פירוש קדמון על ספר חסידים ג׳

1 לברכה. שלא יזכיר צדיקו של עולם אלא על הברכה וזה שאמר לברכו שאם ירצה לברכו באיזה ברכה אז רשאי להזכיר שמו ומסיים וחסירי הדעת כו'. שמותר להזכיר שמו אף אם אינו מברך ברכה רק שיש לברכו אם מזכיר שמו ב"ה כאדם אשר בנו כו' וזה אינו שא"כ הול"ל זכר צדיק ברכה ומדקאמר לברכה משמעו שלא יזכיר שמו אלא אם רצה לברך שום ברכה וזה שמסיים וע"ז. אמרו כל השומע הזכרה כו' שנקטו בלשונם מלת הזכרה דהיינו שמזכיר שמו כאדם שמזכיר בנו כו' כנ"ל ואינו מזכיר לברכה שרוצה לברך ע"כ צריך כו'. נ"א דאי לא אתי קרא אלא להורות לן דאם מזכיר הצדיק דצריך לברכו כדאיתא בפ' אמר להם הממונה הוי ליה למיכתב זכר צדיק יברכ' כדמסיים סיפא דקרא אלא שבא נמי לרמז על צדיקו של עולם ומשום הכי לא כתב יברכ' שהרי ברוך ומבורך הוא והוא מקור כל הברכות ע"כ אמר לברכה וה"ק זכר צדיקו של עולם לברכה יהיה ולא לבטלה בכל פעם ופעם שאנו כו' חייבים כו' ואמר וחסירי הדעת יבינו כו' יהיה טוב עליו וכמו כן אמר הפסוק שכשמזכיר הצדיק דצריך לברכו כדאי' בגמ' הנ"ל ולא בא נמי לרמוז על צדיקו של עולם כנ"ל ואמר לא די שלא יוצדק לדבריהם מלת לברכה אלא בלא זה חסירי לב לדעת המה שהרי מה אדם כו' וע"ז אמרו כל השומע כו'. ולא כאשר יבינו חסירי הדעת: