1
ואם הפירו' הוכשרו או פת שנלוש ממים ועכשו המעשר טמא ואסור בין לאוכלו בטומא' בין לשורפו בטומאה דכתיב לא בערתי ממנו בטמא. וגם לוקה כדאיתא פרק הערל ע"ג ע"ב אם כן יפדנו אפילו בירושלם דאמרינן ב"מ נ"ג ע"ב מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלם דכתיב כי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו וצרת הכסף ואין שאת אלא אכילה שנא' וישא משאת מאת פניו. ויפדה אפילו שוה מנה על שוה פרוטה כדשמואל דאפי' לכתחלה שרי כיון שאין ראוי לאכלו שלא יבא לידי תקלה כדמוכח בערכין כ"ט ע"א גבי ההוא גברא דאחרימנהו לנכסיה. והפרוטה יקציצנה וישליכנה בנהר וכן פירש בשאלתות דרב אחאי על פדיון כרם רבעי הפרוטה ישליך בנהר אבל קשה לי מה יעשה אם אין שוה פרוטה במעשר שהרי אין תופס פדיון וגם אין לו מעות הראשונות לצרף זה ואינו יכול לאוכלו ולא לשורפו. ואם כן יצטרך שיהא מצניעו במקום המשתמר עד שיהיה הרבה ואז יפדנו על שוה פרוטה כדפרי' לעיל. וכל הפירות שקונין אפילו מעכו"ם חייבין לתרום ולעשר מדרבנן אפי' יש קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר כדמוכח בפ' הקומץ ל"ח ע"א בעובדא דר"ש שזורי דא"ל ר"ט לך וקח מן העכו"ם ועשר על הנתערב קסבר יש קנין לעכו"ם וכו'. וכל שכן כיון דסתם עכו"ם גזלנין ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת אפילו ביאוש כדמוכח גבי הושענא בלולב הגזול ובשמעתא דמכר לו פרה פרק חזקת הבתים מ"ג ע"ב ולא קשה עלה מירושלמי דכלאים דמשמע דקונה קרקע ביאוש. אם כן כיון שהיו הקרקעות תחלה של ישראל חייב לעשר. אמנם אינו כ"ש דשפיר קונין קרקעות על ידי כבוש אפילו גופו של ישראל מוישב ממנו שבי. ואחרי שכבשום עכו"ם או מישמעאלים או מישראל לא היה בו ישראל אחרי כן שיש לחוש שקנו הקרקעות והעכו"ם גזלום מהם מיהו אפי' פירו' שבודאי שגזלו בקרקע ישראל אם אחרי כן קנאן ישראל אחר ממנו אינן חייבין לעשר כי אם מדרבנן כדדרשינ' פרק השוכר את הפועלים פ"ח ע"א תבואת זרעך ולא לוקח כשמרחו מוכר לדברי רבינו יעקב או כשמרחו לוקח לדברי הרב רבינו יצחק בר רבי מרדכי אמנם אפי' אין קניין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע ממעשר ואפי' קנה ישראל קרקע ומרחו בעצמו ואפי' רוצה הוא עצמו לאכול ולא למכור אפילו הכי אינו חייב במעשר כי אם מדרבנן אבל לא מן התורה דהכי הלכתא דקדושה ראשונה קדש' לשעת' ולא קדשה לעתיד לבא.