1
בהיות כי תכלית האדם וביאתו לעולם הזה היא לעשות רצון יוצרו וללכת בדרכיו ולהמציא נחת רוח לפניו מתוך מעשיו הטובים ופעולותיו המתוקנים והכל יאמרו עליו אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל והוא יתב' וית' משתבח ומתפאר בו כמו שכתוב עבדי ישראל אשר בך אתפאר על כן צריך כל אדם השלם בדעותיו להקריבו בעניניו ולשקול כל מעשיו במאזני צדק ולא יעשה דבר שלא מן הראוי וכן בצדק כל אמרי פיו ויכלכל דבריו במשפט ולא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וירחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לו מן הגזל ומן הגניבה מן התאוה ומן החמדה ויהיה לעולם נעלב ולא עולב שמח וטוב לב מן הבא בידו טוב עין מסתפק במותר לו אהוב אוהב את הבריות שפל רוח ומרוצה נבזה בעיניו ומכבד את הכל אוהב את התוכחות ומקבל את המוסר מקרב את הכל ומתרחק מן הכל ולהשוות את ה' לנגדו תמיד זהיר בנפלאותיו ומכוין בברכותיו ישר במדותיו וחכם בדעותיו מואס המתנות ומתרחק מן המאכלות מוותר ממונו ואוכל לשובע נפשו מצמצם עצמו בפת חריבה ובולם את פיו בשעת מריבה חונן דלים ומרחם על אביונים ומפקח על עסקי אלמנות ויתומים ומכבד את התורה ואת לומדיה ומקרב נחת רוח לעושיה חס על ממונו וזהיר בהוצאותיו וכל שכן בהוצאת ימיו וזה כל האדם שצריך כל ירא אלהים לראות כיצד ימיו יוצאים מתחת ידו שלא יצאו בהבל ובבהלה כי עתיד הוא לתת דין וחשבון לפני מי שבראו על הוצאת ימיו כיצד חלק אותם כיצד התנהג בם כי אפי' על שיחה בטלה שבין אדם לאשתו שדרך בני אדם לדבר ולהרבות עתיד ליתן דין וחשבון כל שכן על שאר הענינים אשר הוא מוזהר בהם שצריך להתרחק מהם ואם על הדבור כך כל שכן על מעשים רעים ומקולקלים: