1
ביאת מצווה וראשית חיי הנישואין
ספר פוע"ה, כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק ראשון; חתן וכלה ז׳
2
הבועל בעילת מצווה מברך ברכת בתולים: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים, בל ימשול זר במעין חתום, על כן איילת אהבים ויעלת חן שמרה בטהרה וחוק לא הפרה, ברוך הבוחר בזרעו של אברהם. טור, אבן העזר, סימן סג; בשם בעל הלכות גדולות
3
יש אומרים שאין לברך ברכה זו שלא נמצאת בגמרא, ויש אומרים לברכה בלא שם ומלכות וגם בלא כוס, ואין נזהרין האידנא בברכה זו. ערוך השלחן, אבן העזר, סג, י
4
הדרכה לפני החתונה
5
כיוון שנשא אדם אשה - עונותיו מתפקקים, שנאמר "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳ " משלי יח, כב. יבמות סג, ב
6
א. נוסף על הדרכה מעשית, גם הכנה רוחנית חיונית לקראת החתונה. חז"ל כתבו שחתן וכלה מוחלים להם כל עוונותיהם. המשמעות היא שבנקודות של התחלה חדשה ניתנת לאדם האפשרות לפתוח דף חדש, נקי וטהור. אפשרות זו מעניקה לאדם את ההזדמנות לשאוף להתעלות, ללא משקעי עבר מעיקים. הכנה רוחנית ראויה מאפשרת התייחסות בעלת משמעות למתנה זו, להתחלה החדשה.
7
ב. הדרכה מעשית לחתן ולכלה על ביאת מצווה הכרחית. המדריך צריך להיות מיומן בהדרכה כזאת, ויראת שמים שלו צריכה להיות קודמת לחכמתו. פיתוח קשר אישי בין המדריך לבין החתן, ובין המדריכה לכלה, יאפשר לזוג הצעיר לחזור למדריכים כדי לברר ספקות ושאלות שיתעוררו אחרי החתונה.
8
ג. מלבד ההדרכה המעשית והאמונית, יש גם צורך בהדרכה זוגית. מטבע הדברים, בני הזוג מדברים על כך עם מדריך החתנים ומדריכת הכלות, אך פעמים רבות יש מקום לדבר על זוגיות גם עם אנשי מקצוע ממש.
9
ד. אמנם יש סידורים טכניים רבים לקראת החתונה, אך ביממה שלפני החתונה, אפשר וכדאי להשאיר לקרובים ולחברים את הטיפול בעניינים הטכניים, וראוי לחתן ולכלה להקדיש זמן להתבוננות פנימית, למאזן רוחני על מה שעברו עד שהם מגיעים לחופה, וכן על שאיפותיהם העתידיות.
10
ה. כדי לאפשר לחתן ולכלה להיות במיטבם לקראת החתונה ולקראת ביאת מצווה, רצוי מאוד לנסות לנוח ולהירגע לפני החתונה, למרות ההתרגשות ולמרות הסידורים הרבים שיש סביב החתונה. מנוחה והתרגעות עשויות להביא לשלווה ולשמחה, החיוניות לחתן ולכלה.
11
ו. גם במהלך החתונה עצמה, הריקודים והשמחה, כדאי לא להגזים, ולשמור כוחות לקראת ליל הכלולות וביאת מצווה.
12
לקראת ביאת מצווה
13
התקדשות לפני הביאה
14
כל אדם לפני שיגש לכלתו – אשתו, בכל פעם ופעם, ובמיוחד בבעילת מצווה – יתקדש ויטהר ויתפלל אל ה' שיזכם לחיות בקדושה ובטהרה ולהקים דור ישרים מבורך. ויעסוק לפני כן עם אשתו בדברי אהבה, חיבה וריצוי, ומצווה גדולה היא. ויזכור את דברי חז"ל – 'איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם'. הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, פרק י, מג, עמ' 157
15
ז. כמובן שלפני ביאת מצווה צריך זמן רגיעה והפוגה מגודש האירועים והחוויות של יום החתונה. לכן אחרי שהחתן והכלה מגיעים למקום שבו הם ישנים אחרי החתונה, יש צורך בהתרגעות כדי להגיע לנינוחות שתאפשר את הקשר הגופני באופן הנכון והראוי ביותר.
16
ח. פעמים רבות הצורך בהפוגה בא דווקא מצד הכלה. העברת הרשמים והחוויות יכולה לשחרר מאוד את בני הזוג בכלל ואת הכלה בפרט. לכן חיוני שבני הזוג ישתפו זה את זו בחוויות, בתחושות, בהרגשות ובזיכרונות מהחתונה, קודם שהם ניגשים לביאת מצווה. חשוב במיוחד שהחתן לא יזרז את הכלה אלא יקשיב בסבלנות, באהבה ובתשומת לב לכל מה שיש לכלתו לספר לו. לאחר שכלתו תסיים לספר לו את חוויותיה, ישאל אותה החתן אם יש לה תחושות או זיכרונות נוספים שהיא רוצה לשתף אותו בהם. אין לגשת לקשר הגופני לפני מיצוי שלב ההכנה לקשר זה, על ידי דיבור, הקשבה ושיתוף רגשי בחוויות.
17
חיי האישות דורשים חשיפה גופנית, חשיפה נפשית אישיותית, וכן חשיפה דתית. החתן והכלה ניצבים בפני שאלות כמו: כיצד יקבל הצד השני את גופי? כיצד יקבל את העולם הנפשי שלי? מה מותר לי להרגיש או לעשות, וכיצד הצד השני יראה את זה? האם יחשוב שאני "לא דתי" מספיק? האם זה לא פוגע בכבודי? ...
18
בנוסף, לרוב אין הם בטוחים מה עליהם לעשות והם חוששים שיכשלו בפני השני... לפעמים יש קושי של צד אחד להיפתח, והצד השני מפרש זאת כדחייה והוא נרתע.
19
תפקיד המדריך הוא להרגיע ולהוריד את סף הלחץ. יש להעמיד בפרופורציות את הסרבול שבהתנהלות בחיי האישות הראשונים, שהרי אף אחד לא בא עם מידע מוקדם. חיי האישות מתפתחים עם הזמן. הזוג נכנס לנושא כדי ללמוד יחד כיצד בונים את הקשר הגופני, ואין להתבייש מחוסר ידיעה או חוסר הצלחה זמני. להיפך, הם יכולים לשמוח יחד בכך שחיו בקדושה ובצניעות עד היום.
20
אם מרגישים שבני הזוג לחוצים, כדאי לקבוע שאת ליל הכלולות יפתחו בשיחה משותפת, מה כל אחד מרגיש כלפי החיבור. בדרך כלל זה מוריד את סף הלחץ ואת החשש מציפיות. הרב רן דוד כלילי, הדריכני באמִתך, ספר הדרכה למדריכי חתנים, עמ' 365
21
ט. חשוב להדגיש שביאת מצווה איננה 'הישג' שיש לבצעו באופן מסוים דווקא ורק אליו יש לחתור. מטבע הדברים, יש הדרכות שונות אצל מדריכים שונים, וכמובן, יש הבדלים בין הזוגות עצמם. יש כללים כגון סבלנות וכבוד הדדי, אך אין נוסחה חד משמעית לקיום ביאת מצווה. ביאת מצווה מתחילה בדרך כלל בתהליך גישוש, הכרוך לעתים בביישנות ובמבוכה טבעית, שהיא תעודת כבוד המעידה על מעלתם ואצילותם של בני הזוג, ששמרו את עצמם בקדושה ובטהרה עד לליל הכלולות. ביאת מצווה לא נמדדת רק במבחן התוצאה. נורמלי להצליח לקיים ביאת מצווה כבר בערב הראשון, ונורמלי להצליח לקיימה גם רק לאחר כמה שבועות. עצם הקשר הראשוני הוא המטרה. זרימה טבעית ונכונות לשיתוף פעולה בין בני הזוג עשויות לסייע לבני הזוג להגיע לרגיעה ולנינוחות במידת האפשר. חשוב להדגיש זאת כדי למנוע חרדה מיותרת שמא מי מבני הזוג לא 'יבצע כראוי' את תפקידו. דווקא הורדת המתח ונכונות מצד בני הזוג לסלוח לעצמם גם אם לא 'יצליחו' לקיים ביאה מלאה, עשויות לאפשר את הביאה.
22
י. יש עצות מעשיות שניתן וכדאי לקבל ממדריכי החתנים וממדריכות הכלות, כגון שימוש בשמן סיכה לאישה להקלת הביאה, שימוש במגבת ועוד. לא נפרט כאן, מפני שזהו חלק מהדרכת החתנים והכלות בכלל, ויש צורך בהדרכה אישית כוללת לגבי ליל הכלולות ולא רק הדרכה שבכתב.
23
ביאת מצווה – זמנה ומקומה
24
יא. יש לקיים ביאת מצווה כבר בליל הכלולות, ולא לדחותה. כך נכון מכמה וכמה בחינות. ראשית, מפני שבני הזוג כבר המתינו זמן רב כדי שיהיו מותרים בקרבה גופנית. ועוד, מפני שבקשה להמתנה, בעיקר מצד הכלה, עלולה להתפרש בטעות על ידי החתן כדחייתו. כמו כן, מפני החשש של הוצאת זרע לבטלה; וכן, מפני שאם תראה הכלה דם ביום למחרת, ובני הזוג טרם קיימו ביאת מצווה, יהיו אסורים בייחוד פורט לעיל פרק ו – 'חופת נִדה וחופות במצבים מיוחדים', עמ' 81 הלכה כג. הסיבה העיקרית היא שזו ביאת מצווה – זו יצירת הקשר העמוק בין בני הזוג, וזה הביטוי האישי והאינטימי בין החתן והכלה לברית הייחודית שכרתו ביניהם. זהו הזמן המתאים ביותר לקיום מצווה זו, למרות העייפות הגדולה וההתרגשות האוחזת בחתן ובכלה. עם זאת, אם בני הזוג מנסים ולא מצליחים לקיים ביאת מצווה בלילה הראשון, הם לא מוכרחים להתעקש ולנסות שוב ושוב אלא מותר להם לדחות את ביאת המצווה ללילות אחרים. מתוך כך, גם אין חובה לנסות בכל לילה, בפרט אם הם מגיעים מאוחר הביתה ומרגישים מאוד עייפים.
25
יב. למרות כל האמור לעיל, לעתים ייתכנו מצבים שבהם בני הזוג ירגישו מניעה מיוחדת וחוסר אפשרות לקיים ביאת מצווה בלילה הראשון. אם החליטו בני הזוג יחדיו שרצונם לדחות את הביאה, עקב עייפות או התרגשות וכיוצא בזה, עדיף לדחות את הביאה להמשך הלילה. אפשר לעתים לנוח ואפילו לישון מעט, ולקיים את ביאת המצווה לקראת סוף הלילה. אם החליטו בני הזוג יחד שרצונם לדחות את הביאה ללילה אחר, עקב עייפות או התרגשות יתר וכיוצא בזה, הם יכולים וצריכים לדבר על כך. החלטה כזאת צריכה לבוא מתוך שיתוף מלא בין בני הזוג, כדי למנוע אי נעימות של אחד מבני הזוג שירגיש שהדבר נכפה עליו. אין לגרום מצב שבו לא ברור אם מקיימים או לא מקיימים יחסי אישות, ומתי. מצב כזה עלול לגרום אי נעימות בין בני הזוג, כיוון שיש ציפייה דרוכה לקראת ליל הכלולות.
26
הזכרנו לעיל שביאת מצווה אינה נמדדת ב'מבחן התוצאה', וחשיבותה היא בעצם יצירת הקשר בין החתן והכלה. טבעי ונורמלי שיצירת קשר כזה בפעם הראשונה היא גישוש הכרוך בביישנות מסוימת ובמבוכה, אך עצם קבלת ההחלטה לקיים את ביאת המצווה בליל הכלולות ולא לדחותה, מסייעת להתגבר על החששות והמבוכה.
27
יג. כלה שאירע זמן חופתה בעונת וסתה, דהיינו זמן פרישה סמוך לווסת, אך בפועל לא ראתה דם, מותר לחתן לבעול בעילת מצווה באותו לילה אפילו אם יש לה וסת קבוע, וכל שכן אם אין לה וסת קבוע. הואיל ונפסק להלכה שדין פרישה סמוך לווסת אינו אלא מדרבנן, במקום מצווה כזאת לא גזרו חכמים, וכדין היוצא לדרך. יש מחמירים ואוסרים. אם מדובר בעונה הסמוכה לעונת וסתה, יש יותר מקום להקל, גם לפי הדעות המחמירות. אם משתמשת בגלולות, אינה חוששת לווסתה.
28
יד. נראה שיש להעדיף לקיים ביאת מצווה בבית הזוג ולא בבית מלון. ביאת מצווה היא זיכרון אינטימי מיוחד, חד פעמי, שנחרט בזיכרון הזוגי. חוויה זו מוטב לה שתהיה במקום הפרטי של בני הזוג – בביתם החדש, ולא במלון, שיש בו תחושה של ציבוריות. אפשר ורצוי לקשט את הבית ולטפחו מראש טיפוח מיוחד וחגיגי. אם בני הזוג מקבלים במתנה לילה בבית מלון או בצימר, הם יכולים לשמור מתנה זו להמשך חיי הנישואין, לחופשה קרובה. אם בכל זאת מקיימים ביאת מצווה בבית מלון יש לבקש מראש חדר עם שתי מיטות.
29
ביאת מצווה – מתי אוסרת
30
טו. אם הכלה ראתה דם בתולים או אם הייתה ביאה גמורה – גם ללא דם, בני הזוג נאסרים. אין צורך לפרוש בחיפזון אלא בנחת לאחר סיום הביאה.
31
טז. לכתחילה יבדקו החתן והכלה את עצמם לאחר ביאת מצווה אם יש עליהם דם. אם מצאו דם – אסורים, אם אין דם וברור להם שלא הייתה ביאה האוסרת, כמפורט להלן – מותרים.
32
יז. אם החתן והכלה אינם יודעים אם הצליחו לקיים ביאת מצווה, עליהם לשאול רב מורה הוראה. למרות החשיפה המביכה, זו התייעצות שגרתית מקובלת מאוד. פעמים רבות החתן והכלה מתביישים להיחשף גם מפני שהם חושבים שרק הם שואלים. ובכן, זוגות רבים שואלים, ועובדה זו מלמדת על מעלתם הרבה ששמרו עצמם בטהרה ובצניעות עד ליל הכלולות. הרבנים מורי ההוראה מתורגלים בשאלות מעין אלה.
33
יח. השאלה וההתייעצות חיוניות במיוחד כיוון שלעתים בני זוג אוסרים את עצמם שלא על פי ההלכה, מפני שהם מתביישים לשאול. דווקא בזמן שהקשר הגופני מאוד חשוב להם, צריך לברר את ההלכה, ואם אין סיבה הלכתית אמיתית לאסור אותם, השאלות שישאלו עשויות להעמיד אותם על דעת ההלכה שלעתים יכולה להתיר אותם. כמובן, אם יקבלו תשובה האוסרת אותם, יידעו שהם אסורים בוודאות ולא יתייסרו במחשבות שאולי הם מותרים ואוסרים את עצמם לשווא. בנוסף לכך, אם יאסרו את עצמם לשווא או מחמת הספק, גם בפעם הבאה יאסרו שוב מספק, כי ייתכן שרק בפעם השנייה יצליחו לקיים ביאה.
34
יט. אם ביאה ראשונה הייתה בהעראה בלבד ללא דם, יש אומרים שנאסרת ויש אומרים שלא נאסרת. למעשה יש להקל בביאה כזאת שלא נאסרים, מפני שעיקר האיסור בביאת מצווה הוא מדרבנן.
35
חתן וכלה צעירים, חסונים, במלוא כוחם, ואהבה לוהטת ביניהם, ושניהם המתינו באורך רוח לפגישה זו. רק צעד אחד ואהבתם מתממשת, חלומם מתגשם. לפתע פורשים השניים ונסוגים לאחור. הוא, כדרך האבירים, מציג גבורה פרדוקסלית. הוא מביס את עצמו. כל זוהר חיצוני אינו מתלווה לנסיגה זו. אין בה מחווה ראוותנית, שהרי נעדרים ממנה עדים להעריץ ולהלל. הפעולה ההירואית אינה מתרחשת לנוכח המון מתרונן. משוררים לא ישירו על שני צעירים ענווים צנועים אלה. הכל אירע בצנעתו החסויה של ביתם, בדממת הלילה...
36
משמעת דיאלקטית נעלה זו אינה מוגבלת רק לחיי המין של האדם, אלא נמשכת על כל תחומי הפיתויים והדחפים הטבעיים. חובה על האיש הרעב לחסר נפשו מהנאת האכילה ככל שיגבר פיתויה, חובה על בעל הרכוש לוותר על הנאת הרכישה אם יש בה פסול הלכתי ומוסרי. בקיצור, ההלכה דורשת מהאדם שיהיה לו הכוח לסגת. ואולם, כפי שהובהר לעיל, בעקבות תנועת הנסיגה נקרא האדם להתקדם שנית לקראת הניצחון השלם. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, 'צירוף', דברי הגות והערכה, עמ' 246
37
היתר ייחוד לאחר ביאת מצווה
38
כ. אם החתן והכלה ניסו לקיים ביאת מצווה, והגיעו להעראה, ולא נאסרו, אין עליהם איסור ייחוד אם תראה דם נִדה. הטעם הוא מפני שלאחר קרבה גופנית כזאת לא חוששים שמא לא יוכלו להתאפק עד שיהיו מותרים שוב.
39
כא. אם בני הזוג לא ניסו לקיים ביאת מצווה, והכלה פירסה נִדה, כלומר ראתה דם, ולכן הם נאסרים בחיי אישות עד שתטבול, הם נאסרים גם בייחוד ודינם כדין ייחוד בחופת נִדה, כמפורט לעיל, פרק ו – 'חופת נִדה וחופות במצבים מיוחדים', עמ' 80-81. יש אומרים שאם הדחייה של ביאת מצווה באה מצד החתן, מותר להם להתייחד גם אם לא ניסו לקיים יחסי אישות, כיוון שרואים שהחתן יכול לכבוש את יצרו, ומכל מקום צריכים לעשות סייגים לעצמם, כגון לישון בחדרים נפרדים. אכן כל זה אמור אם הדחייה באה מצד החתן. אבל אם הדחייה באה מצד הכלה, כגון שהייתה מאוד עייפה או כיוון שחששה, אין סברה להקל בייחוד, ואסור להם להתייחד עד שתטבול. לכן, כפי שצוין לעיל, הלכה יא, מומלץ לא לדחות ביאת מצווה, אלא לקיימה כבר בליל הכלולות.
40
מצבים מורכבים בביאת מצווה
41
כב. כלה מסולקת דמים על ידי גלולות צריכה בכל זאת לחשוש לגזירת דם בתולים.
42
כג. אם הכלה השתמשה בגלולות המעכבות וסת, לאחר ביאת מצווה כדאי להפסיק את נטילת הגלולות, כדי לאפשר קבלת וסת, וכדי שתוכל להיטהר במהירות האפשרית ללא עיכובים.
43
כד. לכתחילה אין לגרום למצב של ביאה חלקית בלבד ללא קריעת קרום הבתולים, כדי שהכלה לא תיאסר לבעלה. הפוסקים התייחסו לכך ואמרו ש'אין לשחוק בתינוקות'.
44
כה. יש מקרים שחתן וכלה לא מצליחים לקיים ביאת מצווה בלילה, כגון עקב עייפות לאחר שבע ברכות המתמשכות אל תוך הלילה, נסיעות ארוכות וכו'. במצבים מסוימים ניתן להמליץ להתיר לנסות לקיימה ביום, כמובן תוך הקפדה על כללי הצניעות לתשמיש ביום.
45
כו. אם אין לחתן קישוי מחמת התרגשות וכדו', אין להיחפז בהפניה לטיפול תרופתי. תחילה יש להרגיע את החתן והכלה, לאפשר להם מנוחה, ולתת להם הדרכה מתאימה. ברור שיש שלבים של לימוד כיצד לקיים יחסי אישות הכרוכים בביישנות מסוימת המעידה על תומתם של בני הזוג והיא להם לכבוד. לכן לפני פנייה לטיפול תרופתי יש להפעיל שיקול דעת יחד עם מדריך חתנים מנוסה או עם רב הבקי בנושא. במקום הצורך, אפשר להיעזר בטיפול תרופתי.
46
כז. אישה שנישאה בשנית, ולדבריה היא עדיין בתולה, והרופאה מאשרת שאכן נשארו לפחות חלק מהבתולים, בני הזוג נאסרים לאחר ביאת מצווה, אך רק אם ראתה דם.
47
כח. דם בתולים לא אמור לגרום לשטף דם רב. אם בכל זאת נגרם שטף דם, יש לעצרו. אם הדימום חזק או שאי אפשר לעצור אותו, יש לפנות ללא דיחוי לחדר מיון נשים בבית החולים הקרוב.
48
כשם שיש תהליך נפשי הגורם לרצון ולמוכנות לחיי אישות מצד הגבר, הבא לידי ביטוי בעיקר בזיקפה; כך יש אצל האישה תהליך נפשי הגורם לרצון ולמוכנות לקראת יחסי האישות, הבא לידי ביטוי גם בהתרככות ובהגמשה של הנרתיק ובהפרשות סיכה בתוכו. חלק מתהליך ההכנה הנפשי הזה כרוך כמובן בהבעת חיבה הדדית, ובכל הביטויים הנדרשים מצד איש ואישה לקראת קיום יחסי אישות. יש פער עצום בין הזמן הקצר מאוד הנדרש מגבר לצורך מוכנות כזאת, לבין הזמן הממושך, לעתים עד מאוד, הנדרש מהאישה כדי להגיע למוכנות כזאת. לכן הגבר נדרש לסבלנות רבה, עד אשר רעייתו תהיה מוכנה לקיום יחסי אישות. הדברים נכונים בדרך כלל לגבי כל זוג, ועל אחת כמה וכמה בביאה הראשונה, ובמיוחד כשהכלה בתולה. כאשר לא מתקיים תהליך כזה, עלול להיגרם מצב שבו האישה אינה מוכנה מבחינה נפשית וגופנית ליחסי אישות. כתוצאה מכך עלולה להיגרם לאישה אי נעימות עד כדי טראומה נפשית. במצבים קיצוניים של חוסר מוכנות, וכתוצאה מכך – התכווצות, סגירות ויובש בנרתיק, עלולים להיגרם גם נזקים גופניים. מכאן עולה חשיבותה של הדרכת חתנים בכלל, ובפרט הדגשת מתינות וסבלנות לקראת ביאת מצווה, ותוך כדי קיום המצווה.
49
כלה שאיננה בתולה
50
כט. כלה שאיננה בתולה כלל, אין בני הזוג צריכים לפרוש לאחר בעילת מצווה.
51
ל. רווקה בתולה שהייתה צריכה ביתוק בתולים מסיבות רפואיות, מוגדרת כ'מוכת עץ', דהיינו שבתוליה נשרו או נקרעו כתוצאה ממכה ולא מחמת בעילה. אם ידוע בוודאות שהבתולים נפתחו לחלוטין, ולא היה דימום ולא היה כאב בביאה ראשונה, היא מותרת לבעלה אחרי ביאה ראשונה ואין צורך בפרישה וטבילה מחדש. אך אם החיתוך לא היה מלא, או שהיה דימום מהבתולים וכאב בביאה ראשונה, מתברר למפרע שהחיתוך היה חלקי בלבד, ודינה ככל כלה בתולה בביאה ראשונה. לכן, במקרים מעין אלה, או כשיש לכלה ספק אם היא בתולה, כדאי לה ללכת לפני החתונה לרופאת נשים או לבודקת טהרה מנוסה, כדי שתגדיר אם היא בתולה או איננה בתולה. אם תוגדר על ידן שאינה בתולה כלל, לא תיאסר לבעלה.
52
ל* כלה שאינה בתולה ושחזרו לה קרום בתולים בניתוח פלסטי, אינה צריכה לפרוש לאחר בעילת מצווה אפילו אם היה דימום, כיוון שנחשב לדם מכה וגם אין חשש לדם חימוד. ויש שכתבו שעליה לפרוש כדין בתולה.
53
כלה ללא רחם
54
לא. כלה שאין לה רחם, אין צורך לפרוש לאחר בעילת מצווה. לגבי טבילה לפני החופה, ראה לעיל פרק ה – 'דיני כלה', עמ' 76, וכן עמ' 75, הערה 6.
55
לב. כלה שנולדה ללא נרתיק ושחזרו לה נרתיק בניתוח פלסטי, לא נאסרת בביאת מצווה.
56
ביאת מצווה בשבת
57
יש מחלוקת תנאים ואמוראים האם מותר לבעול את הבתולה בשבת. להלכה נפסק שמותר לכתחילה לבעול בתולה בשבת, אך לא את הבעולה. הטעם לכך הוא שאסור לקנות קניין בשבת, והנושא אישה קונה את מעשה ידיה ואת ירושתה, ולכן יש לבצע קניין זה ביום חול. כשהכלה בתולה עיקר הקניין הוא בחופה המתקיימת ביום חול, וממילא אין לבעילה הראשונה משמעות קניינית. אך לגבי כלה בעולה עיקר הקניין הוא בביאה עצמה, ולכן אסור לקיים ביאה ראשונה בשבת. אם היה ייחוד הראוי לביאה לפני השבת, כיוון שיש לייחוד זה משמעות קניינית, נחשבת נשואה לחלוטין עוד לפני כניסת השבת, ומותר לבוא עליה בשבת. אך אם לא הייתה מותרת מבעוד יום, כגון שטבלה בכניסת השבת, או שלא נתייחדו מבעוד יום, אסור לבוא עליה בשבת. פוסקים רבים כתבו שגם כשהכלה בתולה יש להיזהר לכתחילה שיתייחדו אחרי החופה מבעוד יום, כיוון שיש אומרים שהחופה שלנו שמעמידים על כלונסאות אינה קונה קניין גמור. כשהכלה בתולה מספיק ייחוד בעלמא ולא מצריכים ייחוד הראוי לביאה, ולכן אפילו הייתה הבתולה נִדה, וטבלה רק לאחר כניסת השבת, או שבני אדם היו נכנסים ויוצאים מחדר ייחוד, נחשבת חופה גמורה, ומותר לבוא עליה ביאה ראשונה בשבת.
58
לג. מותר לכתחילה לבעול בתולה בשבת, אף על פי שאפשר שתיעשה חבורה וייצא דם, ואין בכך איסור משום חובל או משום צער לאישה.
59
לד. באלמנה או גרושה, חובה לקיים חדר ייחוד הראוי לביאה עוד לפני כניסת השבת, ובלא ייחוד כזה אסור לקיים ביאה ראשונה בשבת. הטעם כיוון שעיקר הקניין אצלן הוא על ידי ביאה ולא על ידי החופה.
60
לה. גם בנישואין עם בתולה ראוי שהחתן והכלה ישהו בחדר ייחוד לפני כניסת השבת. הטעם הוא שקניין החתן בכלה הוא על ידי ייחוד או על ידי ביאה, וכיוון שאין לקנות קניין בשבת, יש לקיים חדר ייחוד ביום ששי, אך ייחוד כזה אינו מעכב.
61
לקראת ביאה שנייה
62
לו. לאחר ביאה ראשונה, האישה יכולה להפסיק בטהרה אחרי ארבעה ימים, גם לפי הדעות שיש להמתין בדרך כלל חמישה ימים. לאחר הפסק הטהרה, היא יכולה להתחיל למנות שבעה נקיים לקראת טבילה. אם הכלה פירסה נִדה מיד אחרי ביאת מצווה, יש שהתירו לה להפסיק בטהרה כבר אחרי ארבעה ימים מביאת המצווה, ויש שהצריכו חמישה ימים, כמו בכל נִדה הנוהגת כך בדרך כלל.
63
לז. אם מניין של ארבעה ימים ועוד שבעה נקיים הוא ארוך מדי, דהיינו שהאישה אמורה לקבל וסת עוד לפני שתיטהר, ופרישות ממושכת כזאת מיד בתחילת חיי הנישואין עלולה לגרום לבני הזוג צער גדול מאוד, יש מקום להקל שהאישה תעשה שטיפה פנימית כדי להפליט את הזרע, וכך תוכל להפסיק בטהרה ולהתחיל לספור שבעה נקיים מיד. ויש מי שהורה שאי אפשר להקל בשטיפה פנימית אם הייתה ביאה אלא רק במקרה שלא הייתה פליטת זרע בתוך האישה.
64
לח. אם בבדיקות שבעה נקיים אחרי ביאה ראשונה יש דם בתולים על עד הבדיקה, דם כזה אינו אוסר, כיוון שדם בתולים אוסר רק בביאה ולא בבדיקות.
65
לט. אם הכלה חוששת שבדיקות מרובות ימשיכו לפצוע אותה, יכולה לבדוק פחות עד אשר אזור קרום הבתולים יגליד. למשל, הכלה יכולה לבדוק לסירוגין יום כן - יום לא. המינימום הוא הפסק טהרה, בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי. אך למעשה יש לקיים לפחות עוד בדיקה אחת גם באמצע. כמו כן אפשר לוותר, ויתור זמני, על מוך דחוק, עד שתתרפא מדם בתולים. ראה להלן פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 135-136, פירוט לגבי האפשרות לוותר על מוך דחוק.
66
מ. כאשר בני זוג רוצים להימנע במידת האפשר מלהיאסר גם בפעם השנייה בגלל דם בתולים, האישה יכולה לבצע תרגילים להגמשת קרום הבתולים, כדי למנוע דימומים בביאות הבאות. הסבר: פעמים רבות, קרום הבתולים נפתח בביאה ראשונה או בביאות הראשונות באופן חלקי, המאפשר קיום יחסי אישות ללא דימומים. לעתים מתרחשת פתיחה מלאה של קרום הבתולים רק בלידה, כשראשו של התינוק פותח את הקרום לחלוטין. ואולם, יש לקרום גמישות ואלסטיות, ותרגילים יכולים להרחיב אותו באופן כזה שימנע דימומים נוספים שעלולים להכביד מאוד על בני הזוג הנאסרים שוב ושוב. אף על פי שהתרגילים דורשים מאמץ, אם הם מצליחים למנוע מבני הזוג להיאסר, המאמץ כדאי ויכול למנוע צער מבני הזוג. אופן ביצוע התרגילים מפורט כאן בהערה. יש שחושבים, בטעות, שמדובר ברקמה שחוסמת את פתח הנרתיק לחלוטין, בעוד שמדובר בקפלי עור בצורת סהר, כעין וילון, שמכסים את פתח הנרתיק ומצרים את הכניסה לתוכו.
67
מא. אם כלה מבצעת תרגילים להגמשת קרום הבתולים, כדי למנוע דימומים בביאות הבאות, ותוך כדי התרגילים פצעה את עצמה ונגרם דימום, דימום כזה לא אוסר, כיוון שדם בתולים אוסר רק בביאה ולא אוסר את האישה אם פצעה את עצמה.
68
מב. במקרה הצורך אפשר למנוע דימומים בעתיד, גם על ידי חיתוך או צריבה של קרום הבתולים. וראה גם להלן עמ' 97 שדם בתולים אוסר רק בביאה, ואין צורך בפרישה של בני הזוג זה מזו בעקבות הסרת קרום הבתולים על ידי רופא. מבחינת התחושה של האישה, בדרך כלל, האפשרות של תרגילים עדיפה לאין ערוך על פני חיתוך רפואי.
69
מג. כלה שנבדקה על ידי בודקת טהרה, שאמרה לה שקרום הבתולים כבר פתוח לחלוטין, האישה אינה נאסרת בביאה שנייה גם אם היה דם נרתיקי.
70
אחרי ביאה שנייה
71
מד. אם לא היה דם בביאה שנייה, בני הזוג מותרים.
72
מה. אם ברור שהייתה ביאה גמורה בפעם הראשונה, אינה צריכה לבדוק את עצמה לאחר הפעם השנייה, ויש שכתבו לבדוק את הסדין מדם.
73
מו. אם היה דם בביאה שנייה, מעיקר הדין בני הזוג נאסרים, וכן בשאר הפעמים, אך ראה להלן.
74
מז. זוג שנאסר גם בפעם השנייה ילך למורה הוראה כדי לקבל הדרכה, איך לנסות לא להיאסר שוב ושוב.
75
מח. אם בודקת טהרה אמרה לאישה שהדימום בא מפצע, ולא מקרום הבתולים, ניתן להקל. כמו כן, אם בני הזוג נאסרים שוב ושוב, והרופא אומר שיש בנרתיק דלקת שמוציאה דם, יכולים לתלות את הדימום שבשעת תשמיש בדם המכה, והאישה לא נאסרת על בעלה.
76
מט. אם בפעם השנייה לא ראו דם, אבל היה דם בפעם השלישית, וברור להם שהמקום פתוח כי בפעם השנייה הייתה ביאה גמורה, או שעשתה תרגילים להרחבת הפתח, ניתן להקל. מדובר במצב שיש ראיה שמדובר בדם מכה ולא בדם מהרחם, כגון שהיה לאישה כאב בזמן התשמיש. החידוש בהלכה זו הוא שאין לחשוש לדם בתולים.
77
קביעת חזקה שאינה רואה מחמת תשמיש
78
רקע - בגמרא מוזכרות בדיקות לפני תשמיש ולאחריו. יש מהמפרשים ומהפוסקים שפירשו זאת רק לגבי אישה שעסוקה באכילת טהרות, ויש שפירשו שהכוונה לבדיקות לצורך יחסי אישות גם באישה שאינה עסוקה בטהרות. להלכה חילקו הפוסקים בין אישה בעלת וסת קבוע לאישה בעלת וסת שאינו קבוע:
79
אשה שיש לה וסת קבוע, אינה צריכה בדיקה כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש. ואדרבה, אין לה לבדוק בפני בעלה בשעת תשמיש, כדי שלא יהא לבו נוקפו. והרמב"ם ז"ל מצריך לבדוק אחר תשמיש, היא בעד אחד והוא בעד אחד, ולראות בהם שמא ראתה דם בשעת תשמיש. ולדעתו, הצנועות בודקות עצמן אף קודם תשמיש. רמ"א - וסברא הראשונה היא עיקר, וכן נהגו.
80
אם אין לה וסת קבוע, שלשה פעמים הראשונים צריכין לבדוק קודם תשמיש ואחר תשמיש, הוא בעד שלו והיא בעד שלה, ואם הוחזקה באותם שלשה פעמים שאינה רואה דם מחמת תשמיש, שוב אינה צריכה בדיקה כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש. ולהרמב"ם והרא"ש, כל זמן שאין לה וסת צריכה היא בדיקה לעולם, קודם תשמיש ואחר תשמיש, והרמב"ם מצריך שגם הבעל יבדוק עצמו אחר תשמיש. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפו, א-ב
81
למעשה נהגו לא להצריך בדיקה לבעלת וסת קבוע כלל, ולבעלת וסת שאינו קבוע להצריך בדיקות בשלוש הפעמים הראשונות בלבד, כדי ליצור חזקה שאינה רואה מחמת תשמיש. לאחר שלוש פעמים אלו יכולים לשמש, ואינה צריכה יותר בדיקה לפני תשמיש ולאחריו. בדיקות אלו נקראות 'בדיקות הרי"ף'.
82
שיטת הרי"ף רבנו יצחק אלפסי היא שיטה אמצעית, בין שיטת רש"י מחד גיסא, שגם אישה שאין לה וסת קבוע אינה צריכה בדיקה כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחריו, לבין שיטת הרמב"ם מאידך גיסא, להצריך באופן תמידי בדיקות, אפילו לאישה שיש לה וסת קבוע. הבדיקות לפי שיטת הרי"ף מיועדות כדי לברר שהאישה אינה רואה מחמת תשמיש.
83
הנושא מורכב קצת יותר, ונבאר אותו בקיצור: הבדיקות צריכות להיות רצופות, וצריכות להתבצע בזמן שהאישה עלולה לראות דם, אך ללא קביעות, ואז היא נחשבת כאישה שאין לה וסת קבוע. דהיינו, אם לדוגמא היא רואה בין 25 ל35- יום, הבדיקות צריכות להיות דווקא בימים אלו. בימים שלפני כן שאינה רואה בהם לעולם, היא נחשבת כאישה שיש לה וסת קבוע וממילא אינה צריכה לבדוק בהם, וגם אם תבדוק בהם, אין בכך הוכחה על הזמנים שבהם עלולה לראות. אך למעשה, בימים אלו בני הזוג בדרך כלל נאסרים, וממילא אין להם אפשרות מעשית לבדוק. גם אם בני זוג מותרים אז, כיוון שצריך שלוש בדיקות רצופות, בדרך כלל האישה כבר מקבלת וסת לפני שמספיקים לבדוק שלוש בדיקות. עקב כך, לא נדירים המצבים שנשים הרו עוד לפני שהספיקו לבצע את בדיקות הרי"ף.
84
למעשה ניתן לבצע את שלוש הבדיקות באותו לילה כדי לאפשר את קיום הבדיקות בפועל. אם בני הזוג לא הצליחו לבצע בדיקות עקב חוסר אפשרות למצוא את הזמנים המתאימים לכך, לאחר פרק זמן ניכר, כגון שנה, אין להם לחשוש לרואה מחמת תשמיש גם אם לא ביצעו בפועל את הבדיקות.
85
הלכה למעשה
86
נ. למעשה מקיימים שלוש בדיקות כדי לוודא שהאישה אינה רואה דם מחמת תשמיש, מיד אחרי הנישואין, כדלהלן:
87
• מתחילים רק לאחר שברור שנגמר דם בתולים.
88
• הבדיקות תיעשנה רק בימים שבהם יש סיכוי מסוים שהאישה תראה דם וסת. כדי לחשב כראוי, יש לקחת את זמני הראיות שלה מהפעמים האחרונות, את המחזור הקצר ביותר ואת המחזור הארוך ביותר, ובזמן שבין שניהם תבדוק, כי גם בזמן כזה ייתכן שתראה. ויש אומרים שניתן לבדוק לצורך יצירת החזקה, שאינה רואה מחמת תשמיש, ללא המתנה לימים מסוימים דווקא.
89
נא. יש הסוברים שאין צורך בבדיקה פנימית אלא די בקינוח חיצוני, ויש הסוברים שצריך בדיקות פנימיות מדוקדקות.
90
נב. בדיעבד, אם הבעל בדק את עצמו שלוש פעמים, הבדיקה מועילה, גם אם האישה לא בדקה.
91
נג. בני זוג שהיו נשואים כמה שנים ולא ידעו ולא בדקו את עצמם בבדיקות הרי"ף, לא חייבים לבצע בדיקות אלו, כיוון שחיו כמה שנים ללא בעיות, לא חוששים לרואה מחמת תשמיש.
92
נד. יש שלא נהגו כלל לבצע בדיקות לפני ואחרי תשמיש, וגם לא נהגו לבצע את בדיקות הרי"ף.
93
ראה גם באוצר המושגים, ערך בדיקות לפני תשמיש ולאחריו.