוה"כ:

156 קנו מי ששכח בי"ז בתמוז ואכל יותר מכזית אם צריך להתענות יום אחר:

157 קנז חתן שמתענה ביום חופתו אם יתפלל ענינו קודם שישתה הכוסות תחת החופה:

158 קנח מי שרגיל להדיח פיו בכל בקר אם שרי למעבד הכי ביום תעניתו:

159 קנט בשר מלוח ששהה במלח שיעור מליחה ואח"כ שמו עליו בשר מלוח אחר שנמלח לפני זמן רב ואח"כ נמצא מבשר האחרון חתיכה אחת נבילה ואין ס' בכל הבשר לבטלו אם יש צד היתר להתירן:

160 קס בשר ששהה ג"י בלי מליחה אם מותר לבשלו אחר הצלייה:

161 קסא עופות שנשרו כל נוצתן מפני שמנונית אם יש לחוש לטריפות:

162 קסב בשר מלוח שלא הודח אחר מליחתו אם מותר לחותכו בסכין:

163 קסג סירכא היוצאת מן הדקים ונסרך לדופן ואין ריעותא בדקים אם יש לחוש לטרפות:

164 קסד עוף או בהמה שנשבר רגלו למעלה מן הארכובה וחזר ונתרפא מה דינו:

165 קסה מחט תחובה בקורקבן וכמעט ניקב כל הקורקבן אך לא כולו ממש מה דינו:

166 קסו דיני תולעת שנמצא בראש הבהמה ופני התולעת כלפי חוץ:

167 קסז מה שנוהגין להשהות הבשר במלח שעה אחת:

168 קסח טעם מה שנוהגין להחריך הרגלים בלי מליחה ובתרנגולת להסיר נוצתה נוהגים בו אסור:

169 קסט דין בשר שנצלה אחר מליחה בלי הדחה:

170 קע בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה ונתערבה בחתיכות אחרות אי נתבטלה ברוב או אם צריכים לצלות כולם: קעא חיטים שיש בהן תולעים אם יש תקנה להם כדי לטוחנן ולאכול הפת:

171 קעא חיטים שיש בהם תולעים אם יש תקנה להם כדי לטוחנן ולאכול הפת

172 קעב דין גודגדניות שנתבשלו ונמצא תולעים במקצתן ואין ס' בנותרים לבטלם:

173 קעג אם מותר למלוח בשר על דף שאינו מונח במדרון:

174 קעד דין דגים מלוחים טמאים שמונחים אצל הטהורים וכן היבשים:

175 קעה חתיכת נבילה הראויה להתכבד שנתערבה בחתיכות כשירות והאכילו אחת מהן בשוגג לבן ברית אם האחרות מותרות:

176 קעו נר חלב שנטף על הכלי אם צריך הגעלה:

177 קעז בהמה שנשחטה ונמצאו לה י"ב צלעות גדולות בכל צד אי הוי טריפה או לאו:

178 קעח דוב שהוא קצת בן תרבות שקפץ על השור ואין ידוע אם קפץ עליו דרך שחוק או כדי לדרוס אם השור מותר לשחטו או למכרו חי לנכרים:

179 קעט ראש כבש טריפה ואינו נודע מאיזה כבש הוא והקיפוהו לצואר אחד מהם ומכוון יפה הנסמוך על זה:

180 קפ נשבר הגף סמוך לגוף כמה שעורו לטרוף:

181 קפא חלב רותח זוחל מקדירה של חלב ונמשך הזחילה על הכירה עד שנוגע בקדירה של בשר שעל הכירה אי חשיב האי קילוח עדיין רותח:

182 קפב כחל לאחר שחתכוה וצלאוהו אם מותר להניחה ע"ג דף של בשר אם אם נוהגים לעשותו בפשטיד"א:

183 קפג תחב כף של חלב בקדרה של בשר ב"פ אם צריך ב"פ ס':

184 קפד השוחט לעצמו הרבה עופות ואמר אין רצוני לטרוח ולבדוק הסכין בין כל עוף ועוף רק אחר שגמרתי לשחוט כולה אבדוק הסכין כי בטוח אני שלא אמצאנו פגום ואם אמצאנו פגום אטריף את כולם אם רשאי לעשות כן לכתחלה:

185 קפה השוחט אווזים ונמצא אחר השחיטה קנה רך של גמי תחוב לארכו של וושט ונשחט הקנה והוושט אי שחיטתו כשרה או לאו:

186 קפו טבח אומן השוחט בשכר שקלקל בדבר שמן התורה היתר גמור רק שאנו מחמירים בו בחומרא יתירא אם הטבח חייב לשלם:

187 קפז השוחט תרנגולת ולרוב חדוד הסכין חותך כל הראש בבת אחת אם צריך לכסות הדם:

188 קפח עיסה שנתחמצה כל צרכה שאם לא ימהרו לאפותה תתקלקל העיסה ובעלת העיסה אינה בבית וקודם שתחזור לביתה תתקלקל העיס' אם המשרתת בבית רשאה להפריש חלה בלי רשותה:

189 קפט אשה שלשה ב' עיסות אחת עם כרכום וא' בלא כרכום אם יכולה לצרפם ע"י נשיכה כדי לטול מהן חלה כי אין שיעור חלה בכל אחת מהן:

190 קצ הלש בשאור של נכרים איך יעשה עם החלה:

191 קצא יש שנים קרים וא"א לעובדי אדמה לזרוע שעורים ושבולת שועל קודם יום הנף העומר אם יש לחוש אותה שנה שלא לאכול הזרעים ושלא לשתות השכר הנעשה בשעורים:

192 קצב איך פודין בזה"ז כרם רבעי ונט"ר:

193 קצג כשמבריכין הגפנים בכל שנה אמאי אין חוששין משום ערלה: קצד אם מותר לזרוע ירקות בין הגפנים:

201 רא חבית שהיה בו יי"נ ועומדת ריקנית כמה ימי' ואח"כ שמו יין בתוכ' לא הכשירוה מקודם ושהה סיין בתוכה מעל"ע אסהיין מותר:

202 רב יהודי הניח חביות בבית הנכרי חתום כהלכתו ואח"כ בא הנכרי אל היהודי ואומר היין שלך מטפטף ואחר ב' ימים הלך וראה שלא היה מטפטף עוד כי הנכרי תיקן החבית בהידוק המגרפים עד שנסתם ונעצר אם יש לחוש לנסך כה"ג:

203 רג נכרים שהלכו לפני גיגית של יין וטבל א' אצבעו ביין. ולחשו הנכרים יחד ושמחו ומלאו פיהם שחוק שניכר ממעשיהם שעשו להכעיס אבל הם אומרים כי לנסות היין עשו אם יש לחוש לנסך כה"ג:

204 רד נכרי הנוגע ביין שבחבית ע"י ניצוק והיין כשר באותו שנה ביוקר ובדוחק יש לצבור יין כשר לשתות כל השנה אם יש להתיר ניצוק כה"ג:

205 רה ישראל שהניח חבית יין בבית הנכרי בע"ח וחתם החבית ואח"כ כשחזר הישראל מצא החותמות רובן מקולקלי' אם יש לחוש לניסוך:

206 רו השולח גבינות ע"י נכרי בשק חתום לעיר אחרת והיהודי עצמו הלך אח"כ לאותו העיר שנשתלחו הגבינות שם ומצא החותם מקולקל והיה ניכר שהשק נפתח ומנה הגבינות ומצא מנינה שלם וגם הכיר בט"ע מקצת הגבינות המשובחות שבהן אם יש לחוש באותם המותרים שלא הכיר שמא החליפם:

207 רז מי ששלח סבלונות אחר השדוכין אי חיישינן לקדושין:

208 רח קטנה שיש לה אב בארץ מרחקים והשיאוה קרוביה והבעל לא בא עליה עדיין והלך ממנה עד שגדלה ואח"כ בא האב והיה ממאן בקדושין הללו וגם הבת ממאנת בו אם מועיל המיאון:

209 רט א' שהוליך עמו בתולה אחת מעיר לעיר ונתעברה ואמרה שממנו נתעברה ואומרת שנדר לה לישאנה והוא מכחישה בכ"ד ואח"כ היא רוצה להנשא לבעל אם יש לחוש שמא קדשה הראשון בביאה:

210 רי א' שכר חגורה להתקשט בה ואח"כ אמר לבתולה אחת התרצי לקדש לי בשכר שאני מלוה ליכי החגורה שתלך בה במחולות ואמרה הן והלוה לה החגורה בפני עדים והלכה בה במחולות אם יש בו חשש קדושין:

211 ריא למה אנו מוחים בכמה אנשים הנושאים נשים שמתו לה ב' אנשי':

212 ריב ראובן בא לב"ד ואמר אני ושמעון היינו בבית וקרא לוי לבתולה ואמר בואי אלי והתקדשי לי בד' זהובים אלו ואמרה הן ונתן לה הד' זהובים והלכה לה וקרא לוי אחריה להחזיר לו הזהובים כי לשחוק בה נתכוין ולא רצתה להחזירם ושמעון אמר ג"כ שהיה הכל דרך שחוק וכן אמר לוי וגם הבתולה אם יש חשש קדושין:

213 ריג המשיא בתו קטנה מי מקבל הקדושין:

214 ריד אם בן בנה של דינה מותר באשת יעקב:

215 רטו מי שנשא אשה בארץ מולדתו ואחר ג' או ד"ש היה נראה לו שלא יוכל לחיות את עצמו במדינה זו ורצונו ללכת אל עיר אחרת להחיות ולהתפרנס את נפשו אם יכול לכוף את אשתו לצאת עמו:

216 רטז אחד נשא מינקת חבירו אחר כ"ד חודש וחשב חדש העיבור לאחד מהן אם צריכים להפרישו ממנה:

217 ריז אשה מינקת שמת בעלה אם יש לה דין לתבוע כתובה תוך כ"ד חדשים קודם שהיא ראויה להנשא:

218 ריח מי ששמע שאשתו מקללת את אביה ואמה אם רשאי להכותה כדי שלא תעשה עוד:

219 ריט אם המשומדת פוטרת צרתה מן היבום:

220 רכ דין יבמה שיש לה ג' יבמין והיבמה אינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם ולא לחלוק בנכסים אלא רצונה לישב עגונה וגם נכלל בזה אם האחד יחלוץ ויקח חצי הנכסים אם צריך לחלק אותם הנכסים עם שאר אחיו עוד נכלל בזה אם יש ליבמה נכסים יתר על כתובה איך יתנהגו בו:

221 רכא אם יכול לקבוע מקום בשחרית כדי לחלוץ בערב או אם דוקא הקביעות מערבית לשחרית:

222 רכב אשה שמת בעלה בלי זרע קיימא וסברה שגם אחי בעלה מת ונתקדשה לאחר ואח"כ בא אחיו לחלוץ לה ונשאת למקדש אם מותרת לשבת תחתיו:

223 רכג אם יבמה זקוקה למשומד שהיה משומד בשעה שנשאת לאחיו אבל היה עדיין קטן:

224 רכד הזקוקה לב' יבמין ומת א' מהן קודם שחלצה אם צריכה להמתין ג"ח ממיתת היבם האחד קודם שתחלץ לשני:

225 רכה יבמה שחלצה לאחד מן האחים ואח"כ נמצא שעדיין קטנה היא אם צריכה אח"כ לחזור על כל האחים:

226 רכו מי הם הקרובים הכשרים לישב בחליצה הן מן הג' דיינים הן השנים שמוסיפין על השלשה:

227 רכז אם רשאים לחלוץ בע"ש:

228 רכח עד שבא לחתום בגט וכשרצה לכתוב יעקב טעה וכתב ש' במקום ע' והזהירוהו שטעה קודם שכתב הקו"ף ומחק ראש השמאלית של ש' עד שנעשה ע' וגמר חתימתו אם יש להכשיר הגט בדיעבד:

229 רכט בגט ארוסה שכ' אנת אנתתי ולא ארוסתי אם הגט כשר:

230 רל גט שנכתב בו ש' וע' שהיודין שבתוכה אינם נוגעין וכן י' שאחורי הצ' ושעל הא' אינם נוגעין אבל הם כל כך סמוכין שהתינוק קורא אותן בריוח בלי שום גמגום אם הגט כשר:

231 רלא באותן מדינות שמזכירין ח' כמו כ' רפויה האיך כותבין בגט הכנויים כגון מי"כל יכ"נט אם כותבים בכ' או בח':

232 רלב טעם וישוב איך אני כותבין בגטין כמה דברים שלא נהגו הקדמונים ואמאי אין בו משום הוצאת לעז על גטין הראשונים:

233 רלג כשכותבין בגט בנימן אם יש לכותבו מלא או חסר וכן מבאר הרבה שמות דוגמתו:

234 רלד מי שנשתנה שמו מחמת חולי אם כותבים בגט אנא יעקב משה או יעקב דמתקרי משה:

235 רלה אם לכתוב בגט כינוי שהוא על צורת גופו כמו שמעון פוי"ך אבל אין קורין אותו פויך בלי השם דשמעון:

236 רלו אם נכתב גט ויודין שבשין אינם נוגעין:

237 רלז האיך עושין במשומד השולח גט להוליך לאשתו:

238 רלח שליח להולכה שאינו מכיר שהיא אשת המגרש ואין עדים שיעידו ע"ז אם יוכל לסמוך ע נשי או קרובים שיעידו עלי':

239 רלט יהודים ששמעו מנכרי אחד מסל"ת ששמע מנכרי א' שנהרג יהודי בזה הכפר ונתן בו סימנים לפי תומו והסי' היו ביהודה שנאבד אם אשתו מותרת להנשא ע"פ מדות זה:

240 רמ עוד דיני עדות אשה בנכרי מסל"ת:

241 רמא דיני נשים הנמלטין מהגזירה ח"ו וב"מ אם מותרות הן לבעליהן ולכהונה:

242 רמב אשת ישראל רגילה ללכת יחידית אל הכפרים ללון שמה בין הנכרים ולפעמים נתפשת מחמת חובות שחייבת לנכרים אם אסורה היא לבעלה או אם נקראת עוברת על דת:

243 רמג מי שגירש את אשתו ונשאת לחבירו הדר אצלו בעיר קטנה ואין יהודים דרים שם רק אלו הב' אם מותר המגרש ליכנס לבית חבירו:

244 רמד אם קנא הבעל לאשתו שלא להתיחד עם פלוני אם יש לחוש אח"כ ליחוד כשנתיחדה עם זה אפי' אם בעלה בעיר:

245 רמה אשה שלא שמשה זמן רב וראתה דם צריכה להמתין ללבוש לבנים כאשה ששמשה מקרוב:

246 רמו אשה שהרגישה כאלו נפתח מקורה להוציא דם ובדקה עצמה ומצאה על העד דבר לבן ולא לבן ממש אם יש לטהרה:

247 רמז אשה שלעולם אינה רואה דם בפחות מי"ד אחר טבילתה ואח"כ ראתה לפעמים בט"ו בי"ו בכ' בכ"א אי חשבינן לה כאין לה וסת:

248 רמח אם יכולה אשה ללבוש לבנים אחר שהתפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול:

249 רמט אשה שמצאה כתם פחות מכגריס תוך ג"י הראשונים אם יש לתלות בדם מאכולת:

250 רן אם מותר לחבק ולנשק את אשתו בעונה הסמוכה לוסתה:

251 רנא אם מותר לישב עם אשתו נדה על העגלה ללכת מעיר לעיר:

252 רנב נדה שהיתה חולה אם בעלה רשאי לשמשה בחוליה:

253 רנג בחור נשא בתולה ושכב אצלה כמה לילות ולא בא עליה ואח"כ פירסה נדה אם צריכה עוד שמירה להתיחד עמה:

254 רנד טעם וישוב על מה שנוהגים נשים שלנו לטבול בנהרות בכל השנה:

255 רנה אם מותרת יולדת לטבול אחר לידה בלילי שבת:

256 רנו עוד ממש בדבר הנ"ל:

257 רנז אם מותר להניח לקטן להטביל כלים חדשים הנלקחים מנכרים:

258 רנח האיך מנקין המקוה ואם צריך כלים נקובים לנקותה:

259 רנט מי שלא נטל ידיו ונגע בידו במים כשרים אם נפסלו המים לנט"י:

260 רס מים ששתו מהם תרנגולים אם כשרים לנט"י:

261 רסא כלי שנקב כמוציא משקה אבל לא ככונס משקה אם כשר לנט"י:

262 רסב מי שהיה לו בן ובת ומתו שניהם והניח כל אחד מהן בן אם קיים הזקן מצות פו"ר בזה:

263 רסג מי שקיים פו"ר ונתאלמן ולא רצה לישא אשה משום יראת קטטה בביתו אם יפה עושה:

264 רסד קטן שנימול ואינו נראה רק ראש המילה כמו עד שליש והרבה ממשפחתו שדרכם כך עד בני י"ג שנה אז הם כשאר נימולים אם חייבין לתקן מילת הקטנים:

265 רסה אבי הבן שלא מל רק פ"א אם רשאי למול את בנו בשבת היכא דאיכא אומן מוהל אחר:

266 רסו מילה בפורים אם מלין קודם קריאת מגילה או אחריה:

267 רסז בת כהן פנויה שנתעברה ואמרה מפלוני יהודי נתעברה והוא אומר לא כי אלא מנכרי נתעברה כשהבן נתגדל אם חייב לפדות א"ע:

268 רסח אם לברך בסעודת פדיון הבן שהשמחה במעונו:

269 רסט אם אפשר לעשות שום תקנה לפדות בכור אדם בשבת כשחל יום ל"א בשבת:

270 רע ישראל שיש לו פרה מעוברת בבית נכרי האיך מקנה אותה לנכרי שתפטור מבכורה:

271 רעא ישראל קנה פרה חולבת ומעוברת מנכרי והנכרי א"ל הזהרו כשתהא סמוכה ללידתה שלא תקרבו אליה כי דרכה לבעוט באותו זמן אם יש לסמוך ע"ז שכבר ילדה ברשות הנכרי ולפוטרה מהבכורה:

272 רעב אשה שהקדישה נ"מ שלה אם בעלה יוכל להנות מפירותיהן או כי תמות אם יורש אותם:

273 רעג אם יש צד היתר מה שנהנין מן הבימה ומפות ומעילים של ס"ת:

274 רעד אדם שעשה עבירה שראוי לנדותו עליה והרב שבעיר נידה אותו אבל הכל הרגישו שנידהו מחמת שנאה שהי"ל עליו בלא"ה אם יש ממש בנידויו:

275 רעה מי שנדר להתענות ב' ה' כל השנה ורצה ללוות יום א' מהן ולפרוע ביום אחר אי שרי או לא:

276 רעו חכם שנידה לא' כדין וגזר המושל בקנם שלא להחזיק הנדוי אם חייבים הקהל להכנס בספק סכנת הקנס להחזיק הנדוי:

277 רעז מי שחלה בנו ונדר שלא לשתות יין עד שיהיה הבן בר מצוה והבריא בנו מחולי זה ואחר שנה או שנתיים מת מחולי אחר קודם שהיה בר מצוה אם האב מותר ביין תיכף אחר פטירת בנו או צריך להמתין עד הזמן שהיה ראוי להיות ב"מ או יאסר לעולם שלא יהיה לעולם ב"מ:

278 רעח המתענה ב' דר"ה תענית חלום היאך יתנהג אח"כ אם צריך להתענות יום ב' לבד או גם יום א' או כלל לא:

279 רעט אשה שנדרה נדר שיש בו ע"נ וקיים לה בעלה אם החכם יכול להתירו:

280 רפ קהל שגזרו תענית בשביל קהל אחר שהם בצרה ואחר חצות היום נודע להם שנפטרו מהצרה אתמול קודם קריאת התענית אם צריכים להשלים התענית או לאו:

281 רפא קהל שעשו תקנה שלא לעשות עוד חילוף מטבע שיצא עליו שם דפסול ואמר א' שכחתי שיש לי מטבע ההיא שקניתי קודם התקנה אם רשאי למוכרה:

282 רפב קהל שעשו תקנה בקנס לצדקה לכל מי שיעבור הן איש הן אשה ועברה התקנה אשה שיש לה בעל אם בעלה חייב לשלם בעדה:

283 רפג כהן שמת לו מת בשבת מהמתים שמצוה לטמא לו אם מותר הוא להיות באהל ביום השבת:

284 רפד אחד משרי המושל רצה לרעות סוסים שלו על בה"ק אם הקהל מחוייבים ליתן שוחד כדי למחות בידו:

285 רפה כהן שהוגד לו שמת באהל והוא ערום אם מותר לו להשהות באהל עד שילבש מקצת בגדים:

286 רפו אם מוזהרים על קרחת ושריטה כשאין המת לפניו:

287 רפז האיך נוהגין כשמת לו מת בע"ש ואותו שבת הוא ערב הרגל אם רוחץ בע"ש:

288 רפח מת לו מת בחש"מ אם צריך לקרוע במועד או אחר המועד:

289 רפט משרתת שאירע לה אבל אם מותרת לעשות צרכי אדוניה:

290 רצ אם אבל מותר לצאת בלילה אחר שתכלה רגל מן השוק:

291 רצא קרובים שנוהגים במקצת אבילות כמה יהיה קרוב ובמה צריך להראות אבילות:

292 רצב מי שמת לו מת בר"ח ניסן אם רשאי לפסוק אבלתו לשנה אחרת בכ"ט באדר אי אמרינן מקצת היום ככולו:

293 רצג המתענים ואומרים קדיש יום פטירת אביו ואמו אי מתענים יום המיתה או יום הקבורה:

294 רצד אם מתענים בשנה מעוברת תענית יא"צ באדר א' או בשני:

295 רצה אם יש נדנוד איסור לגלח פאת הזקן במספריים:

296 רצו מי שיש לו זפי"ן עשוים מפשתן אם מותר לחבר בה בתי זרועות מצמר עם קרסים שקורין קניפ"ל:

297 רצז אם להחמיר שלא לחבר עורות חיה ובהמה תחת בגדי צמר מאחר שהן תפורין זו לזו בחוטי פשתן:

298 רצח נכרי המוליך עגלה דכלאים בשור וחמור ופגע בו בדרך אם יכול לדבר עמו מעסקיו בקול רם:

299 רצט אם מותר לישראל למכור לנכרי תרנגולים אע"פ שיודע בודאי שהנכרי קונה אותה לסרסם:

300 ש אחד נשא אשה ושניהם רכים בשנים וקרוביהם רוצים להתעסק בשלהם קרוב לשכר ורחוק להפסד אם רשאים לעשות כן:

301 שא ראובן יש לו ש"ח על נכרי ובקש משמעון שיקנה ממנו חצי החוב ומכאן ואילך יעלה לו הריבית מן הנכרי לפי הערך ורוצה להיות לו ערב ג"כ בעד הקרן אי שרי למעבד הכי:

302 שב איך למצוא היתר להלוות לחבירו מעות שיתן לו מהן ריווח ויהיה ג"כ בטוח מן הקרן:

303 שג מי שיש לו שט"ח מנכרי בריבית ואמר לאחד תן לי חצי המעות ויעלה לך כל הריבית כ"ז שלא אחזיר לך מעותיך האיך יעשו שיהא בהיתר:

304 שד שט"ח שעברה עליה שמיטה אם יכול המלוה לכופו לשלם בערכאות מאחר שכתוב בשטר שיכול לכופו בין בד"י בין בדיני האומות:

305 שה אם יכולין לעכב הפקדון של ראובן בעיר אחרת שיש בה ב"ד כשאומר ראובן שרוצה לדון בעירו ולא בעיר הפקדון:

306 שו אחד שתובמין ממנו ממון אם מותר לחפש טענות ודחיות שיעשה עמו פשרה:

307 שז מי שהוציא ש"ר על אחד וגרם לו בזה היזק ואח"כ נשמע שהוא שחר מה דינו ואם ישלם לו מה שהזיקו:

308 שח ראובן שלח מעות לשמעון ביד לוי לקנות לו חפץ ואח"כ בא ראובן ותבע משמעון החפץ ואמר שמעון במעמד לוי שמעולם לא נתן לו לוי בשם ראובן כלום ולוי אמר שנתן לו על מי מוטל השבועה:

309 שט יהודי נותן חגורת כסף לאומן נכרי לתקנה והלך הנכרי אל יהודי אחר וא"ל תן לי משכנותי שאצלך ותלוה לי עוד וחגורה זה לך למשכון ואח"כ ברח הנכרי אם חייב זה להחזיר החגורה או לא:

310 שי אם רשותו של אדם קונה סחורה שבאה לביתו לענין שאין אחר רשאי לקנותה:

311 שיא ראובן החליץ כל נכסיו עם שמעון ולוי והעמידו קנס לצדקה על המעכב ואח"כ נתחרט ראובן ובקש משמעון שימחול לו וכן עשה שמעון ולוי א"ר למחול והקהל תובעין קנס הצדקה אם יש זכות ללוי או לקהל:

312 שיב אם הבעל יכול לטעון בעד אשתו בנכסי מלוג שלה כשאין לו הרשאה ממנה:

313 שיג מי שהרשה את חבירו ליקח מעותיו וקיבל קנין סודר על זה והלך זה ונטל המעות ואח"כ בא לחזור מה דינו:

314 שיד ראובן נתן י' זהובים לשמעון להוליכם לעיר אחרת ולוי נתן לו ו' זהובים ולשמעון עצמו היה כ' זהובים ואמר הריני מניח זהובים שלכם בכיסי עם זהובים שלי ונאבדו לו ד' זהובים על מי ההפסד ואיך מעריכין ההפסד:

315 שטו אחד הראה לגנב מחתרת שיוכל לגנוב משם ממון חבירו והלך הגנב וגנב דרך אותו המחתרת אם חייב המראה לשלם:

316 שטז אחד היה לו סוס שעומד להשכיר בא חבירו לקחת את הסוס ואמר שרוצה לרכוב עליו לצורך חוב א' שהוא נפסד בודאי אם לא ילך ואמרה לו אשת המשכיר אל תקחהו כי גם בעלי צריך לרכוב בעד חובו השיב זה אם יפסיד בעליך חובו אני אשלם לו כל החוב וגם שכר הסוס אתן ולקח הסוס בלי רשות ונאנס הסוס בדרך אם חייב לשלם הסוס כיון שלא ברשות לקחו:

317 שיז אחד האוכל עם חמיו ב"ש יותר מאשר קצב לו ולא מחה בו חמיו לאמר אל תוסף אכול עמי וכשאכל עמו הוא ואשתו ב' שנים תבעו חמיו לשלם המזונות דזה אמר הלא נתת ג"כ לחתנך הראשון מזונות יותר ממה שקצבת לו אם חייב לפרוע המזונות לחמיו:

318 שיח באיזה אופן יש אונאה בשכירת אדם ובהמה:

319 שיט כובסת נתנה לאחד בגד חבירו ואח"כ בא חבירו ותבעו אם צריך להחזיר לו בגדו ולהפסיד את שלו כי לא קבל מן הכובסת רק מנין בגדיו:

320 שכ אחד אמר לחבירו אני רוצה למצוא לך מרגליות לקנות וקיבל קנין סודר ט"ז והיה סבור למוצאם ביד א' ולא מצאם ושוב לא יכול למוצאה כ"א בטורח גדול אם יכול לחזור מקנין סודר שקיבל:

321 שכא אחד נתן שטר לחתנו על נדוניית בתו ומתה הבת ואח"כ בקש החתן מחמיו שישאול לו ספרים ללמוד בהן וכן עשה ואחר כך תבע מחמיו שטרו השיב חמיו כבר מתה בתי והחתן רוצה לעכב הספרים אם הדין עמו:

322 שכב ראובן מכר לשמעון בשר איל תחת בשר סריס אם יכול שמעון לחזור מהמקח או ינכה לו רק מה שהוא בזול יותר מבשר סריס:

323 שכג ראובן שכר אחד שילך בעדו למדינה פלונית והלך ראובן מחוץ לעיר והשליח אמר לשנים הנני מודיעכם שאיני רוצה לעכב שליחות ראובן אך מ"מ רצוני שיתן לי ג"כ ההוצאות על הדרך ואף כי לא התניתי בפירוש עמו מ"מ המנהג כן הוא. והלך לדרכו ובבואו לא רצה ראובן ליתן ההוצאות הדין עם מי:

324 שכד ראובן המציא חוב לשמעון ונטל שכרו ע"ז לאח"ז נפל קלקול בחוב שיצטרך טרחא גדולה לתקנו ואמר שמעון לראובן מחויב אתה לעשות הטרחא כי קבלת שכרך ושמעון אינו רוצה הדין עם מי:

325 שכה ראובן תובע את שמעון שיפרע לו חובו ובקש ממנו שמעון לתת לו זמן ועשה כן וכשהגיע הזמן לא רצה לפרוע ובא לב"ד וחייבוהו לשלם אם נותנין לו עוד זמן ל' יום זמן לפרוע:

326 שכו מי שנתן לחבירו כ"י לתת לו איזה דבר וכתב שנשבע ש"ד על ככה ואח"כ טוען שלא נשבע רק שכתב כך והתובע מודה לו מה דינו:

327 שכז ראובן נתחייב שבועה לשמעון והפכה ראובן ואמר לשמעון תשבע אתה. וכשבא שמעון לישבע אז רצה ראובן לגלגל עליו תביעות אחרות אם יכול לגלגל בכה"ג או לאו:

328 שכח ראובן שאל משמעון כלי זיין ללכת עם הנכרי נגד השונאים מחוץ לעיר ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחו הכלי זיין מראובן אם חייב לשלם:

329 שכט שכיר שחלתה לו אשתו ומתוך כך לא גמר מלאכתו אי חשיב אונס בכה"ג. ובכלל זה תמצא ג"כ שאר דיני שכיר:

330 של ראובן מת בלא יורשים ולא נודע לו שום יורש ואשתו תפסה הנכסים בכתובתה ולא הגיעו לפי פרעון הכתובה ואח"כ מתה האשה ובא אחד להביא כתבים שהוא יורש של בעלה ורצה לזכות בנכסים מחמת שהאשה לא נשבעה על כתובתה ויורשי האשה רוצים לזכות בנכסים הדין עם מי:

331 שלא שטר נכרי שכתב בו איך שהנכרי משעבד א"ע לישראל זה ולכל הבאים מכחו אם יכול להקנותו לישראל אחר בחליפין בלי מסירה:

332 שלב רב שקיים שטר יחידי אם מהני הקיום:

333 שלג באיזה מקום נקרא שמירה מעולה לפקדון או איזה דבר נקרא פשיעה כשמניח ב"א נכריים ללכת בחדרו:

334 שלד ראובן תובע את שמעון ואמר שפשע בפקדון שלו וע"א מעיד כדבריו ושמעון מביא ג"כ ע"א שלא פשע אם פטור שמעון משבועה:

335 שלה איש אשר בידו פקדון וטוען שהמפקיד צריך להוציא לצרכו סך זהובים וזה מודה לו שכ"כ אבל אמר לא הוצאתי כ"כ אם נאמן הנפקד בשבועה:

336 שלו שנים שהיו שותפין בבית שיש בו דין חלוקה והאחד חפץ לחלוק והשני אמר שבדעתו למכור חלקו ואם יחלק לא יקח אותו שום אדם אם יכולין לכופו לחלוק:

337 שלז כותל שהיה בין ראובן ושמעון ובצד הא' אבנים גדולות ואמר א' רצוני לקנותו כי בצד ביתי הם הדין עמו או לאו:

338 שלח בית שמצריו מצר א' במצר שמעון ומצד אחד מצר נכרי בא יהודי ת' וקנה אותו ובא שמעון ורצה לדחות אותו מכח מצרנות והקונה אמר אחרי שמצ"א הוא במיצר הנכרי אין לו דין מצרנות הדין עם מי:

339 שלט מנהג במדינה שכל יהודי המחזיק במשפט קרקעות של ב"ח נכרי אח"כ יוכל היהודי למכור אותו אבל הב"ח יש לו כח לגבות אותם והיהודי רוצה למוכרם לאחר אם יכולה האשה למחות בו מדין שעבוד כתובתה:

340 שמ אחד קנה בית ובא המצרן וסלקו וזה טוען כיון שאין לי בית דירה אין לך דינא דבר מצרא הדין עם מי:

341 שמא שר שיש לו ב' עיירות וכל א' נותנים מס בפ"ע ועשירי העיר עקרו דירתם מעיר אחת וקבעו עצמם בעיר אחרת והשר תבע מס גדול מכל עיר בפ"ע ולאחר הטלת המס אמר השר מה שתבעתי בעיר הזאת הם יתנו מבלתי העשירים שקבעו דירתם לכאן והעשירים יתנו עם הקהל שדרו שם מקדם ונתן רשות לב' הקהלות לדון בד"י האיך ידונו בהם:

342 שמב האיך נותנים מסים וממה מחויבים לתת ומי המחויבים וכל דיני מסים:

343 שמג רוב הקהל הסכימו שישבע כל א' על הודאתו ומקצת בעלי כיסין ממאנים ואומרים לעשות שומא כמנהגם ואפי' אם יתחייבו לישבע אין רוצים לפרוט כ"ד ודבר כי דואגים להיזקות מתוך כך אלא רצונם לשער ולהעריך כלל ממונם בסכום א' ע"פ שבועה הדין עם מי:

344 דשמ צבור שהוטל עליהם מס והסכימו לברור ה' אנשים להעריך כ"א וא' ויש בקהל ב' אחים עשירים ורוצים שיהיו מאותן ה' אנשים אם הדין עמהם:

345 שמה כשיש חירום על העיר והוטל על הקהל להעמיד שומרים להחזיק בדקי העיר אם גובון לפי ממון או לפי נפשות:

346 שמו מנהג כשבא מושל תוך העיר שצריכין היהודים להשאיל לו מצעות ושימושי דערסא וגם צריכין ליתן לו מעט מעות האיך גובין אותן העולים:

347 שמז אם מועיל מעמד שלשתן בממון יתומים ע"י האפטרופוס לטובת היתומים:

348 שמח מי שהוציא הוצאות על יתומים קטנים לצורך פרנסתם שלא בצוואת ב"ד אם חייבים הם לפרוע או לא:

349 שמט ראובן ואשתו היו להם בנים קטנים ובעת הגזירה נטמעו לבין הנכרים ומת ראובן ואשתו ואח"כ מת אבי האשה ובאו יורשיו ליטול הירושה ואתי ראובן בא ואמר כי הוא רוצה להיות אפטרופוס היתומין בני אחיו כי הירושה להם היא ואולי ישובו לדת האמת הדין עם מי:

350 שן ראובן צוה מחמת מיתה שינתן מנכסיו לבת בנו כ' ליטרא לקנות חגורה יפה ומת ואח"כ מתה גם בת בנו קודם שנתנו לה המעות והניחה בן קטן ומת גם הוא ובעלה בא לזכות ולגבות מחמיו אותן כ' ליטרין אם יש לו זכות בהן:

351 שנא שנים שהוציאו דייתקי על לוי שאביו צוה מחמת מיתה שינתן להם סך ממון מנכסי אביו ולוי מסרב וטוען שאין ממשות באותו צוואה ואח"כ נתפשר עם האחד ולב' איננו רוצה לתת כלום וזה טוען אם אין ממשות בצוואה מדוע נתת לזה ולוי טוען אם נתתי לו הרבה מה נפקא לך בזה הדין עם מי:

352 שנב שתוקי א' מת בלי ז"ק צוה שינתן בית שלו לאמו ובא אחר וזכה בבית כדין זוכה בנכסי הגר אם מחויב להוציאו מידו ולתת מאמו:

353 שנג נשים מריבות על מקומות בב"ה שלהם ואחת הביאה ב' נשים שהמקומות שלה והאחרת הביאה עד א' שהמקומות שלה איזה עדות עדיף:

354 דשן אחד בקש את חבירו להיות מורשה שלו ונתרצה לו באופן שאם יזכה בדין יתן לו דבר מה שירצה. ושוב רוצה המורשה להעיד בדבר שתלה בו זכות לזה אם חשיב כנוגע בעדות: